אז, כמה עובדות שחשוב להכיר:
1. בכפר דומה יש סכסוך פנימי בין חמולות. (גם לפני המקרה הוצתו 4 בתים כולם שייכים לחמולת דוובשה וגם אחרי המקרה נמשכו ההצתות נגד אותה חמולה.)
2. הבית ממוקם בתוך כפר מסוכן ולא בקצה הכפר. אם זה היה יהודי שבא לפגוע בערבים מזדמנים הוא היה בוחר בבית פחות מאתגר, ולא מגיע פנימה עד דוובשה דווקא ההגעה דווקא למשפחת דוובשה מלמד על המשך ישיר לאותו ריב בכפר.
3. העדויות מספרות שהיו שניים לפי ההרשעה עמירם בא לבד
4. העדים מספרים שהרוצחים באו במכונית. לפי ההרשעה הוא הגיע רגלית.
5. לפי העדויות הרוצחים אחרי ההצתה נכנסו לודא הריגה, גם זה מלמד שזה חלק מהריב בין החמולות לא מדובר בפשע לאומני של לפגוע בבית אקראי ולברוח.
בנוסף כתובת עברית לא מעידה על מפגע יהודי. כבר היו מיקרים שערבים כתבו כתובת עברית באיזור האירוע כדי לשנות כיוון חקירה כמו בהצתה בכפר טובה זנגריה.
"יחי המלך המשיח" זאת כתובת שאפשר למצוא בכל הכבישים בארץ. מאד הגיוני שגם כאן הרוצחים הכניסו לתכנון שלהם לכתוב כתובת יהודית כדי לשנות כיוון חקירה.
השב"כ תוך כדי התעלמות מהריב הפעיל בכפר, מעדויות השכנים, ומהצתות הבתים סביב אותה חמולה, ומהמיקרים האחרים שהיו של ניסיון לשנות חקירה ע"י כתובת יהודית, מתעקש להפיל את האשמה דווקא על יהודים.
למה החליטו להפיל את ההצתה על עמירם:
"בספר של רועי שרון, שנכתב בתיאום מלא עם השב"כ, מתואר למה החשדות הופלו דווקא עליו. באותו לילה השב"כ ידע איפה נמצא כל אחד ואחד מנוער הגבעות מלבד עמירם וקטין נוסף, (דבר מדהים. שום שמץ של היגיון לא היה להם שאומר שזה פשוט המשך של הריב בכפר.) וכיוון שכמה חודשים אחר כך עמירם עבר לירושלים ללמוד בישיבת מגיני ארץ. השב"כ החליט לחקור אותם בעינויים על סמך נסיבות אלו בלבד.]
ביום ה18 למעצר של הנערים (כשכל הזמן הזה לא מאפשרים להם לראות עו"ד לנהל משפט תקין ולהוכיח את חפותם) השב"כ משיג אישור לא תקין מבחינה חוקית לענות את הנערים בעינויים קשים, בשביל לחלץ מהם הסכמה להודות בהצתה.
ה'הודאות' נפסלות כיוון ש'הודאה' שנלקחת בעינויים לא נחשבת לדבר שניתן לקבל כראייה.
אותה 'הודאה' שהתקבלה ע"י השופטת נגבתה בתרגיל שמטרתו לעקוף את העובדה שהיא הוצאה בעיקבות עינויים. -
אחרי יומיים של עינויים קשים (שלא היה להם תקדים לפני אותו אירוע) נותנים לעמירם להתקלח ולנוח 36 שעות כדי להראות יותר רגוע ומסודר, ומעבירים אותו למשטרה לצילום "הודאה". כשהשוטרים רואים שעמירם לא מסכים להודות ואומר שהוא לא ביצע את ההצתה, הם קוראים לאותו אחד שעינה את עמירם. אותו אחד שעינה אותו מגיע, ומאיים על עמירם שלא כדאי לו לסרב להודות: "יש לי את האמצעים שלי שאני יכול להפעיל..." אחרי האיום של אותו אחד שעינה אותו עמירם פשוט מעדיף להודות בהצתה.
השופטת רות לורך (-נשיאת בית המשפט המחוזי בלוד-) שמקבלת את ה"הודאה" של עמירם, לא מתייחסת לתמונה השלימה, לא לכך שעמירם הכחיש קשר לפני שהמענה הגיע ואיים עליו שיפעיל עליו עינויים אם לא יודה, לא לכך שיש ריב חמולות בכפר ושמדובר בבית של חמולה שהיו נגדה 4 הצתות של בתים במסגרת אותו ריב.
וזה הנימוק שלה: "אכן, לענות ולהכריח אדם להודות זהו עוול. אבל ההודאה שהודה בפני זה שעינה אותו, אחרי שנתנו לו לנוח ולהתקלח זה בסדר, וזו מבחינתה הודאה קבילה."
השחזור שבוצע אח"כ כולו מודרך. מלווה צעד צעד על ידי זה שעינה את עמירם. (גם עבירה על החוק וגם מעיד על חוסר אמינות של ה"חוקרים".)
לפי כל הדעות
גם לפי אלה שיש להם עוד איזשהו ספק שזה לא עמירם
בניגוד לרקע של הריב חמולות שכלל הצתות בתים של דוובשה לפני וגם אחרי המקרה,
בניגוד להיגיון שאומר שלא הגיוני שיהודי יבצע רצח כזה, יבוא לודא הריגה, ירסס 2 כתובות שונות ויחזור ליישוב רגלית בלי להיתפס,
בניגוד לעדויות השכנים,
ובניגוד לעדות האופי על עמירם שמלמדת שזה לא מתאים לו, ולכך שהוא אף פעם לא היה מעורב בשום אירוע קודם.
טירוף ואכזריות בלתי נסבלים כאלה של לשים אדם שהוצאה ממנו "הודאה" בתרגילים פסולים ובעינויים, בתנאים קשים מרוצחים ודאיים, היא לא סבירה, לא אנושית ולא מוסרית.
עמירם נמצא קרוב ל 8 שנים במעצר נוראי בבידוד וחלק גדול מהזמן גם בצינוק, על פשע שהוא המשך של ריב חמולות שלא קשור אליו.
גם אם זה דבר לא פופולרי לעזור לאדם שהכתימו את שמו, יש מישהו למעלה שדורש ממנו לעשות צדק ורק לפי אמות המידה שלו אנחנו צריכים ללכת.
הגיע הזמן להוציא את עמירם למעצר שפוי באגף תורני עד למשפט צדק ע"י שופטי צדק, שיוכיח את חפותו. כל דקה שהוא בפנים היא פשע בל יכופר של כל הנוגעים בדבר- מהפוליטיקאים, דרך המענים ועד אחרון הכתבים (הנאורים בעיני עצמם) שהוציא שם רע על אדם כשר וסיבכו אותו בריב חמולות באמצעות האשמות שווא, איומים ועינויים לא חוקיים.
