התוסיף הארץ לשקוט?

אילו רציתי רק לחטט בדברי האחראים על פרשת דומא, יכולתי לצטטם בלבד, וכל אדם, שֶמנת שכלו הישר תקינה, כבר היה קולט, אם עדיין במשך שנתיים וחצי לא קלט.

אבל אני רוצה יותר מציטוט. ברצוני לדבר על סמך דבריהם, על משהו קצת קרוב לפרשת דרייפוס, המתחולל לנגד עינינו.

קצת. כי אין באופק שלנו ולו צל צילו של אמיל זולא, הסופר, איש הרוח הצרפתי שקם באומץ נגד כל המערכות − שופטים, תובע, תקשורת, המונים.

והשאלה המטרידה היא, כיצד אצלנו אף אחד לא קם, לשמע דברים שנשמעו מיד אחרי השריפה בדומא (אחת מני רבות), נשמעו בקולי קולות, בזמן הקצר מצפירת נהג עצבני ברמזור צהוב שלפני ירוק.

רבים עדיין זוכרים כי צֶבָר ראשי מדינה הוציא להורג וירטואלי, במהירות הקול, צעירים אנונימיים (שניצודו רק ארבעה חודשים מעת שריפת הבית והמשפחה הערבית שבו), צעירים המשתייכים לכאורה לגוף אמורפי המכונה "נערי גבעות".

לפני שאומר את האני מאשים שלי על הפטפוט ועל השתיקה, הנה הוא, חלקו אפולוגטיקה מובנית בציבור מסוים, חלקו נבזי, מרובד בשקרים, הונאות, בקיצור, לוחמה פסיכולוגית מקצועית. וגם אכזריות! עליה אומר בסוף כמה מלים.

הנה:

31.7.15  צה"ל: טרור יהודי בכפר דומא (הלילה). את החקירה תוביל היחידה לפשיעה לאומנית [יהודיית] ביחידה המרכזית."

1.8.15 נשיא המדינה פרסם פוסט, שנכתב גם בערבית וגם בעברית, ובו הוקיע את הצתת הבית בכפר דומא על ידי מחבלים יהודים.

מועצת יש"ע ומועצה אזורית מטה בנימין מביעים זעזוע ושאט נפש מהרצח הנורא שהתרחש הלילה בכפר דומא. כראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון אנו מחזקים את ידי כוחות הביטחון במרדף אחר הפושעים ומקווים כי הם יתפסו במהרה ויבוא על עונשם עד תום. זו לא דרכם של תושבי יש"ע" . 

הרמטכ"ל, רב-אלוף גדי איזנקוט גינה את האירוע וציין כי מדובר באירוע חמור ביותר

31.7.15 רה"מ נתניהו:: 'אני מזועזע מהמעשה הנפשע והנורא הזה. מדובר בפיגוע טרור לכל דבר. מדינת ישראל נוקטת יד קשה נגד הטרור ולא משנה מי הם מבצעיו. ממשלת ישראל מאוחדת בהתנגדותה הנחרצת למעשים נוראיים ושפלים שכאלה. בשם אזרחי ישראל אני מבקש להשתתף בצער משפחתו של עלי דוואבשה ולאחל החלמה מהירה לבני משפחתו שנפגעו 

שר הביטחון משה יעלון גינה את ההצתה. "פיגוע טרור קשה ביותר שאיננו יכולים לסבול". "לא נאפשר למחבלים יהודים לפגוע בחייהם של פלסטינים ברחבי יהודה ושומרון".

אחרי הגשת כתבי אישום ב- 3  בינואר 2016, חצי שנה אחרי "ה"הרשעה" ע"י ראשי המדינה:

הרב רא"ם הכהן: זה לא תורה. אני מזועזע.

הרב רפי פויירשטיין מראשי ארגון צהר: "קראתי את התיאור ואני פשוט אחוז כאב, אחוז תחושת גועל".

הרב נתנאל אלישיב, רב מכינת קד"צ עלי: "חבל מאד שלא הצליחו לעלות עליהם כשהיו קטנים".

יגאל דילמוני, סמנכ"ל מועצת יש"ע: "מצריך טיפול מערכתי בבעיה, כדי שנוכל למנוע בעתיד הישנות של מקרים כאלה".

לזכות אלה ייאמר שחיכו בסבלנות עד להגשת כתבי האישום, שלא כמו ראשי המדינה שקפצו מיד להרשיע.

האמנם? ומה על משפט בכלל ומשפט צדק בפרט, אחרי כתב אישום? ולמה, עקב זריזות המאשימים, ייגרע חלקם של סנגורי הנאשמים, והרי  על כך פרנסתם. ומה על טיעונים, הוכחות, פסק דין?

ואם "חלילה" ייפגע כבוד המזועזעים  הנ"ל אחרי שיתברר למרות הכל, שעורבא פרח? כמה כובעים למאכל יהיה צורך לספק לכל אלה, מגדול ועד קטון בתורה ובמשפט נוכרי?

עכשיו הבנתי את השתיקה. כי מי נותר למעונים לזעוק בשמם, אם אלה שהם בשר מבשרם, מאשימים, כאילו היו האיש שניתק עצמו מהם, פרקליט המדינה עצמו?

מלכתחילה היה הדיווח בתקשורת על "מקור בטחוני" שלדבריו (מיהו?) "התברר כי שותפיהם לפעולות הטרור - שאינם בכלא - עומדים לבצע פיגועים נוספים".

ובכן, מה כן כבר ידוע על "שותפיהם", כדי להצדיק, מה שנודע אחרי כמה שבועות, בעינויים, המותרים לפי חוק (אבוי) רק אם הפצצה (שותפיהם) מתקתקת? כי אחרי הכל, לא רק שלא נעצרו הפצצות, גם לא התפוצצו, אלא שוחררו כל העצורים, פרט לשניים, נגדם הוגש סוף -סוף כתב אישום.

ואחרי העינויים וה"הודאות", וחצי השנה שעברה עד לכתבי האישום, מודיע לנו השר לבטחוננו, גלעד ארדן: "החשודים בהצתה בדומא לא יעמדו למשפט בקרוב. ישראל עדיין מנסה לאסוף ראיות נגד אנשי הימין הקיצוני שנעצרו בחשד להצתה בכפר דומא ביולי האחרון. הסיכויים למשפט נגד החשודים בקרוב – נמוכים (4.12.15)".

אז יש כבר כתב אישום, אבל עדיין אין מספיק ראיות. מנסים לאסוף. דימוי החץ והמטרה אין בו די כדי לתאר זאת.

בשבוע שעבר נערך משפט זוטא בו יוכרע אם הודאות הנאשמים קבילות, שהרי התקבלו בעינויים.

ניסוח פושר המתייחס לעינויי השניים כאילו היו בסה"כ מלה, לא תיאור מפלצתי של מעשי אכזריות.

כן, השב"כ מודה בעינויים. המעונה, ילד בן 16 – בוודאי יש לכם ילד בגיל זה, אז תחשבו עליו, איך מענים אותו. יש פירוט בפרסומי השב"כ. לשרת המשפטים כנראה אין ילד בגיל זה.

אינני מאמינה שאילו היה, היה ראש לשכתה מסוגל לכתוב בשמה, בתגובה לפרופ' יואל אליצור: "לגבי החקירה, השרה איננה יכולה להתערב כפי שגם ברור לך". 

חקירה- שם קוד לעינויים! עינויים- מלה, כאמור!

ועוד אמרה השרה: "ביררתי עם היועץ המשפטי לממשלה ועם ראש השב"כ וראיתי שהכל נעשה לפי חוק". מזכיר לכם משהו? 

לשיא הזלזול באינטליגנציה שלנו ושל השופטת, שתצטרך להחליט אם ההודאות תחת עינויים קבילות, הגיעה הפרקליטות בסוף הדיון ביום חמישי, בדברים האבסורדיים הבאים: "העינויים בוצעו תוך שמירה על כבודם של המעונים". "למרות הפעלת העינויים, הודאותיהם ניתנו 'מרצון חופשי'.

התוסיף הארץ לשקוט?