באחד מרגעי השיא של תפילות ראש-השנה בבתי-הכנסת, רגע לפני תקיעת שופר ביומו הראשון של החג, אנו קוראים את הסיפור הפלאי של "הפטרת חנה". ברגעים האלו שכל יהודי אפוף רגש של תפילה, הופכת "הפטרת חנה" מעין מורה-דרך, כיצד צריכה להיראות התפילה, מהי אופייה ומהותה של תפילה אמיתית.
באחת השיחות של הרבי מליובאוויטש על הפטרת חנה, הרבי מעמיק לבאר את משמעותו של הדו-שיח ה'מוזר' בין עלי הכהן ובין חנה, כאשר חנה עומדת להתפלל ב"בית ה'":
"והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' ועלי שומר את פיה, וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ויחשבה עלי לשכורה. ויאמר אליה עלי, עד מתי תשתכרין, הסירי את יינך מעליך. ותען חנה ותאמר, לא אדני, אשה קשת רוח אנכי, ויין ושכר לא שתיתי, ואשפך את נפשי לפני ה' ויען עלי ויאמר, לכי לשלום וא-להי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו".
ראשית, שואל הרבי, כיצד טועה עלי הכהן מנהיג ישראל וכהן גדול, לראות בחנה המתפללת בכוונה לפני ה' "שיכורה" ולנזוף בה במילים קשות כל-כך? ומדוע מספר לנו המקרא על טעותו הקשה של עלי הכהן? הרי "אפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב", קל-ולומר שלא ראוי לספר בגנותו של צדיק כעלי הכהן הגדול.
שנית, אם אכן חשב עלי שיש אישה שיכורה חלילה ב"בית ה'", מדוע המתין ו"שמר את פיה" עד שסיימה תפילתה, ולא הוציא אותה מיד, שלא תחלל את מקום הקודש?
הרבי מביא ביאור עמוק ומופלא על מהותו של יהודי ומשמעותה של תפילה וחיבור להקב"ה, ואנסה על קצה-המזלג לבאר בכמה שורות מתוכו (מומלץ לעיין בדברים המאירים, בלקוטי שיחות חלק י"ט, עמ' 314 ואילך):
כאשר יהודי מתפלל לה' על צרכיו הגשמיים, בריאות, פרנסה, שלום-בית, ילדים, נחת וכו', נראה הדבר לעיתים כסתירה למשמעות תפילת שמונה-עשרה כפי שהיא מוגדרת בספרי המוסר והחסידות – זמן של התבטלות מוחלטת לפני המלך, שעה שבה על האדם לבטל לגמרי את מציאותו האישית וצרכיו, ולחוש כ"עומד לפני המלך באימה ויראה".
קל וחומר כאשר נמצאים בתפילת ראש-השנה, עליה מבואר בספרי הקבלה והחסידות שכל ענינה הוא "הכתרת המלך", מלך מלכי המלכים, הנעשית על-ידי התבטלות מוחלטת וקבלת-עול מלכות שמים, באופן שאין כל מציאות אישית וכל רצון אחר – רק להיות חלק מה"עם" הממליך עליו את המלך. כיצד ניתן בזמן נשגב שכזה של 'ביטול היישות העצמית' לעמוד בתפילה ולחשוב על חשבון הבנק, על כאבי-הגב, ועל צער ובעיות גשמיות אישיות כאלו ואחרות?...
אכן, מבחינה מסוימת, הנהגה שכזאת נראית כ"שכרות"; כשם שהשיכור אינו מבחין במה שקורה סביבו, אינו חש מי מסתכל עליו ושומע אותו, והוא שקוע לגמרי במה ש"מתחשק" לו כרגע לצעוק או לעשות; כך יהודי שמבקש עבור צרכיו האישיים בזמן תפילה בה הוא אמור להיות ב'ביטול' מוחלט כעומד לפני המלך, נראה כ"שיכור" שאינו חש ש"הנה ה' ניצב עליו"!
זוהי משמעות זעקת עלי הכהן: אמנם, תפילתך ראויה וחשובה, אך "עד מתי תשתכרין?" כמה את שקועה ברצונותייך האישיים, ואינך זוכרת את הביטול הנדרש כאשר נמצאים בבית ה', כ"שיכור" שאינו חש במעמד ובמקום שבו הוא נמצא?!
האמת היא אומר הרבי, שבפנימיות ובעומק הדברים, ההסתכלות על תפילת יהודי בבקשת צרכיו הגשמיים, שונה לחלוטין:
כאשר יהודי מרגיש שחסר לו צורך גשמי אישי כלשהו, ומדובר כמובן בעניינים הנדרשים לו עבור חיים יהודיים מלאים ומאושרים, בהם יוכל לקיים מצוות ולגדל משפחה יהודית כשרה כרצון ה' – אין זה רצון אישי גשמי שלו; זהו לאמיתו של דבר הרצון העמוק של נשמתו, "חלק א-לוה ממש" שבתוכו, לממש את רצון ה' ואת שליחותו בעולם.
כך הסביר הבעל-שם-טוב הקדוש את הפסוק "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף": לעיתים נראה שיהודי הוא "רעב וצמא", ומרגיש צורך גשמי לאכול ולשתות, אך האמת היא ש"נפשם בהם תתעטף" – זוהי נפשו האלוקית שמעירה בו את הצורך לאכול ולשתות, שכן היא מרגישה שחלק מ"עבודת הבירורים" שלה בעולם זה אותו מאכל ומשקה, והיא זו שמעירה בו את הרצון לאכול ולשתות, בברכה ובכוונה לשם-שמים, את אותו מאכל ומשקה.
לכן, כאשר יהודי עומד בתפילה, ובפרט בתפילת ראש-השנה, ומבקש על צרכיו הגשמיים האישיים, הרי בפנימיות הדברים אין כאן כל סתירה ל'ביטול' הנדרש ממנו ברגעים אלו. אדרבה, משום שהוא מבטל לגמרי את רצונותיו ומציאותו האישית, הוא חש עוד יותר את ביטויה של הנשמה, שמעוררת אותו לשפוך את נפשו לפני ה', ולבקש את כל אותם צרכים אישיים שרצון ה' הוא שיהיה לו אותם, כדי שיוכל לעבוד את ה' במנוחת הדעת, בבריאות ובשמחה.
זוהי תשובת חנה לעלי הכהן "יין ושכר לא שתיתי" – אינני שיכורה השקועה ברצונותיה האישיים, אלא "ואשפוך את נפשי לפני ה'" – ביטלתי לגמרי את מציאותי האישית, ומה שאני שופכת כאן לפני ה' זה את רצונה של הנשמה, הנפש האלוקית, שאוכל לקיים את רצון ה' להיות אמא יהודיה המחנכת את בנה לתורה ולמצוות! אינני מבקשת זאת כרצונה הטבעי האישי של כל אשה ללדת ילד לטובתה והנאתה, שהרי כל רצוני הוא ש"נתתיו לה' כל ימי חיי", שאוכל למלא בכך את רצון ה'.
כך מלמדת אותנו הפטרת חנה, מה צריך להיות מונח בליבנו ובמחשבתנו בשעת התפילות בראש-השנה:
כמובן שצריך להתפלל על צרכינו האישיים, לבקש עבורנו, עבור משפחתנו ועבור כל עם ישראל חיים טובים של פרנסה טובה, בריאות, אושר, נחת והצלחה; אך עלינו להזכיר לעצמנו תמיד את התזכורת של עלי הכהן - "הסירי את יינך מעלייך!"; אל לנו להיות "שיכורים" החושבים רק על עצמם ועל טובתם הרגעית;
עלינו לזכור ש"ואשפוך את נפשי לפני ה'", שאת כל הבקשות האלו אנחנו מבקשים משום שאנו יודעים שזהו רצון הנשמה, זוהי התכלית האלוקית שלשמה נבראנו, שעל-ידי הברכה והשפע הגשמי שהקב"ה נותן לנו בחסדו, אנו ממלאים את שליחותנו בעולם, לעשות לו יתברך דירה בעולם הזה התחתון, ולהביא את אור הגאולה האמיתית והשלימה לעולם, ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש.
(נערך משיחה קדושה של כ"ק הרבי מליובאוויטש)
