מלך במשפט יעמיד ארץ

המילה מלך היא ראשי תיבות של מח-לב-כבד. זהו סדר הדברים המתוקן: בתחילה מבינים את המציאות במוח, מכאן נבנות מידות הלב, ואז מגיעים לרובד המעשה, שאותו מנחה הכבד. אם הסדר משתנה – גם המילה משתנה. אם הלב מוביל, ולא המח – הרי לנו "למך".. . ואם הכבד מוביל – המשמעות חמורה יותר (בדקו לבד..).

הדברים הללו נכתבים סביב מה שמתרחב בקרב חלקים מסויימים מאנשי ההתיישבות ביו"ש סביב סוגיית המאחזים והמאבק המשפטי בהם, ולביטוי החריף של הדברים בהכרעת פריצי בג"ץ להחריב את הישוב עמונה ובתגובה לזה.

לפי הסדר רצוי – אנחנו צריכים לזכור קודם כל את המוח שלנו, את הדרכת התורה, שקובעת באופן ברור שארץ ישראל שלנו, מוחזקת בידינו מאבותינו, והתיישבות של גוי זה או אחר באיזשהו מקום בה אינה אלא גזל גמור. הדברים פשוטים בגמרא ("ירושה היא להם מאבותיהם" ע"ז נג, ב), וגם מבוארים בראשונים ועד לאחרוני זמננו (למשל – כך כתב הרב צבי יהודה זצ"ל בכרוז "למען דעת!!" – "לפיכך אחת ולתמיד הדברים ברורים ומוחלטים, כי אין כאן שום שטחים ערביים ואדמות ערביות, אלא אדמות ישראל, נחלות אבותינו הנצחיות, אשר אחרים באו ובנו עליהם, שלא ברשותנו ונוכחותנו"; וכן במעדני ארץ על שביעית סימן כ ובמה שהוא מביא שם מהרידב"ז).

ואף שמצאנו שיש הסובורים שכאשר הגויים הצליחו לכבוש ולהחזיק את הקרקעות תחת ידם מה שגדל אצלם הופקע ממצוות התלויות בארץ – הם לא חלקו על הגמרא חס ושלום, אלא שהבינו שאם הגויים הצליחו לכבוש את הארץ ולהחזיק בה זמן מסויים – כיבושם הועיל לזמן הזה, ובכל רגע הם כובשים וגוזלים מאיתנו את הארץ מחדש (כמבואר בגמרא שכל ההשלכות של הבעלות על הקרקע מכאן ואילך שייכות לנו לגמרי), ומצוה להפסיק את הגזילה הזו בכל רגע.

מסיבה זו מצוה להפקיע ולהפסיק את הגזילה הזו, וכל יהודי שמונע את המשך הגזילה על ידי הגויים של אדמות ישראל – מקיים מצות "עזרת ישראל מיד צר", כמו שכתב בשם משמואל (שופטים תרעא); ואין צורך לומר שהגזלנים אינם יכולים לטעון כלפיו שום טענות שהוא גוזל מהם.. .

אין להתחשב בטענות שארץ ישראל אינה שייכת לנו

זהו הבסיס להקמת הגבעות, בהן התיישבו יהודים שתופסים עוד ועוד שטחים כדי להשיב אותם לעם ישראל, וכמובן תוך התעלמות – פשוטה ומתבקשת – מטענות הזויות של גזלני הארץ הגויים.

מכאן יורדים המעשים ללב, לתרבות ולשיח, שבהם אין מקום להתחשבות בטענות של הגויים (או יהודים שרחוקים מה' ומתורתו, לעת עתה). לנו פשוט שהארץ שלנו, וזה גם מה שאנחנו אומרים בריש גלי, וכמו שכתב רש"י מיד בתחילת פירושו לתורה: "מה טעם פתח בבראשית? משום: 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". הרבי מליובאוויטש הדגיש שרש"י מדריך אותנו כיצד להתמודד בפועל עם הטענות על ארץ ישראל: לא להחביא, אלא לומר את האמת – את הארץ קיבלנו מה' יתברך בורא העולם! דוקא בדרך זו ננצח והדברים ישמעו על ידי אומות העולם.

מכאן עוברים לכבד, לניהול המעשי במציאות. לפעמים יש צורך לפנות לצורות שונות של מאבק. יתכן שלפעמים יש מקום גם לפנות לטיעונים משפטיים מפולפלים אצל הפריץ המקומי, ולכן אולי יש מקום להשתתפות בדיונים בבית המשפח התחתון. שם אפשר להיזקק לכל מיני טיעונים, כחלק מהמאבק על הארץ בו צריך להילחם בדרכים שונות – בכח, בערמה, בשטח, וגם במסדרונות בית המשפט המנוכר. אך כמובן שאנחנו לא מתחילים להאמין בשיח ובסגנון המתנהל בבית המשפט, לב ישראל חי, ולרגע אין אנחנו חושבים באמת שיש ממש בטענות הגזלנים.

ובזה לעומת זה – כך חיים ערביי הארץ, שאומרים בריש גלי שהם תובעים לעצמם את כל הארץ, והדבר אינו מפריע להם לזכות אצל פריצי בית המשפח. להיפך – דוקא התוקף של עמידתם מכניע ומכופף את "היושר המשפטי" המפוקפק, ובית המשפט מצדיק את רשעותם פעם אחר פעם בפלפולים עקומים ומעוררי תמהון.

מה לנו להלין על בית המשפט בעוד אנו בעצמנו חושבים עצמנו לגזלנים?

והנה אצל אנשי ההתיישבות נראה לפעמים שהיוצרות התהפכו. הפניה לבית המשפט הופכת להיות דיון מלומד ורציני, והכבד מוביל את הלב לתרבות דיון שמודה שאסור לפגוע ב"קרקעות פרטיות" (??!!), ולפלפולים ארוכים בשאלה האם יש "פתרון מדיני" ו"הסדרה" בצורה של "תשלום פיצוי" ל"בעלי הקרקע".. , וכך ניתק הקשר החי והפשוט עם ארצנו הגזולה, ונוצר חוסר אונים מול האלימות המשפטית (שחזקה יותר מאיתנו בשדה המושגים הזר והמנוכר שלה). התרבות הזו מחלחלת אפילו למוח, וכך אף יצא פעם רב (מרבני ההתיישבות) בהסבר שאמנם לא בסדר שנבנו גבעות במקומות מסויימים אך מצד "תקנת השבים" יש להשאיר את הישוב במקומו ולא להחזיר את הקרקע לגזלניה הערבים... . לא יאומן! מה לנו כי נלין על בית המשפח שמתייחס אלינו כאל גזלנים, אם אפילו במוח שלנו אנחנו חושבים שאנחנו כאלה??

דוקא הדמיון כאילו כדאי להיות "ריאליים" ולהסתדר בתוך המציאות הקשה בשפה "מובנת" – יוצרים עיוות שבסוף מפסיד מכל כיוון, כיון שהדברים נשמעים עילגים, לא אמיתיים, וממילא בית המשפח נהנה להפגין את כוחו ולפגוע עוד ועוד בהתיישבות המתפתלת ונבוכה.

נזכור ונאמר בקול: ארץ ישראל שייכת לנו, והגויים שיושבים בה הם גזלנים. כל יהודי שפועל להפסקת הגזילה הזו עוזר לישראל מיד צר, וקדוש ייאמר לו. גם אם יש צורך להגיע להתדיינות במציאות עם טענות של גזלנים – אסור שהדבר יגרום לנו לערפול בלב ובמוח, שצריכים להוביל את עולם המעשה ולא להתערפל בגללו.