טובה הארץ מאוד מאוד

את הרב לוינגר זצ"ל לא זכיתי להכיר באופן אישי. את סיפורי ליל הסדר בחברון והעליות לקרקע של גוש אמונים קראתי בספרים, אולם בהחלט ניתן לומר כי דמותו ותפיסת עולמו עיצבה חלק לא קטן מאישיותי בשנות נעורי.

'נוער למען ארץ ישראל' - לימים תנועת 'נחלה' שייסדו תלמידיו ומרוחו פעלו, החדירה בי וברבים מחברי את ההכרה כי אנחנו בעלי הבית על הארץ הטובה הזו.

הצעדות אותן ארגנו תלמידיו הביאו דור חדש של צעירים, חלקם מבני ההתיישבות וחלקם, כמוני, משאר רחבי הארץ, ללכת במרחבי יהודה ושומרון בצורה בוטחת כבעלי הבית. זכורה לי במיוחד צעדה מקדומים לסבסטיה שנערכה בשנה שלאחר הגירוש מגוש קטיף. הדבר היה עוד בטרם רווחו ביהודה ושומרון טיולי יום השישי, שכיום נראים כתופעה מובנת מאליה.

צעדנו מאות יהודים, מבוגרים נוער וטף, ושרשרת השוטרים שחיכתה לנו באחד הצירים הצליחה להפריע אך במעט. הריצה והצעידה בהרים עד לתחנת הרכבת בסבסטיה, שם בזמנו "משהו חדש התחיל", נסכה רוח חדשה ישנה בנוער. והיו גם המאחזים. תחילה מאחז הגיבורים בחברון, אחר כך רמת מגרון, שבות עמי ועוד ועוד. פריצת הגדרות והצהרות חוזרות ונישנות כי ארץ ישראל שלנו. בגאון. לא בקומבינה. לא בגלל סיבות ביטחוניות ולא בגלל שמהשומרון רואים את החרמון ביום עם ראות טובה ואת ארובות חדרה ונמל אשקלון גם ביום עם ראות פחות טובה. ארץ ישראל שלנו כי הקב"ה הנחיל לנו אותה וכולם יכולים לצעוק ולקפוץ כמה שהם רוצים. נקודה.

מאחזי ה"נוער למען" עיצבו דור חדש, שגם אם חלקו הגדול לא בהכרח אימץ את דרכו של הרב לוינגר בכל התחומים, הרי שאת התפיסה כי ארץ ישראל כולה שלנו, ולא רק בסיסמאות אלא בפועל ממש, ירש ממנו בהחלט. גם הנחישות של הרב לוינגר חלחלה לנוער. אלימות שוטרים ומעצרים, התנכלויות הערבים ואף גינויים מההתיישבות עצמה לא הרתיעו את הנוער הצעיר.

אין ספק כי לפנינו עוד מערכות ומאבקים על גורלה של ארץ ישראל. אנו לא יכולים לנוח על זרי הדפנה ולא הגענו לגאולה השלמה, אך בהחלט ניתן לומר כי בזכות הרב לוינגר זצ"ל זכה העם היהודי לצעוד בארצו צעד משמעותי קדימה. הרב לוינגר העמיד בנים ונכדים רבים - ביולוגיים ורעיוניים - אשר ממשיכים ומפתחים את דרכו כבעלי הבית על הארץ שהנחיל לנו הקב"ה - כי טובה הארץ מאוד מאוד.