ביום הזה כולם שרים לה עיר של זהב
ידעתי שמקום של כבוד לה בין ערים
אמרו שהיא משאת נפשם של יהודים
והם מסרו נפשם עליה בכל שנות נדודים
ומתמיד הייתה חמדת ליבם של אדונים
היום היא כבר זקנה אבל יופיה לא סר ממנה
רק מוסיפה ומשתבחת עם חלוף הזמן
היום כולם רוקדים ושמחים שהיא שלנו שוב
מאז גברה ידינו ואותה מצר פדינו
אך היא עצמה עודנה בודדה ועצובה
יושבת ובוכה כאישה עזובה
רחל מבכה כפליים היא לוקה
עם לאה כולם רוקדים ואין שואל
כיצד זה שהיא נותרה שבויה ללא גואל.
העיר העתיקה והר הבית
הם לב ליבה הם אברים בהם תלויים חייה
בלעדיה כל שמחתה הפכה לאבל
ורק תשעה באב יביא לה קצת מזור לסבל
כי אז שוב יזכרו בניה כי בעפר היא מתבוססת
ושזרים טמאוה והיא כל כך מובסת
וקול זמרתנו ביום הזה כמדקרות החרב
כואבים הם לה פי כמה מיריית פגז - שירו עליה אויבים ביום הקרב
כי בניה עוד ביום שבו קראו לה דרור
אותה הסגירו ביד אויב שמאכיל אותה מרור
את הוד יופיה אוחז הוא את קדושתה הוא מחלל
ואין דורש ואין מבקש בשעריה להגיע
ואין לא-ל ידיו של איש אותה כבר להושיע
פזמון:
והיא שואלת על מה זה השיר למה זה הצליל
והיא דורשת קיראו מספד בקינה ובחליל
מה הוא זה ריקוד דגלים - למה זה אותי מעפרי איש לא מרים
הלא אני עודני נתונה ביד זרים
כמו שהייתי תמול שלשום מיני שלח ידו בי צר
אל תשירו לי אל תעירו את כאבי בגלות זה המר
כי עד כה הייתי מחוללת בוכה במסתרים דוויה
וביום שגאלתם אותי הפחת בי תקווה
ומאז כבר מ"ח שנים עודני בשביה
יושבת חושך וצלמוות בארץ מאפליה
אתם רואים אותי בזויה ובידכם להושיעני
למה תעמדו מנגד ולא תגאלוני
למה כשאת העיר שחררתם
אותי ביד זרים מסרתם
למה לא נתתם לתקווה לנבוט
למה לא נהגתם בי כבוד
אני רוצה אתכם היום יותר מפעם
אכלה האש עציי ואבני כלה הזעם
עייפתי מטומאת זרים שהאכילוני מרורים
קוראת אני לכם - ירושלים שלכם –
שובו אלי בנים בטנקים ורובים
את השירים תשירו כשתגרשו הערבים
כמו ששרתם לי ביום הגאולה
אז תוגה מאבן השתיה נגולה
כשעמדתם יחדיו בתוככי ליבי
צנחנים טמאי מתים טהורי לב
שרתם לי אז את שיר האהבה
ירושלים של זהב עיר התקווה
הרגשתי אז כיצד רוח חדשה נושבת
ידעתי אז שעוד מעט יכלה לו כל הסבל
רציתי להשיל מעלי את החומה
רציתי להסיר מעלי מסגד שממה
רציתי להסיר את הבגדים הצואים
לבנות מקדש להתייחד בסתר אין רואים
רציתי ללבוש אור עלות בכלל צבעי הקשת
אך לא אוי כמה אני נואשת
לפתע נדם קולו של אהובי
נטשו אותי בעבור הכותל המערבי
ואותי הפקירו לקול המון טמא
נחרב לי עולמי חורבן שלישי נדמה
אכן יפה היא בירתנו הייתה ונשארה
גם כשבעפר היא מתפלשת
זקוקה היא לנו שנבוא וננחם
שנשיב אותה אלינו ועליה נרחם
שנבנה אותה כפי שהייתה בתפארתה
ולא נציג את צרתה לעומתה
2,000 שנה עברו ועוד מ"ח והיא עדיין עודנה מקווה
עצובה כואבת ומבקשת השיבו אלי את התקווה
חזק וברוך 3 ג' סיון תשע"ה 09:45 עודד
בית בחירתינו 2 ב' סיון תשע"ה 17:53 הודיהההה
וואו מדהים 1 כ"ח אייר תשע"ה 23:08 צבי