כך שוטפים לכם את המח

בימים האחרונים, לאחר שהתקשורת החליטה בצעד מפתיע להתחיל ולהתייחס לאינתיפאדה המתרחשת בירושלים, אנו שומעים מומחים, פרשנים, ועיתונאים מדופלמים, הדואגים לספר מעל כל במה כי התפרעויות ה"צעירים", החלו אך לפני כארבעה חודשים, לאחר חטיפת הנער הערבי מוחמד אבו חדר.

הלא ידוע כי הערבים מאז ומעולם היו חובבי שקט ושלווה, ורק שלושת היהודים שהחליטו לקחת את החוק לידיים ולבצע מעשה נקמה על חטיפתם ורציחתם של גיל-עד נפתלי ואייל הי"ד, רק הם דרדרו את ירושלים השלווה למעשי הטרור הערבי.

אז אמנם לא נעים להרוס את הבועה, אבל זה לא ממש מה שקרה.

הנה מקבץ אירועים שנלקח מהיומן המתעדכן של הקול היהודי. מדובר בשבוע שגרתי לפני כשנה וחצי.

- ערבים ידו אבנים על כלי רכב בשכונת פסגת זאב בירושלים. נזק נגרם לרכב.

- ערבים ביצעו לינץ' ברכב יהודי בית אורות בירושלים. נזק כבד נגרם לרכבים.

- ערבים תקפו כח מג"ב באבנים ובקבוקי תבערה בשכונת עזרייה בירושלים

- ערבים רגמו באבנים רכב הסעה בכיכר הסמוכה לשכונת מעלה הזיתים בירושלים. נזק נגרם לרכב

- ערבים השליכו מטען חבלה על כוחות מג"ב בכפר סואחרה בירושלים

- ערבים תקפו יהודי באיזור שכונת א-טור בירושלים. הוא פונה לבית החולים כשהוא סובל מחבלות ופציעה בעינו

האם מישהו מכלי התקשורת דיווח על כך? הם כנראה היו עסוקים במרדף אחר ראיון בלעדי על כתובת גרפיטי "מוות לערבים", שריססו נערים בבית ספר בעכו.

דור הפייסבוק והזיקוקים

לפני כשש שנים גרתי במשך מספר חודשים באחד המתחמים היהודים בהר הזיתים בירושלים. הגיע חג החנוכה, ועמו מבצע 'עופרת יצוקה' בעזה. בתוך זמן קצר מרגע התחלת המבצע, בערו כל שכונות מזרח וצפון ירושלים כאות הזדהות עם אחיהם בעזה. כשהתקשרנו לדווח למשטרה על עשרות "צעירים" המבעירים צמיגים ומיידים אבנים סמוך לביתינו, קיבלנו תשובה לקונית: "אין כוחות". רק כעבור כשעה הגיעו שוטרים. בעיני ראיתי שוטרי מג"ב אומללים שמיידים אבנים אל עבר הפורעים לאחר שהבינו שרימוני ההלם אינם מרגשים אותם.

רק בבוקר התברר כי האזור שלנו היה שקט יחסית. בסילוואן הוצת ג'יפ מג"ב, ובאזור שער שכם היו מהומות קשות. ירי הזיקוקים עוד לא היה אז באופנה אומנם, אבל העדר התגובה של המשטרה בהחלט היה גם היה, ורק דרבן את הפורעים לשכלל את השיטות.

הרשתות החברתיות המעצימות את האירועים, הגידול במספר הצעירים בציבור הערבי, וכבילת ידי השוטרים, היו מתכון בטוח לגידול היקף הפרעות, זליגתם, ושכלולן.

אם פעם היה מדובר באירועים שהיו שמורים למתחמי היהודים בלב האוכלוסייה הערבית בעיר דוד, הר הזיתים וכד', הרי שהיום מדובר בסבל יומיומי של שכונות התפר בהן מתגוררים עשרות אלפי תושבים יהודים. הזיקוקים נכנסו לארסנל הנשק הקבוע, ולשוטרים אסור להגיב. אז מה אם זיקוק פצע שוטר וגרם לו לאיבוד שמיעה וכוויות קשות? הרי פגיעה משמעותית באחד הפורעים עוד עלולה חס וחלילה להבעיר את ירושלים...

והתקשורת? כמובן עסוקה ב"תג מחיר". שריפה ובזיזה של נקודת משטרה בהר הבית לא זוכה לסיקור שאפילו מתקרב לגרפיטי שרוסס על מסגד. חילול מצבות בהר הזיתים מדי יום לא זוכה לסדרת כתבות תחת הכותרת "פשע שנאה", ושמו של אברהם וועאלס הי"ד, שנרצח זה לא מכבר בפיגוע הטרקטור בכיכר זוויעל בירושלים, נשכח מזמן, בעוד להבדיל, מפיקי התכניות כבר מדקלמים בעל פה את מספרי הטלפון של בני משפחת אבו חדר.

ועוד דבר. "אהרונוביץ' תתפטר דם יהודי אינו הפקר", צעקו בשבוע שעבר המפגינים במקום פיגוע הדריסה בירושלים. למר אהרונוביץ' ודאי ישנה אחריות לא קטנה על המתרחש, אך חייבים לשים את הדברים על השולחן. מאחורי מר אהרונוביץ' ישנו ממסד מתנכר, תקשורת עויינת, ומערכת משפט עם אג'נדות ברורות. מה שנעשה במשטרה הוא רק השלכות של הדברים המנויים לעיל. אם לא נשכיל לשנות את הדברים מן השורש, נמצא את עצמינו באותו המצב רק עם דמויות אחרות במשבצות השונות.