שנה ועשרה ימים היו נח ובני ביתו סגורים בתיבה, כפי שהתורה מציינת ומתארכת. "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ" (ז). "וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ" (ח). רבי אליעזר מלמד שהעולם נברא בתשרי (ראש השנה י), וכל תאריכי המבול נקבעים על פיו. לשיטתו יש לציין שהתורה משתמשת בשני לוחות זמנים. הראשון הוא לוח הבריאה, והשני הוא לוח יציאת מצרים. התאריך הראשון מתייחס לעולם התוהו הכלל אנושי, ואילו התאריך השני מתייחס לעולם התורה של ישראל: "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה".
מתוך כך מובן שהחודש השני הוא חשוון, הוא חודש הכניסה לתיבה והוא חודש היציאה ממנה שנה מאוחר יותר. שמו של החודש בא במקרא (מלכ"א ו) בבניין בית המקדש: "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח זִו". "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים". ירח זיו הוא החודש השני בלוח יציאת מצרים, וירח בול הוא השמיני בו. אפשר להבין שחודש אייר נקרא זיו על פי המדרש שזיוום של ישראל האיר בהם אחרי יציאת מצרים (קוהלת רבה ג). אך מהו משמעו של השם בול?
לפירושו של רד"ק בול הוא עונת הגשמים ושמו כמבול. על פי שיטת רבי אליעזר, אפשר לומר שבול הוא זמנו של המבול, בו החל המבול ובו יבשה הארץ. אך המדרש (ילק"ש מלכים שם) מסביר לאן נעלמה המ"ם משמו של החודש: "מהו ירח בול? בירח מבול חסר מ"ם, כנגד ארבעים יום. שאף על פי שנשבע הקב"ה 'כי מי נח זאת לי, אף על פי כן ארבעים יום בכל שנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם, עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותם ארבעים יום. לפיכך כתיב חסר מ"ם, כנגד ארבעים יום שפסקו".
לדברי המדרש, שמו של החודש אינו מבול כי אם בול בהשמטת האות מ"ם. האות הזאת רומזת לארבעים יום של מבול על הארץ, ושבועת ה' "לא אוסיף ולא אוסיף", השמיטה את האות משם החודש, לומר ש"לא אוסיף עוד לקלל את האדמה", "ולא אוסיף עוד להכות את כל חי". אך יש שם פירוש נוסף. בית המקדש שהסתיים בניינו בחודש בול מחה את הרושם של מי המבול, שבכל שנה היו ניכרים באותו חודש. הרי שחודש חשוון הוא יסוד החורבן אך גם יסוד הבניין.
עוד זאת מביא שם המדרש: "משנעשה הבית בירח בול נעשה נעול שנים עשר חודשים. והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא, היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו? והקב"ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחודש שנולד בו אברהם, בירח האיתנים זה חודש תשרי..". סיום מלאכת המקדש בחודש חשוון, לא הביאה לחנוכתו באותו חודש, אלא שנים עשר חודש מאוחר יותר, כדי לאחד אותו עם ירח האיתנים.
כיוצא בו: "בכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן.. והיו ישראל ממלמלים על משה למה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק..". משכן של יצחק ומקדש של אברהם, שינו את היעד של כסלו וחשוון לחנוכת המשכן והמקדש. אך המדרש מסיים שם ואומר: "ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה. אמר הקב"ה עליי לשלם. מה שילם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי".
אך גם חשוון תובע את עלבונו, והמדרש מסיים שם: "וכן חשוון עתיד הקב"ה לשלם לו". לפי זה יהיה חודש בול, החודש שבו עתיד הקב"ה להחזיר את בית המקדש השלישי. נמצא שהחג שבדה ירבעם בן נבט בחמישה עשר לחודש השמיני (מלכ"א יב), יסודתו בהררי קודש. הוא הבין שיש לחודש בול כוח של בניין, ובדה מלבו חג שמנע מישראל לעלות לבית המקדש בירושלים. אך מה שעשה ירבעם באיסור, יתקיים בהיתר. הקב"ה ישלם לחשוון על מה שנמנע ממנו בבית המקדש הראשון.
בחודש שבו מתחילים לומר ותן טל ומטר לברכה, נזכרים במי נח של ארבעים יום, שהוסרו משם החודש על ידי שבועת ה' ובניין בית המקדש. נזכרים בנבואת זכריה שנאמרה בפתיחת ספרו בחודש השמיני: "כה אמר ה' צבאות שובו אליי נאום ה' צבאות ואשוב אליכם אמר ה' צבאות". שלוש פעמים צבאות בכתוב, להדגיש שצבאות ה' בארץ שבו אל ארצם בנו אותה וניבנו בה. עתה יש לשוב אל ה' כדברי התורה בפרשת התשובה (דברים ל): "ושב ה' אלוקיך את שבותך.. ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך".
אך בעיקר תובע החודש את עלבונו וממתין לבניין בית המקדש, ואף אנו תובעים את עלבונו, כדברי זכריה הנביא (א): "ויען מלאך ה' ויאמר ה' צבאות עד מתי לא תרחם את ירושלים ואת ערי יהודה אשר זעמתה זה שבעים שנה". שבעים שנות גלות של חורבן בית ראשון, עוררו את הרחמים העליונים לבניין הבית השני. אך שבעים שנות בניין ארץ ישראל בימינו, מעוררים את השכינה העליונה לאמר: שבנו אל הארץ בנינו אותה, ועתה אנו מצפים בשנת השבעים לבניין בית המקדש השלישי בחודש בול. "לכן כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים ביתי ייבנה בה נאום ה' צבאות" (שם).
