מרחם על אכזרים

קיבלתי במתנה ברכון,

לכבוד בר-המצווה של ___ _____.

ברכון יפה, חדש.

ברכון רגיל, סדר ליל שבת, ויומו

("רחם בחסדך על עמך"),

וסעודה שלישית, רעוא דרעוין.

ושירים וזמירות ופיוטים.

והבדלה (בין קודש לחול ובין ישראל לעמים).

וזמירות למוצאי שבת

("יעור לעשות הרג רב בארם וערב"),

וברכה, ברכת המזון, לפי שני נוסחים.

ברכה רגילה, כמעט,

למה כמעט?

כי לקראת הסוף, הבחנתי, נוספו שני משפטים -

"הרחמן הוא יברך את מדינת ישראל..."

"הרחמן הוא יברך חיילי צבא ההגנה לישראל וכוחות הבטחון..."

הרחמן?

הוא יברך?

ואני, חשבתי שרחמיו עסוקים עכשיו

עסוקים מאוד,

כי "כוחות הביטחון" של "מדינת ישראל"

"כריס" ו"סטיבן" ו"מיגל" וחבריהם,

עסוקים גם הם

ולא, לא בלרחם,

הם עסוקים בלפרק במכות את בניו אהוביו

הם עסוקים בלהמציא שיטות עינויים חדשות

ולא, הם לא שמעו על "המבדיל בין ישראל לעמים"

אצלם - מי שהורג - הוא רוצח, מחבל,

ולא משנה מי הוא,

ולא משנה שיש מלחמה בין יהודים לגויים,

ולמי זה בכלל אכפת שאמא של א' התמוטטה בבית המשפט

כי בלב האם שלה היא חשה את בנה מתמוטט אי-שם במרתף חשוך

היא אמא של מחבל!

אז גם אותה צריך לעצור,

ואת בעלה,

ואחותה,

ובתה.

כדי לשבור אותו, את המחבל היהודי

שברוב חוצפתו, אולי, העז לנקום דם שפוך של יהודים.

אז נשפוך את דמו

כדי לנקום,

את דם הערבים השפוך.

וזה בכלל לא משנה אם זה אכן הוא או לא.

כי הוא מחבל.

כי בלבו היהודי, הוא כוסף לגאולה,

כי הוא לא מוכן להוריד את הראש בפני הגלות המתארכת

כמו חבריו, מאיר, ואביתר, ומרדכי,

שנזרקו למעצר מנהלי כי "תכננו להביא את הגאולה"

(וזה ציטוט אמיתי, לגמרי.)

אז משום מה, לתחושתי, רחמיו של הרחמן,

מעדיפים להתמקד כרגע לא במכה אלא במוכה

ובמשפחתו

וחבריו.

אני, בתפילתי, אוסיף תפילה קטנה לשלומם.

אז אתה, אחי היהודי, לפני הפעם הבאה שאתה מברך בדבקות את אותה מדינה, את אותם כוחות ביטחון, תעצור רגע ותחשוב-

מי החברים שלך? מי הגיבורים שלך? מי מושאי ההערצה שלך? מי נשואי התפילה שלך?

באיזה צד אתה?