כשהעשן עדיין מתפשט מכל פינה במזרח התיכון, עדות לקרב ההירואי שהתרחש כאן בשנה האחרונה, בה נחתך נחש החנק סביב ישראל לחתיכות. בשלב זה ברור לכולם במזרח התיכון מי פה בעלי הבית (ד"ש לבן גביר).
כל העמים באזור, בין אם הם שיעים, סונים, דרוזים או צ'רקסים, מבינים שהעוצמה הישראלית היא בלתי ניתן לשבירה ושלא שווה לעמוד בצד של אויבי ישראל.
הבנה זו נובעת מהמלחמה שמנהלת ישראל בשבע חזיתות. מלחמה כבירה שמובלת על ידי ראש הממשלה בגבורה.
אין ספק כי הגבורה הישראלית היא שתביא שלום עולמי. עמידה איתנה זו מביאה יחס של כבוד מכל קצוות העולם, הן מאירופה והן מהעולם הערבי.
כעת, המזרח התיכון עובר תהליך של ישראליזציה, ומדינות רבות מאזור זה רוצות לזכות בקרבה לישראל. תהליך מבורך זה הוא תחילתו של מהפכה שנובעת מהצימאון העולמי לחזון הישראלי.
כך המורדים בסוריה, ללא שום תמורה, כבר הכריזו כי אינם מעוניינים במלחמה עם ישראל. גם אם רבים יטענו שהם משתייכים לארגוני טרור, אמירה זו מעידה על הערכתם לישראל.
דוגמה נוספת לתהליך זה היא הסכמי השלום עם חמש המדינות הערביות, אותם חתם ראש הממשלה לפני ארבע שנים.
דוגמאות אלה מעידות על ההערצה שבה ישראל מתקבלת בעולם ובמדינות ערב.
בשבוע שעבר, בתום ישיבת מועצה של שישה כפרים דרוזים בדרום סוריה, הכריזו הכפרים כי הם מעוניינים להסתפח למדינת ישראל כחלק מרמת הגולן ולהיות תחת שלטון יהודי.
הישיבה באזור ג'בל א-שייח', נערכה בהשתתפות נכבדים מהעדה הדרוזית, לאור יום ובמעמד מאות אנשים.
בערוצי התקשורת, מימין ומשמאל, לא ידעו כיצד להגיב לתרחיש המפתיע. השמאל, כרגיל, בחר להגיב ברדידות, תוך הסבר כי מדובר בפחד "מהמורדים הקיצוניים", בניגוד לעובדה שהמורדים לחמו איתם יחד כתף אל כתף. הימין התרגש מהצעת הדרוזים המחמיאה, אך עדיין לא יודע כיצד "לאכול" את האירוע.
לדעתי, יש כאן הזדמנות שאסור לפספס. אנו נמצאים בתחילתו של תהליך היסטורי, שבו העולם מתחיל להכיר בנצחיותו של עם ישראל, אמיתתו, והידיעה כי "נצח ישראל לא ישקר".
המלחמה הבלתי מתפשרת מול האויב היא זו שמביאה לפתחנו את השלב הבא, בו גויי העולם מתחילים לבקש מרצונם החופשי לבוא ולהכנס תחת שלטון ישראלי.
לא עוד עם ישראל השורד. לא עוד עם ישראל שנאבק על חייו. אלא "בני בכורי ישראל" - ישראל הוא מנהיג האומות. לא מתוך התרפסות ורצון ליברלי להתייפף, אלא מתוך הפגנת עוצמה וכוח. לא בגלל אילוצים, אלא אחרי הרבה דם של אומות העולם שנשפך על ידינו (הכי הרבה גויים שעם ישראל הרג מאז יהושע בן נון).
כעת, הדרוזים הם האומה הראשונה שנמצאת מחוץ לשליטת ישראל ומבקשת שיהודים יבואו וישלטו עליה. מדובר בתהליך מבורך, שעלינו לאמץ בשתי ידיים. הסיפוח שלהם יהיה תחילתו של דומינו עולמי, כאשר סביר להניח שבעקבותיו עוד ועוד עמים יבקשו להסתפח תחת שלטון ישראל.
יש החוששים בגלל שאלת הרוב היהודי, (שברגע שיצטרפו עוד גויים רבים, ישחק הרוב היהודי), אנו כמובן רוצים מדינה יהודית. ולכן ישנו פתרון פשוט שעל מדינת ישראל לחתור אליו: גויים שירצו להיות תחת שלטון ישראל יוכלו לקבל זכויות תושב אך לא זכויות אזרח. יהיה להם עירייה, מרפאה וכו', אך הם לא יוכלו להצביע לכנסת. כך גם נכון לשאר הגויים שבסביבתנו, והדרוזים יכולים לשמש כמודל ראשון בעניין.
אנו כציבור צריכים להיות ערים לתופעה מבורכת זו, מתוך הודיה לה' והבנה כי אנו צועדים לעבר החזון היהודי של בית מקדש ואור לעמים. עלינו להיות שותפים עם א-ל: "ובאו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'".
