לפני למעלה מ9 שנים, ביום י"ט כסליו התשע"ו, נעצר על לא עוול בכפו ע"י המחלקה נגד יהודים בשב"כ החסיד רבי עמירם בן אוליאל. מי שמכיר אותו באמת יודע שהוא אדם שקט, עניו, עדין נפש ואצילי, איש חסד נפלא, טוב לב, שכל מעייניו בעבודת ה' ובעזרה לזולת. אין בינו לבין פגיעה בבני אדם מאומה! לצערנו הוא עבר מסכת עינויים קשה מנשוא, וכמעט 9 שנים נכלא מאחורי סורג ובריח בבידוד מוחלט!
הבעיה היא אינה אישית כלפיו אלא בעיה ציבורית. הנהגה מבולבלת שהפכה אוהב לאויב והתכחשה למזימתו של האויב האמיתי בכפפות של משי הביאה עלינו את הצער הנורא שנוגע עד תהומות הנשמה.
אהבת ישראל מחייבת אותנו להיות ערבים לזולתנו. "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו". איך יתכן עוול כזה שמשחררים כמות עצומה של רוצחים ערביים ארורים שפלים נאלחים, ואילו יהודים צדיקים אוהבי ישראל מאחורי סורג ובריח? האבסורד זועק עד לב השמיים!
בכפרים של האויב הנורא "אשר אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד", חגיגות צהלה ושמחה על שחרורם של חלאות האנושות שידהם דם יהודי מלאו, ובבתי משפחות אסירי ציון פה בארצנו, עדיין שממה, צער של עגינות נוראה, דמעות בכי ילדים שמחכים להוריהם הנמצאים מאחורי סורג ובריח בגעגועים עצומים? האם דם יהודי הפך להיות כ"כ זול?
הרמב"ם כותב שאין לך מצווה גדולה כמו פדיון שבויים. כל יהודי שיפנה למחלקת החנינות של נשיא המדינה ולכל מקבלי ההחלטות ייטול חלק במצווה הגדולה הזאת, בבקשה ובתקווה שיתעורר הלב היהודי ויידע לחון את שצריך באמת לחון, להבדיל בין אור לחושך ובין ישראל לעמים. והלוואי נזכה שנהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם בקרוב ולמשפחות אחינו האהובים האסירים בציון תהיה אורה ושמחה וששון ויקר.
הכותב הוא תושב חברון, ראש כולל "חיבת הארץ" ביישוב עתניאל
