מבצע "בית וגן" הסתיים. הלוחמים שבו לבסיסם מותשים.
עם כתיבת שורות אלו, נודע לנו גם על נפילתו בקרב של הלוחם הקדוש מיחידת אגוז, דוד יהודה יצחק הי"ד, מהישוב בית אל. הקב"ה ינחם את משפחתו, חבריו לנשק, את קהילת בית אל ואת כל עם ישראל.
סיום המבצע הוא זמן טוב להיזכר למה הוא נפתח.
בג'נין נוצר אוקיינוס טרור ענק, בו שכנו עד לפני שלושה ימים כמעט בבטחה, למעלה מעשרים שנה, אלפי מחבלים עם אמצעי לחימה ונשק רב כולל נשק צה"לי.
ג'נין איננה לבדה. גם בשכם, רמאללה, חברון, יריחו, ועוד - המצב דומה. כך גם במאות כפרי מרצחים ברחבי יהודה ושומרון.
מחבלים אלו מייצרים טרור באופן חופשי בעיקר בצירי התנועה, ורצחו עשרות יהודים, אנשים נשים וטף הי"ד בלי שום הפרעה.
מחבלים אלו נהנים מ"זכויות אדם", קרי חופש תנועה.
הציבור לחץ והממשלה ומערכת הביטחון יצאו באיחור ניכר למבצע צבאי. אלא שבממשלה ובצה"ל בחרו להתמקד בג'נין ולא לצאת למבצע מקיף בסגנון חומת מגן בו חוסלו מאות מחבלים ונעצרו כ7,000 לפני למעלה מעשרים שנה.
מדוע? אולי משיקולים אסטרטגיים אזוריים, אולי מחששות ופחדים בדיוק כמו אלה שהנחו את הממשלות בשני העשורים האחרונים. כך או כך, הדבר הנצרך – לא בוצע.
אך אם הדעת היתה רוצה להתנחם בכך שהמבצע בג'נין יהיה 'פיילוט' ודוגמא להמשך, באו מטרות ותוצאות המבצע והראו כי קיים עיוות מושגים מוסרי. לצד הישגים כמו ההישג התודעתי העיקרי שצה"ל יודע להגיע לכל עיר ביהודה ושומרון כפי שהכריזו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל כי מעתה נוכל להיכנס "ככל שיידרש" (רגע, ועכשיו לא נדרש?), לא היתה מטרה להרוג כמה שיותר מחבלים בג'נין וממילא קצרנו הישג לא גבוה, במספר מחבלים הרוגים נמוך מאד.
מתוך אלפי מחבלים חמושים בג'נין, שרבים מהם ירו לעבר כוחותינו, ורבים אחרים ברחו לתוך נבכי העיר, חוסלו פחות מ-20 מחבלים (המספר הרשמי עוד לא פורסם), למרות שבוודאות צה"ל יודע לחסל במבצע כזה עשרות מונים טרוריסטים.
לכאורה, מי שרוצה לחסל את הטרור ואת קיני הטרור, אמור לחסל את האויב עצמו, ולא להסתפק רק בטיפול בתשתיות אותן ניתן לשקם תוך מספר חודשים. אם כך, מה ההסבר לכמות כה נמוכה של מחבלים מחוסלים? האם את האוקיינוס ניתן לרוקן עם דלי?
בעידן הפוסט מודרני, בו התודעה מלאה בבלבול וספקות קיים קושי להצביע על האויב, ולומר: זה מקור הרשע, צריך להשמידו. כך רואים גם בפרסומים של תקשורת השמאל: "אבנים יודו", "בקבוק תבערה הושלך", "ירי בוצע", "רכב דרס" (כפי שפרסם דובר המשטרה בפיגוע אתמול בתל אביב). לא מחבל, לא ערבי, בוודאי לא קולקטיב מוסלמי לאומני החפץ להשמידנו.
רק נגד יהודים – קיימת הכללה, "אלימות המתנחלים", "אלימות החרדים", ועוד.
הדבר מתחבר לתפיסה המטשטשת במערכת הביטחון של "טרור בודדים" אותה ביטא הרמטכ"ל הקודם אביב כוכבי בנאומו לקצינים, ולהודעות סלחניות של גורמי ביטחוניים עלומים אחרי כל פיגוע על מניעים אנושיים כביכול שגרמו למחבל "הבודד" לרצוח יהודים – תסכול אישי, כישלון במבחן, ריב עם האישה או סתם מצב נפשי רעוע.
כך גם קורה בעזה, בה מזמן לא מחוסלים מחבלים בשגרה, אלא פירים ותת-קרקע, מעבדות, ומתקנים, ממש כפי שקרה הלילה לאחר ש"רקטות נורו" לעבר שדרות ואף פגעו בבית במטרה לרצוח יהודים. האויב רוצח אותנו ואנחנו "שוללים יכולות", "מרדדים את האיום", "מצמצמים את ההשפעה", ושוכחים את העיקר ביחס לאויב זה: באנו להרוג את כל מי שפועל בכדי להרוג אותנו. ועוד לא דיברנו על גבול הצפון שם למשל עדיין שוכן באופן בלתי נתפס אוהל מחבלי חיזבאללה, בתוך שטחנו.
לפני חודשים לא מעטים, קצת אחרי כינונה של הממשלה, אמר לי קצין בכיר ביחידה מיוחדת: "היכן 'ממשלת הימין מלא מלא'? אנחנו הורגים מעט מדי מחבלים, ציפיתי לשינוי במדיניות."
קצין אחר סיפר לי שקיימת למשל הנחיה לצלפים (וניתן לראות זאת בסרטונים) במצב בו קבוצת מחבלים יורה לכיוון כוחותינו, לחסל רק אחד מהם ולאפשר לשאר לברוח. כי "לא רוצים יותר מדי הרוגים שיצרו הסלמה".
עינינו גם רואות, כי המחבלים מקיימים כנסים ועצרות, ונעים חמושים לאור יום – ללא פחד וללא חשש למרות שניתן לחסלם מהאוויר, גם ההכרזות של ראש הממשלה ומערכת הביטחון לאחר כל פיגוע, ולא לפניו כי "זרועה הארוכה של מערכת הביטחון תשיג את המפגעים" הינה בניגוד למוסר היהודי היסודי – הבא להורגך השכם להורגו.
בכלל, חיל האוויר בכלל לא נצפה בשמי יהודה ושומרון עד לתקופה האחרונה וגם זאת רק בגלל לחץ מהציבור וגם מיחידות הקרקע. לוחם הימ"מ נעם רז הי"ד למשל, נפל בג'נין בקרב שנמשך שעות ארוכות, בלי שום חיפוי אווירי. במבצע האחרון כלי טיס בלתי מאוישים כבר חיסלו מחבלים אך כאמור, מעטים.
הידיים כבולות – כי הראש עדיין כבול. כי אנו עדיין שוגים בדמיונות של
'אחלה ג'נין' הפורחת במסחר וכלכלה כמו שהציגו בסרטון של מתאם פעולות הממשלה ב"שטחים", או בדמיונות של שותפות עם הרשות הפלסטינית הרצחנית כמו שביטא
אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס בראיון המזעזע עם אלחנן גרונר ("הקול היהודי") שפורסם בסוף השבוע האחרון, או סתם בדמיונות של שקט בכל מחיר – על חשבון ביטחון יהודים, אזרחים וחיילים.
יש לעם ישראל, למדינת ישראל, לצה"ל ולכוחות הביטחון את כלל היכולות. רק התודעה והרוח – עוד זקוקות להשלמה. כאשר הראש יפתח, כאשר העיניים יפקחו מהעיוורון – נוכל לנצח.
אי אפשר לזלזל באינטליגנציה של הציבור אך להשאיר את המצב כפי שהוא. הציבור שמשרת, ששולח את ילדיו ומתפלל בדאגה, שיוצא למילואים ושאוהב את צה"ל.
מבצע צבאי ראוי לשמו הוא מבצע בו מחסלים כמה שיותר מחבלים ומקעקעים את האויב עד כלותו ושבירתו, כפי שביטאו התכניות ודפי הקרב בצה"ל של פעם. במבצע ראוי לשמו גם מגרשים את כל מי שתומך באויב זה, כפי שעשינו במלחמת העצמאות.
המבצע לא היה לשווא, התקדמנו, אך הוא חידד את הידוע: הלוחמים בשטח, ועם ישראל כולו – רוצים ויכולים לנצח.
נדרשת רק הנהגה צבאית ומדינית, שתבטא את רוח העם ותשמור על ביטחונו.
"אֶרְדּ֣וֹף א֭וֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵ֑ם וְלֹֽא־אָ֝שׁ֗וּב עַד־כַּלּוֹתָֽם, אֶ֭מְחָצֵם וְלֹא־יֻ֣כְלוּ ק֑וּם יִ֝פְּל֗וּ תַּ֣חַת רַגְלָֽי" (תהלים פרק יח)
לעילוי נשמת הלוחם הקדוש מיחידת אגוז, דוד יהודה יצחק הי"ד
האופק הביטחוני 5 ב' אב תשפ"ג 22:08 בדוי
כמו תמיד 4 כ"ד תמוז תשפ"ג 16:40 פיני
יפה מאוד 3 כ"ג תמוז תשפ"ג 23:03 טובה
נעם. נפל מאד כוחותינו 2 כ"א תמוז תשפ"ג 12:27 מירב
למה המונח 'מחבלים' 1 י"ז תמוז תשפ"ג 23:29 למה המונח 'מחבלים'