ליפי הנפש ושטופי מוח, לעדר השבוי בפוסט מודרנה, ליהודים רעים וטובים כאחד ולכל אלה הסרים למרותה של התקשורת שרוקנה את המוחות ובצעה בהם את זממה - לבטל יכולת חשיבה עצמאית, חשיבה ביקורתית ועמידה על עקרונות, צדק ואמת. לכל אלה אומר את הדבר הבא:
אל תהלכו אימים על מי שכמוני נוקט במילה בגידה בהקשר מעשה הנבלה הפוליטי הנעשה כיום בראש חוצות על ידי מוליכים בכחש וגונבי דעת. בגידה איננה רק (כפי שנוטים לדקלם "מעצבי דעת קהל ותקשורת עוינת) זו המוגדרת בחוק העונשין שהעונש עליה הוא מוות. ממילא אין בשימוש במילה בגידה משום הסתה, התרת דם, שיסוי וכיוצא באלה שקרים והבלים אותם שתלה התקשורת והמשת"פים שלה בקדקודיכם.
אם גבר או אישה נשואים מקיימים מערכת יחסים אינטימית עם מישהו/י אחר/ת זו בגידה. אם שחקן כדורגל מקבל שלמונים ורגע לפני משחק גמר אינו מתייצב למשחק – זו בגידה בחבריו עמם התאמן דווקא לקראת הרגע הזה.
אם שותף לעסק נוטש את שותפו (ובניגוד לסיכומים ותכניות משותפות) ועובר לעסק של יריב בניגוד ובכך ממיט על העסק המשותף כליה הרי זו בגידה. אם חבר נפש מגלה סוד כמוס אותו התחייב לא לגלות לעולם הרי זו בגידה ומעילה באמון.
המילה בגידה איננה מעידה על מאומה, זולת מעשה נפסד, מביש ומחפיר מאין כמוהו. מעשה המהווה מעילה באמון, הפרת התחייבות, נטישת ערכים ופשיטת רגל מוסרית. הבוגד הוא אדם שפל ובזוי הראוי לכל גנאי וגינוי, עד כדי הרחקה אל מחוץ למחנה.
ולענייני השעה: הקמת הממשלה הזו (ממשלת "השינוי")היא חרפה ובגידה בבוחרים. חרפה היא למנות את מי שטען שיש להעמיס את החרדים על מריצות ולזרקם למזבלה לשר האוצר. חרפה היא למנות את מירב מיכאלי שקראה לא להתגייס לצה"ל לשרה בממשלה. חרפה היא לאפשר לניצן הורביץ שתומך בהעמדת חיילינו לדין בהאג לכהן כשר בממשלה.
חרפה היא להסתמך על קולה של חברת "העבודה" אבתיסאם מראענה שאינה מכירה בסבלות השואה ואינה מזדהה עם האסון והכאב ואף דיברה בצורה מפורשת על השמדת זיכרון יעקב (כך קבע השופט העליון נעם סולברג). חרפה היא גם למנות כשר לשיתוף פעולה אזורי את הערבי עיסאווי פרג' התומך בשחרור רוצחי בני משפחת פוגל הי"ד הקדוש.
כינון הממשלה הזו כמוה כבגידה. אינני נבהל מהמילה וכאמור מציע גם לעדיני הנפש לא להירתע. אינספור הבטחות מפורשות של כל חברי ימינה (ובנט בראשם) לא לשבת בשום צורה עם לפיד, מר"צ והערבים, כמו גם ביטול מניה וביה של האפשרות לתת ללפיד להיות ראש ממשלה ולו ברוטציה.... הניאו רבים לתת אמון בימינה ולבחור בה לכנסת. הפרה בוטה, גסה, כוחנית, מנוכרת ומזלזלת של כל ההבטחות הללו מהווה מעילה באמון הבוחרים ובגידה בהם, לא פחות.
גדעון סער הבטיח לא לשבת עם נתניהו ומקיים. אלא שהבטחה זו מובילה אותו לממשלת שיתוק שמאלנית שתרמוס ברגל גסה את כל הערכים ואת כל האידאולוגיה אותם הציג סער לראווה במשך כל חייו הפוליטיים. התוצאות הרות האסון של חבירתו לממשלה כזו והפקרת הצרכים הביטחוניים, ההתיישבותיים והרוחניים של מדינת היהודים תוך מתן דריסת רגל כוחנית לגורמים אנטי יהודים, פוסט ציונים ואף תומכי טרור מהווה בגידה לשמה.
כל מי ששותף למעשה הנבלה הוא בבחינת בוגד בבוחריו שהעניקו לו את קולם מתוך אמון בו ובהבטחותיו ערב הבחירות האחרונות. כל אחד ואחד מהפרטים, עד האחרון שבהם. בל תטעו – בשעתו כונו חברי הליכוד שהתנגדו ל"התנתקות" – "מורדים". האמת היא כמובן הפוכה, אלה שכונו "מורדים" הם בעצם הנאמנים. נאמנים למילתם, נאמנים למצע, נאמנים לבוחריהם, נאמנים למילתם.
אלא שהשיח הציבורי, התקשורת, השמאל וכל תועמלניו הדביקו לנאמנים את הכינוי "מורדים". הכינוי דבק היטב עד כי הפך ל"עובדה" מוגמרת. אל תפלו שוב בפח היקוש הזה. היו נבונים, היו עצמאיים, היו דעתנים, היו ישרים עם העולם ועם עצמכם.
לכשידברו באוזניכם במתק שפתיים ובלהט על אחדות (שהיא בעצם מעשה נפשע של בגידה) – דחו הדברים בשאט נפש והוקיעו את אומריהם על היותם דוברי שקר ומפיצי כזב.
