תג מחיר ההתנתקות

מיליון התלמידים שנותרו בבית, בעקבות חיסולו של אבו אלעטא בעזה ובכירים נוספים בארגון המרצחים שלו, הבינו מן הסתם שזו הסיבה לחופשה הפתאומית. גם מורים ומנהלים כנראה הבינו כך. גם אזרחים רבים במדינה שלא הלכו לעבודתם מתל אביב דרומה, הבינו כך. אך שר החינוך הרב רפי פרץ יכול היה להסביר, שהחיבוקים והנשיקות עם שוטרים וחיילים שבאו לעקור את גוש קטיף מחבל עזה, הם מרכיב שהביא לתג מחיר ההתנתקות, שעד היום עוד משלמים עליה, ואולי במחיר יקר יותר, צריך להסתכל בתג המחיר.

מן הסתם גם חלק מילדיו של שר החינוך, שמתגורר ביישוב 'נווה' בחבל שלום, לא פקדו את בתי הספר. יש לזכור, שעד היום לא היה לנו שר חינוך שמתגורר בעוטף עזה, ואף לא שר חינוך שגורש מביתו בעצמונה עם מכינת 'עוצם' שבמקום. הרב פרץ התנגד נחרצות להתנתקות, ואף שלל התנגדות אלימה או סירוב פקודה. תחזקנה ידיו על עמדותיו אלו. אך לרקוד יחד עם הבאים לגרש אותך מביתך? את התמונות האלה קשה לשכוח. אפשר להביע דעה נחרצת, לשבת כאבל על הקרקע, לגעות בבכי ולהביע מחאה תקיפה, נגד מעשים חמורים של ממשלה ומנהיגים שמפקירים את ארץ ישראל, אבל לרקוד ולחבק את מי שנשלח לבצע את הפשע הזה?

מה שחשוב להזכיר לשר החינוך, למנהלי בתי הספר, למורים, לתלמידים ולכל עמך בית ישראל, שהחופשה הכפויה אינה תוצאה של חיסול אבו אלעטא ימח שמו ושם חבריו וזכרם. חמש עשרה שנים אזרחי ישראל משלמים בתג מחיר, על ההתנתקות המרושעת הזאת. מלחמת לבנון השניה היתה ההתחלה, ומי יודע מה צופן העתיד. איננו נביאים ואף לא בניהם, אך חכמים ונבונים אנחנו בודאי. "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", ועליו להסיק מסקנות ולהבין דבר מתוך דבר.

תושבי עוטף עזה עם כל יישובי הדרום, הנתונים שנים לירי בלתי פוסק, וכל אזרחי המדינה המשלמים את המחיר, חייבים להבין שמה שהיה בהתנתקות לא ישוב לעולם. דיבורים על שלום הכולל הפקרת שטחים והחרבת יישובים, נמחקו מהשיח הפוליטי והציבורי. המצב בדרום ובצפון של חמאס וחיזבאללה, לופת את המדינה כבת ערובה, ומאיים על קיומנו כעם ומדינה חופשית. לא יכול להיות שמיליון תלמידים ייעדרו מבתי הספר, בגלל מוחמד אחד. טירוף מערכות לאומי, הוא השבתה של המשק בגלל ארגוני מחבלים משועממים.

שר ביטחון טרי שנכנס לתפקידו יודע זאת. הוא מבין שאת הפאזל הזה חייבים לפתור. אך הקרב בעזה עובר דרך הקרב על דעת הקהל הישראלי. כל המפלגות שחיזקו את צה"ל והממשלה, משחקות את המשחק הפוליטי, ומתעלמות מתג המחיר של הגירוש מחבל עזה. מתנהלים בבחירות ובפוליטיקה, כמו ששום דבר לא אירע בחמש עשרה השנים האחרונות. ממשיכים לנהל מגעים עם מפלגות של גיס חמישי, ומעלים הצעות שונות על ממשלה צרה, ששונאי ישראל יתמכו בה. על זה יש להיאבק במלוא התוקף והעוצמה. זה לא פחות חיוני מלנצח בעזה.

את התהליך הזה יש להתחיל ממערכת החינוך, מהשר המופקד דרך מפקחים ומנהלים, מחנכים והורים, שיורו את הדרך לתלמידים, בשיעורי חברה ובשיעורי אזרחות. לא מתנתקים מההתנתקות. זו צומת הכרעה שהיתה ולא הסתיימה. זה תמרור אזהרה, שצריך לראות אותו בכל צומת הכרעה מדיני. שטחי מולדת שמפקירים תובעים מחיר. רק זה עתה שמענו בפרשת השבוע, את ההבטחה המרובעת לאבי האומה על ארץ ישראל.

לא היה די בהבטחה אחת, ולא היה די בהודעה אחת לאברהם אבינו. היה צורך בברית בין הבתרים ובברית המילה, כדי לעגן את ארץ ישראל בהתחייבות לאומית ואישית גם יחד. לא די בברית של ביתור בהמות המהווה סמל, יש צורך בברית בגוף שאינה נמחית ואינה פגה. את היסודות האלה צריך ללמוד מבראשית, ולשנן זאת שוב ושוב. זהו בסיס קיומנו כאן, בין בבתי ספר דתיים או חילוניים, ימניים או שמאלניים, לימודים גבוהים או משלימים, שומרי שבת או מחלליה. תזכורת לשר החינוך.