די לשמועות - די לטיוח!

דור הוואצאפ והטלגרם מאופיין בהפצת מידע במהירות הבזק. לעיתים זה טוב ולעיתים גורם לקלקולים חמורים.

מיד לאחר גילוי גופתה של אורי אנסבכר הי"ד ביער הסמוך לעין יעל ביום חמישי בערב, החלו להתרוצץ השמועות.

הרצח היה אכזרי במיוחד, זאת ללא ספק. חיית אדם, ערבי מחברון המלומד עוד מאבותיו שטבחו בתרפ"ט ביהודי חברון, ינק את תרבות הרצח עם חלב אמו.

אלא שבדרכים שונות ומשונות התגלגלו שמועות על פגיעה קשה יותר בגופתה של אורי. רבים ובהם אנשים יקרים ואף אישי ציבור כאלו ואחרים פירטו דברים שלא היו ולא נבראו, וזאת על סמך שמועות בלבד.

קשה לתאר ואני מקווה שלא נדע לעולם כיצד מרגישה משפחה שחרב עליה עולמה בצורה כזו, אולם נקל לשער שהפצת שמועות ותיאורים גרפיים אינם מוסיפים נחמה למשפחה, שצריכה מלבד ההתמודדות עם רצח ביתם, גם להיות עסוקה בשמועות והנפצות וואצאפ שמתפשטות כאש בשדה קוצים.

גם הפצת שם הנרצחת, כמו בפיגועים רבים, קרה עוד בטרם ניתן אישור רשמי לכך, וכך בני משפחה ומכרים קרובים מקבלים את המידע הקשה ברשת או בתקשורת.

להעלות חימה בעידן השידורים החיים

אז למה כל כך חשוב לרבים להפיץ את פרטי הנרצחים ולדון לפרטי פרטים בפרטים שאיש לא היה רוצה שידונו במידה והיו קורים לקרוב משפחתו חלילה? האם לא מספיק להבין שהרצח היה אכזרי מבלי לדעת מאיזה כיוון נכנס הסכין בכל אחת מהדקירות?

ומי אתם אנשים שמפיצים תמונות של גופות??? על כבוד המת חשבתם? על האמא או האבא?

כמובן שמדובר בנושא מורכב, אך הצעתי היא שכל אחד ינסה לדון בכנות עם עצמו. האם מדובר ברצון ל"העלות חימה ולנקום נקם"? או שמא בעידן בו הוצאות להורג ופיגועים משודרים באיכות HD מארבע זוויות צילום ובשידור חי, הרגש שלנו הולך וכהה? או שמא זו סקרנות גרידא?

ואם ערבי "סתם" רצח יהודיה בלי להתעלל בגופתה, האם נעבור לסדר היום? כמובן שיש משמעות למה שנעשה, אך אינני בטוח כמה מועיל פירוט מעבר לכך שמדובר ב"רצח אכזרי". ובטח ובטח שלהפצת שמועות לא מבוססות אין מקום.

אין אמון ברשויות

אך לא בכל אשמים המפיצים.

במקרה הנוכחי של רצח אורי הי"ד, בלט מימד נוסף ומשמעותי.

חוסר האמון של הציבור במשטרה, בשב"כ וברשויות השונות לאור מקרי הטיוח וההשתקה הרבים מהעבר, גרמו לכך שציבור רחב ראה שליחות של ממש בהפצת המידע שהתגלגל, וזאת כדי "להילחם בהשתקה". מידע לא הופץ רק לשם ה"נייעס" או מתוך סקרנות אלא כפעולת מחאה נגד צו איסור הפרסום שהטילו הרשויות.

רצח הרב משה טלבי הי"ד שסווג בתוך זמן קצר כהתאבדות, רצח נתנאל עראמי הי"ד בפיגוע הסנפלינג שנקבע ברשלנות מחרידה כתאונת עבודה, רצח אבי בן ציון הי"ד מבקעת הירדן שסווג כ"פלילי", תעלומת מותה של הדס תפוחי מעטרת מהשבועות האחרונים, פרשת רומן זדורוב ורצח תאיר ראדה ז"ל, ועוד אירועים רבים, לאומניים ופליליים המטויחים או מושתקים בדרכים כאלו ואחרות – כל אלה הביאו לשחיקה עצומה באמון הציבור במערכות החוק והביטחון.

גם המהירות והקלות בה מוציאה המשטרה צווי איסור פרסום על ימין ועל שמאל מביאה לכך שגם במקרים בהם לעיתים נדרש לכל הדעות צו איסור פרסום, הרי שכמו בסיפור על "זאב זאב", איש כבר אינו מאמין למשטרה ולשופטים המאשרים את הצווים בחותמת גומי.

הרשויות אשמות

גם במקרה הנוכחי המשטרה לא היתה חפה מטעויות.

למרות הזירה הקשה, במשטרה מסרו תחילה לכמה עיתונאים כי הרקע "ככל הנראה אובדני". רק כעבור זמן מה יצאה הודעה רשמית כי מדובר ברצח.

בנוסף, זמן קצר לאחר מציאת גופתה של אורי הי"ד, ביקשה המשטרה לאסור לפרסום למשך 180 (!) יום את שם הקרבן. בית המשפט אישר זאת ל-30 יום, למרות שברור שהדבר מנותק מהמציאות, ובתוך מספר שעות יפורסם מועד הלוויה ושם הנרצחת בידי בני משפחתה.

פרטים אלו היו מספיקים לציבור לא קטן שכבר למד "להריח" השתקה.

הודעת המשטרה שיצאה סמוך לכניסת השבת וביקשה להפריך את השמועות שרצו ברשתות, גם היא לא הועילה כיוון שרבים חשו שמדובר רק בהוכחה למאמצי המשטרה להשתיק את הפרטים הקשים על הרצח המזעזע.

גם הודעת השב"כ לאחר מעצרו של החשוד ברצח, ערבי מחברון, ממשפחה הקשורה לחמאס שהיה כלוא על עבירות ביטחוניות ויצא עם סכין מביתו, על כך ש"המניע לרצח עודנו נבדק", רק מוכיחה כי כעס הציבור מוצדק.

מנגד, לאי פרסום השם באופן מיידי וגם לצו איסור הפרסום על פרטי החקירה עצמם, היו מניעים מוצדקים, לפחות להבנתי.

אז מה עושים?

פעמים רבות הכלים החשובים של הרשתות החברתיות הביאו להצלחת המאבקים ופרסום סיפורים שהושתקו.

משפחות טלבי, עראמי, בן ציון, חסנו ועוד, שבמקום להתאבל על בני המשפחה שנקטפו מהן, היו צריכים להיאבק ברשויות להוכחת הרצח לאומני, או אף כדי להוכיח שבכלל מדובר ברצח, סבלו סבל בל יתואר, וזאת באשמת הרשויות הרשמיות במדינת ישראל, ולא באשמת "נערי וואצאפ".

השיא הוא אולי במקרה של הרב משה טלבי הי"ד, אשר מי שהפיצה את הטענה כל כך שכביכול התאבד היתה המשטרה עצמה!

בני המשפחה היו צריכים לטהר את שמו של הרב החביב מרמת הגולן שהיה בדרך לביקור משפחתי אצל בתו והנכדים בשומרון. קצין פושע החליט תוך זמן קצר בשטח שהרב טלבי התאבד, למרות שלל ראיות הפוכות, והיעדר כל רקע אובדני.

האם מישהו נתן את הדין על כך? או שאותו קצין מתחנת אריאל המשיך בשירות כאילו לא החריב חיי משפחה שלמה, ואיפשר לרוצח לחמוק בלי חקירה מינימאלית בזמן אמת?

ונחזור לפתיחה. עידן הרשתות החברתיות מציב אתגרים רבים. כמדומני שבמקרה של הפצת שמועות כזב, הרי שהסברה וחינוך, בשילוב קנסות למקורות הפצת השמועה במקרי קיצון, יכולים לצמצם את התופעה שפוגעת במשפחות השכולות ובציבור כולו.

אולם מה שקשה מאוד לעשות לציבור, ראוי ופשוט יותר לעשות קודם כל בקרב הרשויות, שלעיתים פוגעות הרבה יותר, בעיקר מכיוון שהן מהוות מקור רשמי.

הפסיקו לטייח, הפסיקו להסתיר, הפסיקו להשתיק, הפסיקו לאשר צווי איסור פרסום הזויים ומנותקים מהמציאות. טפלו משמעתית ופלילית בדוברים או אנשי שטח שמטייחים ומשקרים.

כך יחזור האמון המינימאלי, שיאפשר גם לציבור להיות אחראי יותר בפרסומיו.