גנב השלום

שלום אנו רוצים. לא הפסקת אש! שלום הוא תהליך אמיתי של קבלת ואהבת האחר דווקא באשר הוא אחר. כולנו מכירים את החשק לדלג על תהליכים מורכבים ואמיתיים, ולעשות הצגה של שלום בכל תחומי החיים. המילה שלום ממכרת מידי.

אני מעדיף לחשוב שבאוסלו הוא היה תמים. אבל מהר מאוד אחרי אוסלו כשהתברר שלעראפת אין שום כוונה לשלום אמיתי פרס היה צריך לומר בקול את האמת.

ואני מצטט מספרו של בוגי יעלון כשהוא מתאר את השינוי שעבר מאיש מפלגת העבודה תומך אוסלו למי שמתנגד בפומבי למדינה פלשתינית: "שנה לאחר תחילת יישומי הסכם אוסלו נכנסתי לתפקידי כראש אמ"ן. כבר היה ברור שהמציאות שונה מאוד מהתקווה שיצרה את ההסכמים.... במשך השנים קונספצית אוסלו משלה בכיפה. אי אפשר היה לערער עליה. מי שהתבטא בפומבי נגדה סומן בשיח הציבורי בישראל כ"קיצוני" "הזוי" וכמובן, לא לגיטימי. המידע שסתר אותה הודחק! "

הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למדינה הוא שבי בקונספציה.
בדיוק כמו סטלין שהיה בטוח שהגרמנים לא יתקפו את רוסיה לפני שיסיימו בפולין, ובדיוק כמו שבמלחמת יום כיפור ראה"מ האמינה שאין למצרים אינטרס לתקוף, וכמו במבצע צוק איתן..

פרס הוא הקטליזטור הכי גדול של קונספצית השלום.

זו שלדברי בוגי יעלון שלטה בצורה מוחלטת עד מבצע חומת מגן וממשיכה לשלוט בשיח המדיני והצבאי..

>הירשם עכשיו ותקבל את הכותרות החשובות למייל האישי!<

הסכמי השלום שחתמו מצרים וירדן עם ישראל נחתמו רק כשהיה ברור להם שאין להם סיכוי יותר להכניע אותנו. לא שההסכם איתם היה טוב, כמובן, אבל זוהי ההוכחה שכאשר גודעים להם את התקווה, הם אלו שרוצים ורודפים אחרי השלום.

במקום לנהוג אותו הדבר עם הפלסטינים, פרס טיפח להם את האשליה שהם יוכלו לנצח. בנסיגה מלבנון, ובבריחה מעזה ושאר הסכמי הויתורים תמורת כלום.
כל מקום שממנו ברחנו הפך לאויב הכי גדול שלנו. מקום שכיסחנו והוצאנו לו את התקווה חתם על שלום.

מקדמי הפסטיבל ההזוי סביב האיש שהכניס את ישראל למחול שדים מטרתם אחת. להמשיך את הקונספציה.
לא להפנים שבקמפ דיוויד ברק כבר נתן להם הכל כולל הכל וערפאת טען שאין לו סמכות לוותר על "החראם".
צריך לגדוע להם לגמרי את התקווה לזרוק אותנו לים, ורק אז יוכל להיות פה שלום אמיתי.