טוביה החלבן מצטרף לאצ"ל

לאחר שעבדתי, תחילה כראש מדור החינוך במרכז למורשת מנחם בגין, ולאחר מכן כאחראי על תחום מידע ותכנים למשך שבע עשרה שנים, וכמי שלמד, חקר וכתב לא מעט על תולדות הציונות המודרנית, אני ערב לדיוק ההיסטורי של הרומן החדש והנפלא על טוביה מפרי עטו של צבי פישמן בסדרת "הארץ המובטחת". האמת, צפיתי בו מבלה שעות בספריית המרכז, חוקר את דרמת הרקע של ספריו (ופה שום עזרתי לו).

אכן, הרומנים הכתובים היטב ועוקבים אחר הרפתקאותיו הבדיוניות של טוביה החולב (המוכר מ"כנר על הגג") בארץ הקודש ומיוחד, התפאורה ההיסטורית מצויירת במשיכות מכחול ריאליסטיות שמקפיצות את האירועים והדמויות המובילות של התקופה ולוכדות הקורא בספור מבדר וגם משכיל. הדיוקנאות של גיבוריו כגון יוסף טרומפלדור, זאב ז'בוטינסקי, אברהם שטרן, דוד בן גוריון, מנחם בגין והרב קוק, אם להזכיר אחדים, מקרינות אור ובהירות של ציור קלאסי, המציג את אישיותיהם הכבירות עם מגע אמנותי.

"שאגת האריה", הכרך השלישי בסדרת "טוביה בארץ המובטחת" של צבי פישמן, ממשיך את הסאגה הציונית, ומעמיד את טוביה ומשפחתו בעין הסערה, כאשר מחתרות האצ"ל והלח"י נוטשות את מדיניות ה'הבלגה' של הממסד הציוני מול הטרור הערבי של סוף שנות ה-30, נאבקות נגד שלטון הכיבוש הבריטי בארץ. אם אתה מעדיף לזכור את טוביה כאותו חלבן האהוב והמדוכא של השטייטל אנטבקה, חסר הכוח להתגבר על המכות שהגורל משגר לדרכו, אז הגירסה המעודכנת של פישמן של טוביה של שלום-עליכם היא לא בשבילך. כשם שהתהפוכות בהיסטוריה אילצו את העם היהודי לגלות מחדש את גבורתו שאבדה זה מכבר בשיבתו לציון, כך גם טוביה הפך לסוג חדש של יהודי שמוכן לקחת לידיו רובה ולהשיב מלחמה כשמשפחתו וחירותו מאוימים.

פישמן, שהיה תסריטאי בהוליווד לפני שהפך ליהודי דתי ולציוני נלהב ועלה ארצה, יודע לרקום סיפור מרתק. הדרמה הגדולה של המפעל הציוני המודרני מספקת לו חומר רב. הוא מצליח לרתום את כל המאבק והתככים של אותם ימים ומצא את החוט שמחבר את הכל לעלילה זורמת, ואת זה הוא עשה דרך דמותו של טוביה וכישוריו כמספר סיפורים מחונן. אני לא יכול לחשוב על הרפתקה מרגשת יותר מהחזרתם של היהודים למולדתם העתיקה עת החדשה. הרומן מצליח ללכוד את האומץ הרב, ההקרבה העצמית והגבורה שהיו יסוד הקמת מדינת היהודים. בקריאת סדרה מרתקת זו של רומנים היסטוריים, במקור "טוביה בארץ המובטחת, לקום ולהתעורר!", ועכשיו, "שאגת האריה", הקורא מוצא את עצמו בעיצומו של הקרב על הריבונות היהודית בפלסטין המנדטורית, ומגלה את עצמו מעורב בדבר הויכוח אידיאולוגי העז שליווה את תחייתנו אשר הושגה בעמל רב.

ברור שפישמן לא רק רוצה לספר סיפור מרתק. מאז הקמת ישראל, ההיסטוריה של הציונות המודרנית סופרה בעד המשקפיים המעוותות והמניפולטיביות של ההגמוניה הסוציאליסטית-המפא"ית ששלטה במדינה במהלך העשורים הראשונים למדינה. סרטים, ספרי לימוד, חיבורים היסטוריים וביוגרפיות הופצו באגרסיביות, והכל במנה נדיבה של תעמולה שמאלנית לא-מאוזנת ואי-אמת לא קטנה. כך, למשל, מקובל לחשוב שבן-גוריון ייסד את ההגנה, אך מייסדה האמיתי היה אביהם של בית"ר והרוויזיוניסטים, זאב ז'בוטינסקי, בחורף 1919-1920.

הרומנים של פישמן באים לשפוך אור חדש על הדרמה הציונית, ומציגים אירועים מנקודת מבט ימנית וציונית דתית ברורה. בספרי הלימוד הציוניים הישנים, ייתכן שהרב קוק זכה לאזכור חולף, ז'בוטינסקי הוצג כקיצוני (וגרוע) שאיים על הסיכויים לשלום, ושם ה' לא הוזכר כלל. ברומנים של פישמן, הרב קוק, "ז'בו", ואחרים הופכים להיות הדמויות המובילות. בנוסף, הרומן זוכה לאיורים הנפלאים של שירלי בראון, בסגנון המזכיר רומנים קלאסיים של פעם מאת מארק טוויין וצ'רלס דיקנס.

אחת הפרשיות הקשות ביותר בהיסטוריה של הציונות המודרנית הייתה של רצח חיים ארלוזורוב, ובעקבותיו משפטו של אברהם סטבסקי, שהועמד בעלילת דם מנוהלת היטב בכוונה שיצר המחנה השמאלני-סוציאליסטי נגד הרוויזיוניסטים, במטרה לפגוע בז'בוטינסקי מבחינה פוליטית. כתוצאה מכך הם תפסו את השליטה בישוב היהודי בבית הלאומי ובקונגרס הציוני. אמנם יש רומן על התקרית ההיא, "קיר הזכוכית" משנת 1971 מאת דסמונד מאירינג (שם העט של בנו של מפקח המשטרה הבריטי הארי פ. רייס המעורב בחקירה המקורית), אך "שאגת האריה" של פישמן, מספר את הסיפור הדרמטי בפירוט אותנטי יותר, מתוך כוונה ברורה לתקן את "ההיסטוריה המזויפת" שנרקמה על ידי התקשורת השמאלנית של התקופה ושל הנהגת הסוכנות היהודית. בסיפורו של פישמן, קורבן הרצח הוא פרצ'יק ארונוב, חתנו הקומוניסטי לשעבר של טוביה ובכל זאת מדובר בפרשת ארלוזורוב. שנאת החינם שהקיפה את ציד המכשפות שביקש להרשיע ולהוציא להורג אדם חף מפשע, איימה להרוס את כל המפעל הציוני, והקורא אינו יכול שלא להשוות את הפרשה המבישה עם התוכניות הפוליטיות והאג'נדות הבלתי קדושות שעדיין מתלוות למפעל הפוליטי בישראל אף היום.

"בקיצור", כפי שהיה אומר שלום עליכם, הרומנים בסדרת "טוביה בארץ המובטחת" הם קריאה סוחפת ומגבשת. ויש הרבה הומור ורומנטיקה, יחד עם המינונים של אידיאולוגיה ואקשן בקצב הסרט. נהניתי במיוחד איך המחבר שאב אפילו את הגנגסטרים באגסי סיגל ומאיר לנסקי לתוך הציר הציוני. פישמן אומר שהוא מקווה להביא את הסאגה לשיא בשני רומנים שיביאו את טוביה מחוסר הגיל ואת היהודים למדינה ריבונית בארץ המובטחת. אם המחבר ימשיך באותה פרוזה זורמת ודאגה לצד הכי נכון של הסיפור, הוא ייצר אוצר ספרותי גדול עבור עם ישראל.