רבות דובר מאז שמיני עצרת האחרון אודות הקונספציה הצבאית שקרסה, קונספציה אשר הייתה בנויה על כך שהחמאס מורתע, כביכול, משום שהאינטרס שלו הוא לפתח את כלכלת עזה, ולכן הוא לא יֵצֵא לעימות צבאי מול ישראל, ובוודאי לא לטבח נוראי מהסוג שראינו, אשר יוביל למלחמה, בה עזה תנזק קשות. הקונספציה, כמו כל קונספציה, הייתה בנויה על אי-היכולת של השוגים בה להבין, שמערכת הערכים שלהם אינה משותפת לכל העולם, בפרט לא לצד מולו אנו מתמודדים, ובמקרה דנן - שהאויב העזתי מדרג את הרווחה הכלכלית במקום יותר נמוך בסולם הערכים שלו ממה שמקובל במדינת תל-אביב, ושהוא מוכן אף להקריב אותה עבור ערכים נעלים יותר בעיניו.
לפני כמה ימים עוררנו במסגרת זו על הקונספציה המדינית, אשר קרסה אף היא, ולפיה אנו זקוקים לאישור אומות העולם על-מנת לגרש את האויב הערבי מארצנו, דבר שלא יתכן בשום קונסטלציה מדינית, וממילא הופך את הדבר לבלתי-ריאלי. עלייתו של דונלד טראמפ והנכונות שלו לבחון מחדש כל מיני הנחות יסוד שהשתרשו במדיניות האמריקאית, ובפרט הצעתו להעתיק מכאן את תושבי עזה למקום אחר על-פני הגלובוס, הוכיחו לכולנו כי מוטב שנעסוק בקיום הברית שלנו עם בורא עולם על כל המשתמע ממנה – לרשת את ארצו ולהקים לפניו ממלכת כהנים וגוי קדוש – ואת היחסים עם האומות נותיר בידי מי שברא עולם ומלואו, המושל בלב שרים, מלכים ונשיאים.
ובכן, הייתה לנו קונספציה בטחונית שקרסה וקונספציה מדינית שקרסה אף היא. אולם הקונספציה הקשה מכולן, זו שמביאה עלינו את האסון הגדול ביותר, ואשר מונעת מאתנו את הנצחון על החיות העזתיות – היא הקונספציה המוסרית. מדובר בקונספציה, המושרשת בשוליים הסהרוריים ביותר של השמאל הקיצוני, אשר בתחכום רב הצליח להשליט אותה על צה"ל ועל מדינת ישראל בכללותה, על-אף שהיא בנויה על תפיסות, שהן נחלתו של מיעוט זניח בישראל. מדובר בקונספציה מוסרית, אשר ביטויה המובהק ביותר הוא הקוד האתי של צה"ל, שחובר בידי אנשי שמאל קיצוני, המשלבים באישיותם תמהיל מזוויע של אוטו-אנטישמיות עם ניתוק מוחלט מהמציאות.
אותה קונספציה - היא אשר יצרה את המושג 'חפים מפשע' בקרב אוכלוסית האויב, ובלשון צבאית – 'בלתי מעורבים'. על-פי הקונספציה, ההמון המשולהב שהשתתף במפגני הראווה הזוועתיים של החמאס בעת שחרור החטופים – הם בסך-הכל אנשים שהשתתפו באירוע פוליטי שאולי אינו ערב לאזניים ואינו נעים לעיניים ישראליות. הם לא בני-מוות, חלילה, ומי שיאמר שכן – נחרץ דינו להיות מקוטלג כגזען חשוך. על-פי הקונספציה, בשמיני עצרת תשפ"ד בשעה 6:28 בבוקר, כל הנוחבות היו חפים מפשע, משום שטרם בצעו את זממם. על-פי הקונספציה, מעמידים לדין חיילים ש'התעללו', רחמנא ליצלן, במחבל נובחה אחר שנעצר.
הקונספציה המוסרית, החולשת על הצבא וביתר שאת על הפרקליטות הצבאית – שלחה את אלאור עזריה לכלא משום שחיסל מחבל, אשר ניסה לרצוח חייל דקות קודם לכן. הנצחון המוחלט של אנשי הקונספציה המוסרית אז היה בכך, שלהגנתו טען עזריה, כי חש שנשקפה סכנה לחייו – טענה שלא נתקבלה, כמובן, על-ידי השופטים חמורי הסבר. אילו טען את מה שחושב כל יהודי שפוי – שמחבל כזה צריך להיות בקבר אם הוא מסכן כעת חיים ואם לאו – היה נכנס לכלא לעוד כמה שנים על עצם זה שערער על הקונספציה. זכורני מאותה תקופה, ששמעתי את פרופ' אסא כשר, הדמות המרכזית מאחורי הקוד האתי של צה"ל, נוזף במראיין ומסביר לו ב'טוב טעם', שהוא ציפה מאלאור עזריה ומכל חייל בסיטואציה שלו, להזמין מסוק שיקח את המחבל המסכן באמבולנס לבית החולים כדי לקבל טיפול מסור על חשבון משלם המסים הישראלי.
על מה בנויה הקונספציה המוסרית? על ערכי הפרוגרס, כמובן. היא בנויה על ההתכחשות לכך שיש בכלל מושג של מלחמה בין עמים, ושבמציאות שלנו במזרח התיכון – האומה הערבית הכריזה מלחמה על הישוב היהודי בארץ ישראל ועל מדינתו. היא בנויה על כך, שרצח יהודי בידי ערבי כאן בארץ הוא אירוע פלילי כמו בכל סכסוך בעולם התחתון, ולא יתכן להעניש את סביבתו של הרוצח. היא בנויה על כך, שעונש קולקטיבי הוא בלתי-מוסרי בעליל, משום שהיא לא מכירה בקולקטיב, רק בפרט היחיד, הגם שאותו פרט בכל מעשיו פועל בשם הקולקטיב, והגם שהקולקטיב מביע באופן גורף את תמיכתו באותו מחבל. היא בנויה על ניתוק מוחלט מהמציאות, מאימוץ קו מחשבה שמאלני פרוגרסיבי קיצוני ובלתי מציאותי, הלקוח מהמחוזות המטורללים ביותר של אירופה וארה"ב, בשעה שאנו עוסקים כאן במלחמת קיום במזרח התיכון, בו מתרחשת מלחמת דת עקובה מדם בין שני עמים אם נרצה בה ואם לאו.
הקונספציה המוסרית מסוכנת לקיומנו עוד יותר מהקונספציה הבטחונית שקרסה ומהקונספציה המדינית שהולכת ומתבררת כאשליה אופטית. ההמון המשולהב בטקס החזרת גופותיהם של משפחת ביבס ועודד ליפשיץ אולי יפקח את עיניהם של אלו, הסבורים עדיין כי ישנם חפים מפשע בעזה. אולי סוף סוף יבינו, שהטבח הנורא וההתעללות הנוראה בחטופים יכלו להתרחש אך ורק בתוך סביבה אזרחית התומכת במחבלים בכל הדרכים האפשריות. הם לא חפים מפשע, הם בני מוות!
במלחמת העולם השניה, הבינו בעלות הברית היטב, כי אין מקום לרחמנות של טפשים על האויב הגרמני, והפציצו ללא רחמים את ערי גרמניה. דרזדן וערים נוספות נהרסו עד היסוד. בעת שהגברים הגרמנים גויסו לחזית, מי שנשאר בבתים היו נשים, ילדים וזקנים. זה לא הרתיע את צ'רצ'יל, וזה מה שהכניע בסופו של דבר את גרמניה. כאשר הנשיא לשעבר ביידן, שהיה המנוע מאחורי כתישתה של ישראל בידי השמאל העולמי בתחילת המלחמה, נזף במי שניסה להזכיר לו זאת כאשר תבע מישראל להכניס סיוע למרצחים העזתים, השיב לו, כי לכן הוקם האו"ם, כדי לוודא שלא יקרו עוד מקרים כמו הפצצת ערי גרמניה ללא רחמים בעת מלחמת העולם השניה. ניתן רק להודות לבורא עולם, שביידן לא היה נשיא ארה"ב באותה תקופה, כי יתכן מאד ובמקרה כזה, אדולף היטלר היה מצליח להשתלט על העולם ולהטביע אותו ביגון. יש רק לקוות, שכמו שאנשי הפרוגרס מסולקים כעת מעמדות ההשפעה בארה"ב, גם כאן בארצנו יפקחו העיניים ויסלקו אותם מכל מוקדי ההשפעה. זה לא יהיה קל, משום שהם לא יוותרו בקלות על שלטונם, אבל אם חפצי חיים אנחנו – מחובתנו להשתחרר, ובהקדם, מהקונספציה המוסרית, ולאמץ תחתיה את ערכי התורה האמיתיים והנצחיים!
