המירוץ למיליווון

במלאת 50 שנה לשחרור חבלי יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים, יצאה בימים האחרונים תנועת אמנה, התנועה המיישבת מיסודה של "גוש אמונים", בקמפיין נרחב הקורא ליישב מיליון תושבים ביהודה ושומרון. לכאורה, מדובר ביזמה מבורכת, להגדיל ולעבות את ההתיישבות בחבלי ארץ אבותינו. אולם, במבט מעמיק יותר, חושף הקמפיין הזה כמה בעיות מהותיות מבחינת הבנת הייעוד של ההתיישבות.

ראשית, יש לתהות מה כ"כ מיוחד במספר מיליון מבחינה התיישבותית? אמנם זה מספר עגול וקליט, אך כיצד הופך מספר סתמי שכזה למטרה בפני עצמה? איזו משמעות יש למיליון מתיישבים? ואם יהיו למשל 850 אלף – זו לא מטרה? רק מיליון? מילא אם היו מדברים על 600 אלף, ששים רבוא, היה אפשר אולי לדבר על משמעות רוחנית כלשהי שיש למספר הזה ביהדות, אך מה מיוחד במיליון, מלבד השם הנוצץ שנשמע כמשימה הלקוחה משעשועון ריאלטי?

יתרה מכך, הדיבור על מספר כלשהו כשאיפה ומטרה בהתיישבות הוא תמוה ביותר. לאורך כל שנות ההיסטוריה של ההתיישבות, מימי יהושע בן-נון, דרך ימי שיבת ציון, ראשית הציונות וכלה בגוש אמונים, כמויות האנשים לא היוו את עיקר המאמץ והשאיפה. ביציאת מצרים, בנדודים במדבר, בגלות, היתה הרבה יותר משמעות למספרי אוכלוסייה ולמפקדים, אך מרגע הכניסה לארץ לוז ההתיישבות היה קשור בחיבור לאדמה, בהתפשטות במרחב, בבניית מרכזים רוחניים וחיבור ההתיישבות אליהם. מעולם לא דובר על כמויות אוכלוסין בתהליך ההתיישבות. גם היום, באזורים שונים בארץ – בגליל, בנגב, בשפלה – אף אחד לא מדבר כמטרה במושגים של כמות מסוימת של תושבים.

אולם הבעיה העיקרית ב"שאיפה למיליון" קשורה לעניינים של חזון וייעוד.

כבר מזה כמה שנים, מדברים בהנהגת יש"ע על הגדלת האוכלוסייה היהודית לכמות מכריעה, שלאחרונה תורגמה משום מה ל'מיליון', וזו תיצור מציאות של אל-חזור. כלומר, תפישה זו גורסת שכדי שלא יפנו את היישובים ביו"ש או שלא יעבירו אותם לריבונות זרה, יש לייצר כמות גדולה שכזו, שתייאש את אלו שמעוניינים בחורבנה של ההתיישבות היהודית ביו"ש. כמו שאמר אחד מראשי וותיקי ההתיישבות, "ברגע שיהיו מיליון יהודים ביהודה ושומרון, גם הערבים כבר יבינו שזו עובדה קיימת, וינטשו את שאיפתם לסלק אותנו מפה".

תפישה זו בעייתי בשני מישורים. במישור המציאותי-הפרקטי, אין לגישה זו שום ביסוס. פינוי האוכלוסייה או מסירת שטחים אינה קשורה כהוא זה לכמות התושבים. אם יהיו חלילה החלטות פוליטיות ומדיניות לנקות את השטח מיהודים, לא הכמות היא זו שתעצור זאת. בדיוק כמו שכשהתחילו לדבר על גוש קטיף, אף אחד לא האמין שזה יהיה אפשרי לפנות 8,000 איש מביתם, הרי לא מדובר בפינוי מאחז קטן, ובסוף זה קרה. בנוסף, במדינת ישראל כולה יש הרבה יותר ממיליון יהודים, ועדיין אויבינו מעוניינים ושואפים לחסל אותנו ולסלקנו מכאן. אם כך, לא הכמות של מיליון יהודים ביו"ש היא זו שתבטיח את קיומנו.

המישור השני הוא חשוב הרבה יותר. האמירה שיש להגדיל את האוכלוסייה, כדי שלא יפנו, הינה אמירה נעדרת כל חזון וייעוד. בעצם זה אומר שאין שום עניין חיובי בהתיישבות ובהגדלת האוכלוסייה, אלא זהו צורך קיומי בלבד. גישה זו דומה לגישה שרואה בהקמת המדינה רק צורך קיומי בעקבות השואה והאנטישמיות ללא התייחסות לערך החיובי בהקמת מלכות וחיים ציבוריים תקינים של עם ישראל, גם כשאין אנטישמיות מסביב. ואם חרב הפינוי לא תהיה מונפת על יו"ש אזי לא יהיה צורך בהתיישבות? מה תהיה המטרה אז?

כנגד גישה זו, ישנה גישה אחרת שעל פיה יש להתיישבות ערך חיובי משל עצמה. כיבוש והורשת הארץ, הפרחת השממות, חיבור שורשי של כל יהודי לרגבי האדמה שבהם הוא חי ואותם הוא מעבד, התפתחות חקלאית וכלכלית והתאמה למשטר היובל, ערכים של מקדש וגאולה – כל אלו ועוד הם אלו שצריכים לעמוד כחזון בראש תנועת ההתיישבות, כשהמשימות והקמפיינים השונים צריכים להיגזר מהם.

אין שום פסול בהגדלת האוכלוסייה, וזה אפילו מבורך, כל עוד זה בא כתוצר לוואי של קיום הייעוד של ההתיישבות, ולא כמטרה בפני עצמה. אפילו כמטרות תנועת אמנה בעצמה נרשם: "יישוב שטחי ההר, עתודת השטח היחידה של עם ישראל בארצו, נוכח הגידול הצפוי באוכלוסייה והצפיפות בשפלה ובמישור החוף, ושמירה על תנאי קיומו" ללא אזכור החשיבות בהגעה ל"מספר מכריע" מסוים. הרי אם המטרה זה מיליון, כלל לא חשוב איפה מתיישבים ביו"ש. אפשר למלא את מודיעין עילית, מעלה אדומים ואלפי מנשה ב-300 אלף תושבים כ"א, ולהגיע למטרה הזו, מבלי לדאוג לשטחים הנרחבים של ההר המופקרים לידי זרים. לא בכדי הקמפיין יוצא עכשיו במקביל להחלטת הקבינט להקפיא את הבנייה מחוץ לתחומי השיפוט של היישובים, ובמקביל להצעות השונות של ח"כים מהימין להחיל את הריבונות רק בתחום שיפוט מצומצם זה.  הרי את המטרה של מיליון אפשר להגשים בתחומי המושב המצומצמים.

קמפיין המיליון מתעלם גם ממצוות הורשת הארץ. מעבר למיליון היהודים, מה תהיה כמות האוכלוסיה הערבית ביו"ש? האם יש לשאוף לצמצמם אותה לפחות ממיליון או שמיליון היהודים יספקו לערבים פרנסה שתוכל להגדיל את אוכלוסייתם לשלושה מיליון ויותר? ומה לגבי התייחסות לאופי הגיאוגרפי של שטחי ההר, למדרג יישובי, להתיישבות כפרית מול התיישבות עירונית? הרי ברור לכולם שכשבאמנה מדברים על מיליון תושבים, מדברים על ציפוף של הבנייה לרוחב ולגובה כמה שיותר בתחומי היישובים הקיימים. האם זה נכון תכנונית? האם לדוגמה בחבל לכיש, גוש שגב, הגולן והגליל העליון גם עושים דברים כאלו, או שזה רק ביו"ש בשל "הבהלה למיליון"? 

ודאי שזה מבורך להגדיל את האוכלוסייה ביו"ש, אבל הצורה המתוקנת לעשות את זה היא ע"י הושבת כמויות גדולות של יהודים בערים הגדולות – שכם, חברון, בית-אל-רמאללה וכדו' – כשבשטח שמסביב אמורה להתגורר אוכלוסייה מצומצמת יותר במאות ישובים בעל אופי כפרי, הדואגת לניצול הקרקע לחקלאות, למרעה ולמלאכות המתאימות לתנאי השטח. האם לזה הכוונה בקמפיין המיליון?

לצערי, נראה כי קמפיין המיליון מלמד על פשיטת רגל של הנהגת ההתיישבות בכל הנוגע לחזון ולייעוד, ומטרתו נראית כלקוחה מתחום תכניות הריאליטי. לאחר 50 שנות התיישבות, הגיע הזמן לחזור ולכוון את ההתיישבות לאור חזון חיובי של גאולת והורשת הארץ, חיבור לאדמה והתפשטות במרחבי יהודה ושומרון הרבים. קמפיינים ומבצעים ברוח זו יגרמו לחיבור אמיתי של עם ישראל לאזור והשתרשות עמוקה באדמה. בסופו של דבר יזון כזה יגרור גידול באוכלוסייה למיליון, שניים ואפילו שלושה מיליון, אבל מי סופר...