מדינת ישראל התשע"ה, ראשיה, שופטיה ומפקדי צבאה מגלים יותר ויותר סימנים של גוף החותר תחת קיומו שלו כאשר כמעט הכול נעשה על מנת להחליש, לרפות ידיים, לסנדל, להגביל ולסרס את חיילי צבא הגנה לישראל ומפקדיו בדרג הלוחם, העומדים על משמר קיומנו כדי להדוף את הצורר הערבי הניאו נאצי הקם עלינו להשמידנו.
כמה דוגמאות לקמן :
השערורייה האחרונה היא חקירתו באזהרה של מח"ט בנימין ישראל שומר על שום שירה למוות במחבל שביקש לקחת את חייו ואת חיי הנוסעים עמו ברכב צה"לי לפני כמה ימים.
חקירה נוספת נפתחה על ידי הפרקליט הצבאי הראשי נגד סגן אלוף נריה ישורון אשר במהלך הלחימה בצוק איתן הורה להפגיז "מרפאה" ממנה ירו מחבלים על כוחותינו.
עוד הורה לאחרונה הפרקליט הצבאי הראשי אלוף דני עפרוני לחקור את תקיפת בית הספר של אונר"א בג'בליה, גם זה במהלך הלחימה בצוק איתן.
החקירות הנ"ל מצטרפות לשורה ארוכה של התנכלויות לחיילי צה"ל בגזרות לחימה שונות ולאורך השנים האחרונות . מה שהיה פעם שולי ונדיר הפך היום לעניין של יום ביומו- החיילים לוחמים ואחר כך נחקרים.
התוצאות אינן מאחרות לבוא. לפני כמה שנים החלו להתפרסם סרטים בהם נראים חיילי צה"ל נסוגים בפני פורעים ערבים, בורחים ונסים על נפשם. מאז התפרסמו מאות רבות של סרטים המתעדים חיילים במגננה, חיילים חסרי אונים, חיילים המפחדים לירות!!
סרט מזעזע במיוחד הראה חיילי משמר הגבול מותקפים בעמדת שמירה בואכה שועפאט. הפורעים התקרבו למרחק מטרים ספורים מהעמדה ידו בקבוקי תבערה, הטילו סלעים, רצח בעיניהם. החיילים בעמדה תועדו מדווחים בקשר... איש לא הפעיל את נשקו!!
במקרים רבים מספור מתועדים חיילים תחת מתקפת ערבים. הפורעים מתקדמים והחיילים נסוגים, מגוננים על פניהם וגופם בידיים חשופות. ירי ? מה פתאום...
מחזה נפוץ הוא שיירת כלי רכב צבאיים תחת מתקפה. כך בקלנדיה, כך באל ערוב, כך בבית אל, כך בסמטאות חברון, בצומת הדואר בואכה טלמון ובעוד גזרות רבות בכל רחבי ארצנו. אבנים, בלוקים, סלעים, בקבוקי תבערה, זיקוקים ושאר אמל"ח מייצור מקומי מאיימים לשרוף, לפצוע להרוג ותגובה אין.
משהו לקוי (מילה עדינה). הוראות ה"פתיחה באש" ולמעשה "הוראות נצירת האש" הן כאלה ההופכות את חיילינו למריונטות בשרות הפרקליטים והפרקליטות. ה"נאורים" בעלי ה"אופקים הרחבים" וה"מוסר". אלה המכהנים כשומרי הסף של ה"דמוקרטיה" המקודשת ומזנבים בעם הזה ובחייליו, נושפים בעורפו, מכבידים את עולם עליו ומסרסים אותו בפועל.
המצב לא פשוט וכל המכיר את חיילי צה"ל מקרוב יודע זאת. חיילינו, בעיקר אלה הלוחמים והמשרתים בבט"ש ביהודה ושומרון יראים מלשלוט ביד רמה, חוששים לירות, פועלים כמי שאחזה בו אימת הפרקליטות, כמי שכפאו שד הנאורות...
כדורי גומי, כדורי ספוג, עשן, רימוני הלם – חייל הרוצה לעשות בהם שימוש זקוק לאישור מגבוה. אישור לירי ? מגבוה מאד....
על מנת לצאת מן המייצר יש לנקוט כמה פעולות משולבות.
שינוי קיצוני של הוראות הפתיחה באש הוא צו השעה. אבן, בקבוק תבערה, סלע או אפילו איום פיזי ממרחק מגע הם די והותר על מנת לירות במאיים ולנטרלו (בעברית- להרוג). ידע כל מחבל שדמו בראשו- על אתר ומיד. איך אמר פעם המנוח ? – "בלי בג"צ ובלי בצלם".
חיילים ומפקדים צריכים לחתור למגע, לרדוף להשיג ולחסל. שינוי כיוון זה יהווה משב רוח מרענן לכוחות הלוחמים, יגביר את המוטיבציה, ירומם את המורל ובעיקר- יחסוך חיי יהודים.
את המשפטנים, החוקרים, השופטים וכל מי שפועל להצר צעדי החיילים וחופש פעולתם נוכח האויב יש להגביל ולבלום. שינויי חקיקה והוצאת הבג"צ מהתמונה ישרתו היטב מטרה זו ויפה שעה אחת קודם.
על המסרים היוצאים מקברניטי המדינה להיות נחרצים, תקיפים וברורים. כל המרים יד על חייל צה"ל או על אזרח יהודי מסתכן בחייו. אלה יהיו הפקר כל אימת שיורגש איום מיידי, או אז ידע הרוצח בכוח שחייו שלו יינטלו בפועל.
יתכבד השלטון להתעשת ויחדל מלחקור ולחתור תחת יסודות קיומנו!!
