תודֵה שאתה חלש

יעקב אבינו חזר סוף סוף לארץ אחרי שנים של ריחוק, הוא וכל משפחתו. "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה". וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל". הם תוקעים יתד בעיר הקודש שכם ומתחילים לעבד את חלקת השדה שלהם. אבל אחד ה"מקומיים" רוצה מציאות אחרת. שכם בן חמור מושל העיר לוקח בכח את דינה בת יעקב, אונס אותה ומשפיל את כבודה ואת כבוד משפחת יעקב כולה

ומה הוא עושה אחרי זה? הוא מבקש רשות. "וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה.. וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן. הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה".

דינה נמצאת בארמון המושל, כלואה ומושפלת תחת יד אותו רשע, ומה שהוא רוצה כעת זה - הסכמה? מה אכפת לו אם יעקב ובניו יסכימו או לא? אם הוא היה מספיק בטוח בעצמו כשתקף וחטף אותה, למה צריך רשות אח"כ?

כך העולם מתנהל. רוצים שהקרבן החלש בנוסף למה שסובל, גם יתן לגיטימציה וחותמת שהוא אכן חלש. המטרה היא לקבל כח להמשך. כדי להרים את רף העזות והרוע גבוה יותר צריך שהרמה הנכחית תהיה מוסכמת כעובדה מוגמרת, עליה אין עוררין, ומשם שוב להעלות קצת את הרף. רק קצת, עד שיסכימו גם על זה. ואז עוד קצת. כאשר מתייאשים מלפתור את הבעיה, כאשר יש יאוש מלעמוד כנגד ההתדרדרות ויאוש מלחזור למציאות מתוקנת, כאשר יש השלמה עם המצב המקולקל הצד השני יכול אז להמשיך ולהתקדם ברשעותו.

שכם לוקח מתווך "נטרלי" לפתור את הסכסוך, מישהו בעל סמכות גם מול יעקב- אבא של שכם במקרה הזה. הוא מבקש מיעקב אישור למצב הקיים- לתת את דינה לשכם. ואז, מסביר חמור, תוכלו אתם להחליט לתת עוד או לקחת מהמבחר שאנחנו מציעים. הפשרה תתן לכם יכולת להיות המחליטים (במגרש מסוים ומצומצם, נשמע הזוי? תפתחו עיתון..). הסכמה לשחק במגרש שלנו תאפשר לכם להשיג בו הישגים וגם לנצח קצת. אבל רק במגרש שלנו. עד שנחליט לשנות מגרש, לשנות משחק, ושוב תתבקשו להסכים לשחק בכללים החדשים והאומללים.

עונים לו בני יעקב- המציאות היא הפוכה ממה שהצגת, אנחנו הנייחים והקבועים כאן, אתם הניידים. בני יעקב לא מסתפקים בסירוב לשחק את המשחק אלא גם מציבים בעצמם דרישות, ועוד מופרזות. הם מרשים לעצמם להתנהג כאילו הם בעלי הבית. אם תצטרפו אתם אלינו, לשחק במגרש ובחוקים שלנו, אומרים בני יעקב, תוכלו להנות מחלקנו, מאחותנו דינה. אם לא- ניקחה ונלך. איך יקחוה?? בכח מתוך ארמון המלך?! כנגד כל החיילים ואנשי העיר הנאמנים לשכם וחמור?! אלא התעוזה והחוצפה שייכת למי שמאמין שהאמת היא אצלו, למי שמאמין בשייכותו הבלעדית לא"י. למי שמאמין שהוא באמת בעל הבית, גם עכשיו, גם כשנראה שאין ברירה אלא להשלים עם המצב שנוצר ולבלוע את "הגלולה המרה" בניסיון למזער נזקים.

ואכן שכם מבין דיבור כזה של אלימות וכח, ואומר לעמו שאין ברירה, צריך להצטרף ליהודים. "שלמים הם איתנו" הוא אומר להם. הם "שלמים"- שייכים ל"שלם עיר שכם", מרגישים בעלי הבית על המקום, מרגישים מקומיים. ולא רק כשותפים או כשולטים על חלקת השדה הקטנה שלהם, אלא מבחינתם הארץ "רחבת ידים היא", הארץ שהם רואים כשלהם היא רחבת ידים וגדולה, וכולה שלהם בעיניהם. אין ברירה, צריך לשחק במגרש שלהם כדי לתפוס קצת בארץ.

אבל זה לא הסוף. שמעון ולוי מוכיחים לכולם שגם כאשר אנחנו בעלי הבית- בכל מקרה לא ינתן להם אחיזה או ישיבה בארץ, כי הם כבר אויב - ונגמר הסיפור. אין מה לדבר על מעמד של גר תושב למי שנלחם בנו, אין שכחה למה שעשו (תרפ"ט, מישהו עוד זוכר?..) והשבטים לוקחים את מה שנגזל מהם- את דינה, ומחסלים את העיר שהעזה לנסות לקבוע להם את כללי המשחק.

יעקב אז חושש שהעמים יעלו עליו ויתנכלו לו אבל האחים עונים לו שמי שלא מתאזר בעזות ודורש הכל- מאבד הכל. "הכזונה יעשה את אחותנו"? זה הפשט של הפסוק "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ".

מסביר אור החיים הקדוש שם "לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו". אם אנחנו לא נהיה בעלי הבית לגמרי, הם יהיו בעלי הבית- לגמרי. או כמו שאמרו חז"ל - "על מה יש יותר קופצים, על שדה הפקר או על שדה עם בעלים"? כאשר יש שדה של בעלים אין הרבה שטוענים עליה בעלות. אבל כאשר השדה נראית כמופקרת, בלי בעל הבית - כל אחד מנסה להיות בעל הבית שלה. זה או הכל או כלום.

הכזונה יעשה את אחותנו?!