מלאכים כבני אדם

ב"ה זכינו ועם השיבה של עם ישראל לארץ ישראל, גובר והולך הצימאון של נשמותינו לתורה וכל חפצן של נשמות ישראל ליראה את ה'. יהודים רבים פוקדים את בתי הכנסת ובתי המדרש ובאים לשמוע שיעורי תורה. זכינו לשפע של שיעורי תורה מסוגים ותחומים שונים. יש בקיאים בהלכה ובאופן הרצאתה, יש בקיאים בגמרא, יש בתורת החסידות. אשרי מי שבא לשמוע דברי אלוקים חיים.

אנחנו זכינו במשך שנים רבות לשיעור מאלף, שיעור שבו מוסר השיעור לא פצה את פיו בדיבור, אך התנהגותו הייתה כולה לימוד שמחלחל עד תהומות הנפש ונוגע בכולנו, מי במודע ומי בתת מודע.

בערב שביעי של פסח נפטר רבי צבי משה צחור זצ"ל, ממייסדי קריית ארבע. מאז ומעולם הייתה דמותו בעיניי כדמותו של אדם אצילי. לא רק בגלל פניו הקורנות והמאירות, אלא משום דרך חייו שהייתה לנו לדוגמה ולמופת. לפני כארבעים שנה החליטו רבי צבי משה ע"ה ואשתו הצדקת שתבדל"א לאמץ ילדה קטנה הסובלת מעיוורון ומפיגור. הם מסרו את נפשם כדי לטפל בה טיפול יום-יומי מלא. כשראינו את רבי צבי משה מחכה בתחנה לביתו המאומצת בשלווה ובסבלנות, היה זה מעמד מיוחד. הוא קיבל אותה במאור פנים ובחיבה רבה, היה מדבר אליה בסבלנות אין קץ. מסירות נפש שאין כדוגמתה. היה מוביל אותה בכיסא גלגלים, במצבים שונים ומורכבים לא איבד את סבלנותו והיה מיושב בדעתו מאוד. לא יום ולא יומיים, לא שבוע ולא שבועיים, לא שנה ולא שנתיים. ארבעים שנה של התמסרות ונתינה!

היה זה לנו לשיעור עצום שנאמר בלי מילים, אך שקול לאלפי שיעורים. שיעור מטלטל ומבהיל על ארך אפיים, על נתינה וסבלנות אדירה, על חסד ואהבה לשמה שלא על מנת לקבל פרס, על ענווה ושפלות. על נתינה והתמסרות. אשרינו שזכינו שהייתה ביננו דמות פלאית כזו

בימים עברו, כשהשלטונות צמצמו והגבילו מאוד את תפילת היהודים במערת המכפלה, רבי צבי משה ע"ה היה בין הלוחמים הגדולים על כבודה של ארץ ישראל. היה מגיע לפקוד את מקום קברי האבות והאימהות מידי יום ביומו, בלי לוותר על אף יום. בזמנם חל איסור להכניס אפילו כיסא למערת המכפלה כדי למנוע כל סממן של נוכחות יהודית קבועה. רבי צבי משה ע"ה היה בין אותם יהודים אמיצים שהיו נחושים ומגיעים בקביעות לפקוד את קברי האבות גם כשהיו הגבלות שגררו מאבקים לא פשוטים (הרב משה לוינגר שליט"א נעצר בזמנו כמה פעמים על מאבקו הנחוש להתיר תפילת יהודים במערת המכפלה) בשבתות ובחגים היה מגיע עם בניו היקרים וקיים את שדרשו על הפסוק "בבית אלוקים נהלך ברגש" ברג"ש ראשי תיבות: ברד רוח גשם שלג. בשבת מושלגת אחת צעד במאמץ עם בניו היקרים בשלג במסלול קשה מאוד ושמח שיש נוכחות יהודית במקום הקדוש. בזכות נחישותם ומסירותם, היום המקום הקדוש שוקק חיים ומלא תורה ותפילה של יהודים מכל רחבי העולם.

רבי צבי משה ברח מפרסום ומכבוד. דרכו הייתה סלולה לפניו. בגיל חמישים סגר את המסגרייה והתמסר ללימוד התורה במערת המכפלה.

סיפר בנו הרב בועז צחור שליט"א שכאשר לקחו את אביהם לבית הרפואה כשלושה שבועות לפני שנפטר, שאלוהו הרופאים: מה כואב לך? והוא ענה: כואב לי כל הגוף. וכשרצו להתמקד ושאלו מה הכי כואב לך ? ענה להם: כואב לי על ארץ ישראל! האחות שאלה אותו שוב: על ארץ ישראל כואב לך? והוא ענה בנחישות: כן!

הלוואי שנצליח להפנים את השיעור החי שהילך ביננו, שנלמד מדמותו הכבירה ענווה ושפלות, נתינה לזולת ומסירות, אהבת התורה ואהבת הארץ.