הראש נשאר אותו ראש, רק המציאות השתנתה. כן רק מאה שנים עברו, והפרעות של ערביי ארץ ישראל ממשיכות. אין להשוות בין פרעות תחת שלטון אנגלי לבין פרעות תחת שלטון יהודי. אבל יש להשוות בין הראש הערבי שלפני מאה שנה, לראש הערבי שאחרי מאה שנה.
התנכלויות ליהודים מאה שנה קודם או אחר כך, זה אותו יעד ואותה חשיבה. ערביי ארץ ישראל, בלי הבדל בין הגרים ביפו לגרים במזרח ירושלים, בין הגרים בלוד לגרים ברמאללה, עדיין מאמינים שעל ידי פרעות והתנכלויות, יסלקו את היהודים ממקום זה או אחר, מיהודה ושומרון או מארץ ישראל.
אותה יפו של שנת תרפ"א, היא אותה יפו של שנת תשפ"א. המאורעות ביפו לפני מאה שנה, שהחלו בכ"ג ניסן תרפ"א והתפשטו למקומות נוספים בארץ, גבו את חייהם של ארבעים ושבעה יהודים, מלבד הפצועים. למחרת כ"ד ניסן ליד אבו כביר, נרצחו שישה יהודים נוספים, ובהם הסופר יוסף חיים ברנר והסופר צבי שץ.
ברחוב יפת 34 ביפו, שהיה 'בית החלוץ', קבעה עריית תל אביב שלט הנצחה בזו הלשון: "בכ"ג ניסן תרפ"א (1.5.1921) נהרגו במקום 14 חלוצים, בשעה שנאבקו בחירוף נפש בתוקפים, עד שהוכרעו".
אחרי המאורעות ביפו, נערכו פרעות גם בפתח תקוה בחדרה וברחובות ובעוד מקומות. באותו חודש הגבילה ממשלת אנגליה את העליה היהודית לארץ ישראל, כדי לרצות את האוכלוסיה הערבית. מאורעות אלה, מצטרפים לאותו אופי של מאורעות שנה קודם בפרעות תר"ף.
התקפות על הגליל, תל-חי וירושלים, הרגו עוד ועוד יהודים, בלי קבלת אחריות של השלטון הבריטי, כפי שהם הצהירו. המאורעות האלה המשיכו גם באינתיפדה הראשונה והשניה עשרות שנים מאוחר יותר, תחת שלטון יהודי. התפיסה הערבית וההנהגה הפלסטינית, לא השתנו מאז ועד היום.
אי אפשר לנתק את המאורעות אלו מאלו. הסיבה היא שהם נעשו מתוך אותה תפיסה ומתוך אותה שיטה. אך מה רב ההבדל. אלה בשליטה אנגלית ואלה בשליטה יהודית. יפו של 1921, היא אותה יפו של 2021. ירושלים של 1921 היא אותה ירושלים של 2021.
תקיפה של יהודים לאור יום במקומות שונים בארץ, בלי חשש ובלי חשבון נפש, הם תעודת עניות לאומית של אוזלת יד שלטונית, שאינה מרתיעה ואינה מענישה בכל התוקף. הרצון הערבי והפלסטיני ממשיך מאז ועד היום ללא לאות, ובלי חשש, יהיה זה שלטון אנגלי או יהודי.
הסברים של ראש עריית תל אביב ואחרים, שתקיפת היהודים ביפו אינם על רקע לאומני כי אם סכסוך נדל"ן, הם הבל. תירוצים כאלה ואחרים נשמעו גם על ידי שלטון זר בארץ. הרמת ידיים, יידוי אבנים, שפיכת קפה, סטירה ברכבת הקלה, אינם סיטואציה ואינם קוריוז. אינתיפדה מתחילה ביידוי אבנים. מאורעות ביפו ובירושלים חייבים להיגדע מיידית, ללא כל הסבר או תירוץ. אוכלוסיה ערבית חייבת להבין שהיא יושבת כאן בחסד ולא בדין.
שלטון אנגלי עזב את הארץ בליל שבת פרשת 'אמור' בחצות הלילה. הצהרות אנגליות שלא תאמו את המעשים בשטח, סילקו מכאן את השלטון הזר. הגזירה האלוקית להשיב את היהודים לארצם בעליה המונית בתש"ח, שינתה את ההיסטוריה לבלי שוב. אך הגזירה הזאת יכולה לצאת אל הפועל כך או כך. אפשר לבנות ולהיבנות, עם פרעות ומאורעות ביפו ובירושלים, ואפשר לבנות ולהיבנות בלעדיהן. אין הדבר תלוי אלא בנו ובממשלה היושבת בירושלים.
זה עתה חגגנו שבעים ושלוש שנות עצמאות שלא לימדו עצמאות מהי. ביטחון פנים אינו נחות מביטחון חוץ, אולי להיפך. יהודים שפוחדים להסתובב בארץ, וראש ישיבה שמורה לתלמידיו להסתובב בשבת עם טלפון נייד, מגלים מהי עצמאות 73. ערביי יפו וערביי ירושלים לא רוצים לראות יהודים בסביבתם בתשפ"א. הם לא רצו אותו דבר גם בתרפ"א. אך דבר אלוקינו יקום לעולם. מה שהיה לא יהיה, ומה שיהיה לא יהיה כלפני מאה שנה.
שלושת אלפי יהודים בתל אביב לפני מאה שנה, לעומת חצי מיליון היום, מספרים את הסיפור. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) יודעת לדווח, שבעוד עשרים ושש שנים כשהמדינה תהיה בת מאה, בשנת תת"ח, יחיו כאן שנים עשר מיליון יהודים. מה שלא יעשה הראש תעשה הדמוגרפיה. יהודים יסתובבו כאן בביטחון ובראש מורם, בגאוה לאומית המרתיעה כל יד אוייב.
מלחמת השחרור ביפו קבעה עובדות לעד, בזכות צור ישראל וגואלו. אך אזרחי ישראל הערבים הגרים ביפו ובמקומות אחרים, עוד לא הבינו את זה.
