החזרה הגנרלית

הם באים לכבד את שמעון פרס ע"ה. כל מנהיגי תבל עולים לירושלים ערב ראש השנה תשע"ז. לזה קוראים חזרה גנרלית, לפני הטקס הגדול של "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". ראש השנה הבינלאומי מכתיר את הבורא למלך על כל הבריאה, בה "יידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".

כן כך זה ייראה. עשרות מטוסים מכל העולם ינחתו בנמל התעופה, ויביאו את הנשיאים והרוח. בתי המלון בירושלים יתפנו לשועי העולם, שיבואו להשתחוות בירושלים. השרה מירי רגב תנהל את התיאומים בין משרדי הממשלה לקלוט את כל הבאים. הצבא והמשטרה יופקדו על הביטחון, ורכבת ישראל תביא את הנוסעים לירושלים תוך חצי שעה. גשר המיתרים כבר מוכן לתזמורת הגדולה של הכתרת מלך מלכי המלכים. "יכירו ויידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע ברך" בירושלים.

>הירשם עכשיו ותקבל את הכותרות החשובות למייל האישי!<

זו לא מליצה ולא אפיזודה. זו חזרה גנרלית. האיש שההשגחה העליונה גלגלה על ידו לאחוז בהגה המדינה למן יומה הראשון ועד היום, הביא את כל המנהיגים כדי להכריז באוזניהם: "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים" (תהילים סח). מדינת ישראל היא העוז של הקב"ה בעולם. כל יושבי תבל יודעים את זה. התנהגות של הכחשה והתעלמות, לא משנה את האמת. בצומת הזמן המיוחד הזה, מתאספים כל האומות יחד ובאים לירושלים, כדי לומר בצורה ברורה וחד משמעית: "על ישראל גאוותו".

דוד המלך פונה לממלכות הארץ לשיר לכבודו של רוכב ערבות. הסיבה היא, קול העוז של הבורא משגיח ומכוון את כל העמים. לקול העוז הזה, על כל עמי תבל לתת עוז לאלוקים. אך העוז הזה מתגלה בעולם על ידי ישראל: "תנו עוז אלוקים על ישראל גאוותו". אם העוז העולמי ניתן בקולו של הקב"ה, הרי שלישראל "הוא נותן עוז ותעצומות לעם". הכל יודעים את זה, והכל מבינים את זה. כל אומות העולם יודעות ומכירות שלאלוקים יש רק צבא אחד בעולם, גם אלה שחשבו שהוא בחר לו צבא אחר.

מי שבא לירושלים יודע שהארץ הזאת היא נחלת אלוקים, והוא נתנה לאשר ישר בעיניו. הסכמי שלום ופתרונות מדיניים, הם מעשה ידי אדם. אך גילוי שם ה' בעולם הוא ארץ ישראל. כולם מבינים את זה, וכולם יודעים שעם ישראל בארץ ישראל זו עובדה שאינה ניתנת לשינוי. כל הדיפלומטיה והפוליטיקה, מסתובבות סביב הרעיון איך לעדן את ההבנה הזאת, כדי שעמי הסביבה יקבלו אותה בלי מלחמות.

קול שופר של ראש השנה מכריז על כך באוזני כל העולם. בני קורח שרו על זה, דוד המלך הכניס את זה לתהילים (מז), ואנו אומרים את זה לפני תקיעת שופר: "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹקים בְּקוֹל רִנָּה". הן יודעות שמלכות ה' על כל הארץ. אך הן גם יודעות ש"יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ". הן מכירות בעליונות הישראלית, אך משתמשות בלחצים כדי להציל כמה שאפשר. הן יודעות ומאמינות ש"יבחר לנו את נחלתנו". הן הצביעו באו"ם לפני שישים ושמונה שנים, על ארץ ישראל לעם ישראל.

נדיבי עמים נאספו לכבודו של שמעון פרס. אך הם באו ערב ראש השנה, כחזרה גנרלית לקראת המלכת ה' למלך על כל הארץ. "עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר". השופר שמערב את הרחמים עם הדין, בורא עולם חדש בראש השנה, ש"על המדינות בו ייאמר איזו לחרב ואיזו לשלום". אילו היו נדיבי העמים מבינים את המשמעות האמיתית של הגעתם לירושלים, הם היו עומדים בתור לזכות לתפוס מקום בקונצרט הגדול שמתחיל .

בפתיחת שנת העוז נדע ונזכור כולנו: תפקידנו לתת עוז לאלוקים, כי הוא הנותן עוז ותעצומות לעם. העוז האלוקי הזה הוא שמתפרסם ברחבי תבל ומכין את ההופעה הגדולה. "ובשופר גדול יתקע וקול דממה דקה ישמע", הוא שופר גדול של "ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים". "הבו לה' כבוד ועוז", כי "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".