מי מפחד מהמשיח?

אני עוצם את עיני ומפליג בחלומות. אני נמצא במדינת המשיח. ביום שבת כל הרכבים מושבתים, כל החנויות סגורות והרחוב מתמלא בשירת זמירות השבת הבוקעת מהבתים. בשנת השמיטה כל החקלאים שובתים. במשך שש שנים הם חסכו כסף לשנה השביעית. בשנות העבודה כולם קנו תבואה רק מהחקלאים היהודים. אף יהודי לא הסכים לוותר על תבואה קדושה – של ארץ ישראל, שיהודי גידל – ולקנות במקומה תבואת חו"ל מגוי, אפילו במחיר מוזל יותר.

מדינת המשיח לא שוקטת על שמריה ויוצאת למבצע 'תיקון עולם' – מבצע פרסום שם ה' בעולם. קמפיינים ענקיים ברחבי העולם על הא-ל הגדול שבחר בעם ישראל, הוציא אותו ממצרים והביא לו את המשיח. אותו עם יהודי-נבחר לא יושב כעת בביתו, אלא הולך ומפרסם לכל גויי הארץ שיש אלוקים בארץ ושניתן לעובדו בשמחה.

אט אט הגויים נמשכים אל הקסם שבעם היהודי. התחושה מתפשטת בקרב האומות ש"שקר הנחילום אבותם" ושהם כעת רוצים לשוב אל האמת. משָנָה לשנה עוד ועוד גויים עולים לבית המקדש ונעצרים בחֵיל, כי הם מבינים שמכאן ואילך רק יהודים נכנסים. לאורך החֵיל מוצבים בתי-מדרש עם שיעורי תורה לגויים, שם מסבירים להם את תפקידם ושהם גם יכולים לשלוח קורבנות שיוקרבו לה' אלוקי היהודים. כמו כן מסבירים להם שניתן להתפלל כאן, כי זהו המקום הקדוש ביותר בעולם – "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

היהודים מתחילים לשחרר את העולם מהאגוצנטריות השלילית-טבעית שלו ועמי הארץ מבינים שיש יעד ותכלית לעולם, יש בשביל מה לקום בבוקר ויש בשביל מה להמציא את המטוס המשוכלל הבא – להגיע יותר מהר לבית המקדש. נגמרו החיים הסתמיים והמסכנים שהיו לפני בוא המשיח, בהם כל אדם שני צרך סמים כדי להרגיע את מכאובו.

למה הגויים מפחדים ממשיח?

אח, גאולה. משיח. הלוואי שהיינו שם.

את האמת, יכול להיות שקצת אשמים אנחנו בהרחקת הציור היפה הזה מאיתנו.

לפעמים אנחנו שוקעים יותר מידי בתאוות וטרדות העולם הזה, עד שאנחנו שוכחים את התפקיד העיקרי שלנו, העם היהודי.

הגויים שונאים אותנו מיום שנהיינו לעם, כי הם מבינים שיש לנו בשורה חדשה לעולם. הם מבינים שאנחנו רוצים לשנות את העולם לעולם של משיח. עולם המשיח יהיה אמנם עולם טוב מאוד, יותר טוב מכל מה שאנחנו מכירים, אבל הגויים חוששים מלערער את היציבות המדומה שלהם. עדיף ציפור אחת ביד, כך הם טוענים. מסיבה זו הם שונאים אותנו, הורגים בנו, מנסים לבולל אותנו ומסיבה זו רק לפני שבעים שנה ניסו לעשות לנו "פתרון סופי", ה' ירחם.

לפעמים אנחנו צוללים לתוך העולם של הגויים וקצת שוכחים מאין באנו, שוכחים שיש לנו ציפיות אחרות מאלו של הגויים, שוכחים שאנחנו רוצים גאולה. הגויים צועקים מרה על כל ניצוץ משיחיות שהם מזהים שמערער על מציאותם הנוכחית, אנחנו קצת מתבלבלים מהם ומתחילים גם לזלזל בניצוצות המשיחיים המפוזרים בעולם ו"מיישרים קו" עם העולם. אנחנו חוזרים לשמור על הציפור החולה שעל העץ שכבר כמעט פורחת מעצמה, חוזרים לשמור על המציאות הנוכחית של "איש את רעהו חיים בלעו", מציאות בה האנטרופיה שולטת. שוכחים את השאיפה היהודית הפשוטה – לתקן את העולם.

האש החיובית

בחסידות כתוב שאצל כל יהודי יש 'ניצוץ משיח' קטן בבטן, וברגע שהרבה 'ניצוצות משיח' פרטיים יצאו מההעלם אל הגילוי – תתגלה נשמת המשיח הכללית, שתגאל את העולם ממכאוביו.

אם נפתח טוב את העיניים והאוזניים, נוכל לראות כל מיני 'ניצוצי משיח' מפוזרים בעולם, שאנחנו צריכים רק לתפוס אותם, להגדיל ולחבק אותם, ולא לברוח מהם ולהרחיק אותם ממנו כאילו הם מצורעים שיושבים בשערי רומי. אפילו אם הגויים מנדים את אותם מעשים. אולי בגלל שהגויים מנדים אותם.

מעשים פשוטים של יהודים טובים, זעקות תמימות של יהודים יקרים שלא מסוגלים לראות את העולם בלי משיח. מבחינתם להפוך את העולם היום, כי נמאס כבר לחיות בעולם השקר. קשה לחיות את הפיגועים יום יום. נמאס לשמוע על סודנים שמטרידים יהודיות, על בדואים שגונבים אונסים ורוצחים, על מיסיונרים שמארגנים כנסי-ענק ברחבי ארצנו הקדושה באין מפריע ועל בתי עבודה זרה שמתנוססים במרחבי ארצנו ומתוקצבים על ידי מדינת ישראל.

אם נשכיל לאסוף את האש של היהודים האלה, נצרף אליה עוד ועוד יהודים, נזכה בעזרת ה' במהרה לחזון אחרית הימים. נהיה אור לגויים באמת. יהיה לנו מה למכור להם ונפסיק רק כל היום לקנות מהם את תאוות-העולם-הזה הזוֹלוֹת. אז נזכה לברך בפה מלא ובלב שלם – "והשב לב עובדיהם לעובדיך".