לו אני אלאור אזריה

אלאור אזריה הרג ביריה יחידה מחבל שניסה לרצוח קצין וחייל ונורה לפני כן בששה כדורים.  המחבל שלא מת (עדיין) מששת הכדורים, שהיה לבוש במעיל ביום חם וניסה לזוז כאשר הסכין שלו היתה עוד לידו.

לו אני אלאור אזריה, הייתי מגיש בקשת חנינה לראש הממשלה ולנשיא המדינה, ומנמק אותה כך: אני, חייל קרבי, הרגתי מחבל בן מוות, לאחר שירו בו כבר ששה כדורים, תוך שאני מגן על חיי אזרחים וחיילים.  זה מה שלימדו אותי בצה"ל, אימנו אותי ופקדו עלי לעשות. זה בדיוק מה שקורה כמעט בכל יום ובכל זירת פיגוע.  וטוב שכך.

הועמדתי לדין והורשעתי בהריגה על ידי קצינים בנעליים חצאיות, שרובם לא ראו מעולם פיגוע ולא פעלו למנעו. כל שופטיי קיבלו פקודה מהרמטכ"ל להרשיע אותי, אחרי שהרמטכ"ל צפה בסרט של "בצלם".  לשם כך הם גם קודמו על ידי הרמטכ"ל תוך כדי המשפט, כדי שידעו ש"יש שכר לפעולתם". לי זה נשמע כמו שחיתות, ובכך זוהם ההליך המשפטי ללא תקנה. שר הביטחון פוטר מתפקידו, בין השאר, בשל כך. ובצדק.

אני כבר אזרח, אך הרשעתי מהווה אות קלון לצבא ההגנה לישראל, אשר שולח לכלא חייל קרבי על שביצע את המוטל עליו והגן על חיי אזרחי ישראל. שליחתי למאסר תשלח מסר לכל חייל שכדאי לו "לשחק ראש קטן" ולא להרוג מחבלים, כי הוא עלול להישפט על כך בבית דין צבאי ולהיזרק לכלא. דוגמאות מביישות לכך ראינו לפחות בשני פיגועים בשנה וחצי מאז האירוע. הרשעת חיילים קרביים בבתי דין תעלה בסופו של יום בדם ובחיי אזרחים וחיילים. רחמים.

מן הראוי היה, שצה"ל ישלח מסר שכל מחבל הבא לרצוח הוא בן מוות, ואם לא השיגוהו ששה כדורים אז ישיגו הכדור השביעי.  במקום זאת שפטו אותי כמה משפטנים בגין "הריגה".  המשפט שלי הוא בגידה בכל החיילים הקרביים בצה"ל לדורותיהם.  המשפט שלי הוא פיגוע אסטרטגי ופגיעה חמורה בביטחון מדינת ישראל ובחיי אזרחיה. הזוי.

שליחתי לכלא תשלח מסר לצעירים לפני גיוס שלא כדאי להם להיות חיילים קרביים, וכי צה"ל לא יתן להם גיבוי בפעילות מבצעית.  משפטי מהווה אות קלון מוסרי על צה"ל ועל הרמטכ"ל, אשר פועלים בשרות "בצלם" וארגונים דומים לו. בושה.

איני פונה לרמטכ"ל. ערכיו, התנהלותו, שיקול דעתו ומוסריותו אינם קבילים ואינם ראויים, בלשון המעטה. אני פונה לראש הממשלה כדי שהממשלה תיתן הוראה לרמטכ"ל להמתיק את עונשי, בהתאם לחוק השיפוט הצבאי, אם היא רוצה לשמור על צה"ל וחייליו הקרביים. 

אני פונה לנשיא המדינה כדי שישקול את האינטרס הציבורי והלאומי בגיבוי חיילים קרביים, על פעילותם למען ביטחון ישראל וסיכון חייהם למען שמירה על חיי אזרחי ישראל.  שליחתי לכלא לא רק מנוגדת למהותו של צה"ל והשרות הקרבי בו, אלא גם תסכן חיים.

איני דוחה את כניסתי לכלא.  אני אכנס לכלא הצבאי בראש מורם ובגאווה גלויה, על שהרגתי מחבל ושמרתי על בטחון אזרחי ישראל וחייהם.  אם לשם כך עלי להקריב קצת מזמני בכלא - אני גאה בכך.  איני מתכופף בפני איש, ואיני מתנצל.  מן הראוי שכל חייל קרבי יקבל צל"ש על שעשה בדיוק כמוני – ירה מחבל בן מוות הבא לרצוח יהודים. 

אם נשיא מדינת ישראל נותן גיבוי לחייליה הקרביים – הוא יחון אותי וימחק את הרשעתי.  אם ראש הממשלה רוצה לשמור על חיי אזרחי ישראל – הוא יורה לרמטכ"ל להמתיק את עונשי ולבטלו כליל.  אני יודע שפעלתי נכון, באורח מוסרי ובצורה מופתית.  כך ראוי שכל חיילי צה"ל ינהגו וישמרו על חיי אזרחי ישראל. כבוד.