1950/2 שנה יהודים בוכים בתשעה באב על חורבן הבית, ומתפללים לבנייתו במהרה.
בחושך המר של הגלות לפני פרוץ אביב הציונות, התפיסה היתה שאם אנו נהיה טובים יותר - נקיים מצוות נתן צדקה נתפלל ונלמד תורה, הקב"ה יעשה את שלו, יעלנו לארצנו יבנה מקדשו וישרה שכינתו בתוכנו.
באה הציונות טיהרה את היהדות מסיגיה ולימדה כי "אין שום ישועה שלמה באמת כי אם אותה שהנושע פעל להופעתה בפועל ידיו" (אורות הקודש ג מז)
העם והארץ נגאלו על ידינו בעזרת ה', שאף נתן בנו את כוחות החיים לטוב לנו ולעולם כולו מעל ומעבר לכל דמיון שהיה בעבר.
ועדיין יהודים בוכים בתשעה באב, ובצדק, שכן הגאולה אינה שלמה בהעדר מקדש.
הבכי המסורתי מקודש, בתנאי שחודש וזוקק במצרפת הציונות, ומכוון כעת לבניה מעשית של בית המקדש. וכדברי הנביא חגי "כה אמר ה' צבאו-ת שימו לבבכם על דרככם: עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבדה נאום ה':"
דרכים רבות לקדם באופן מעשי את בניית הבית, אפשר לעלות להר, אפשר לדאוג לחומרי בנייה, לתוכניות ולמימון, אפשר לקדם משפטית פוליטית ותודעתית מהלכים לבניית המקדש. אבל דבר אחד אסור לעשות, לחזור לתודעת הגלות כאילו לא עלינו מוטלת עבודה הגאולה והבניין המעשית, אלא תשובה בלבד ותהיה כנה ואמיתית ככל שתהיה.
כל הצם ומתאבל בתשעה באב ואינו מתכוון לפעול מעשית לבניין הבית, עדיף שיצא לבלות. שכן באבלו הוא משחזר את חטא המרגלים, בכי של חינם על חוסר האונים, המהווה כפירה בטובה העיקרית שהבורא העניק לנו - הרצון הדעת והיכולת לבנות וליצור.
שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה.
לדעתנו עדיף להתעסק בשינוי המלכות 1 י"ד אב תש"פ 10:38 טובה