התורה מודיעה לנו שבני קורח לא מתו. אנו למדים מכך שיהיו בעלי מחלוקת בכל דור ודור. היום יש לנו את נפתלי קורח, וגדעון קורח, איילת קורח, יאיר קורח, אביגדור קורח, בני קורח, ואחרים, שכולם רוצים להיות המנהיג של אומתנו.
באותה דרך שקורח התנגד להנהגת משה, הם מתנגדים להנהגת ביבי. "רק לא ביבי" הוא המוטו שלהם. לצערנו אנו רואים כיצד הם מונעים באובססיביות משנאתם אליו. כמו קורח, הם מציעים כל מיני סיבות להדיח את המלך המכהן. אכן, חלק מהסיבות עשויות להיות נכונות.
מטרת חיבור זה אינה להאדיר את ביבי. אמנם ראוי לשבחו ולהודות לו על הישגיו הרבים הלאומיים, אך בהחלט יש לו גם חסרונות. מה שהייתי רוצה לציין הוא שהקורחים הקטנים של ימינו, מבטאים את אותה קנאה ושנאה שהיה לקורח למשה. השנאה המראית הזו בולטת בבהירות בכל מה שהם אומרים ועושים.
זה מזכיר לי משהו שאמר הרב הראשי לשעבר אברהם שפירא, זיכרונו לברכה, על אריאל שרון כשראיינתי את הרב שפירא לסרט קצר נגד פינוי גוש קטיף. כשנשאל אם לממשלה בישראל יש זכות למסור חלקים מארץ ישראל, הוא ענה: "יש יצר רע". הרגשתי שתשובתו לא מתייחסת לשאלה, שאלתי אותה שוב. פעם נוספת הוא ענה בתקיפות, "יש יצר רע." הוא לא אמר, "יש יצר הרע." הוא אמר, "יש יצר רע." ההבדל אמנם עורר את התעניינותי, אך דבקתי בשאלה המקורית, כיוון שרציתי לצלם את תגובתו ההלכתית בנושא הבוער של היום, כדי לשלוח את הסרט לכל חברי מרכז הליכוד לפני הצבעתם על הצעתו של שרון להשמיד את גוש קטיף.
שוב, הפעם בחיוכו המפורסם, הרב אברום חזר על אותן מילים ממש. ברוך מרזל היה איתי באותה רגע כדי לעזור במערכה נגד שרון. הוא אמר לרב הראשי שאנחנו צריכים תשובה הלכתית יותר מפורט, כדי להשפיע על חברי הליכוד שיש להם יראת שמיים. הוא הביט בנו בהפתעה והשיב: "מדוע אתם שואלים אותי שאלה שכל ילד בחידר יודע את התשובה?"
הנקודה היא שהקורחים של היום מונעים על ידי אותו יצר לעשות רע. מאיפה זה בא? מי שלא דבק בהשם באמת, יוצר חלל והיצר הרע נכנס. אני בטוח שכולם באמת מאמינים (למעט ליברמן) שהם פועלים לטובת המדינה, אבל זו הונאה עצמית פשוטה.
בהבעות פניהם, ובמילותיהם, ניתן לראות בבירור את השנאה והקנאה שבלבם. למרבה הצער, אנו יודעים כי שנאת חינם הרסה את ביתנו הלאומי במהלך בית שני. מה עלינו לעשות? בחירות נוספות? ממשלה הנתמכת על ידי ערבים? אפשר ליפול בייאוש אם ישכחו שריבונו של העולם עומד מאחורי הפרגוד הפוליטי ומחזיק את מיתרי הבובות על הבמה.
לכן, הרשה לי להציע תובנה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק כדי לעזור להבין שאמנם המצב נראה עגום, אך אנו עדיין בדרך הנכונה לגאולתנו המלאה. בספרו "אורות" הוא מציג הבנה עמוקה לשאלה - מה השתבש? אחרי הכל, חז"ל לימדו כי גלותנו הארוכה מארצנו באה לשפר אותנו ולתקן את המידות הלקויות שהובילו להרס ביתנו הלאומי, שהיה מלא בנרקיסיזם ושנאת חינם בסוף בית שני.
ובכל זאת, נראה שהיום, אם לשפוט לפי הביצה הפוליטית שלנו ולחיכוכים הפנימיים המכוערים שלנו, בשובנו לארץ ישראל והקמתה מחדש של מדינת ישראל, אותה מכת נרקיסיזם ושנאת חינם נמשכת כמו פעם.
האם התיקון אליו התכוון השם נכשל? האם הוא החזיר אותנו לארץ מולדתנו מוקדם מדי לפני שתיקנו את התכונות הרעות שגרמו לנפילתנו בעבר?
הרב קוק מסביר כי בעוד שישראל יש להם נטייה לחומרנות מוגזמת ולתועבות רעות, כמו מדינות אחרות, המביאות אתם לחורבן בסופו של דבר, העוצמות הרוחניות הגדולות של ישראל נוהגות כמערכת בטיחות פנימית המחזירה אותה לשיווי משקל בריא וקדוש, ומונעת את חורבנה, חס וחלילה. במהלך הגלות הארוכה כשחסר לנו כל שלטון לאומי וריבונות פוליטית, טבענו הרוחני אכן השתכלל בתוך ארבע אמות של ההלכה.
התיקון הנדרש הושלם, וחזרתנו לממשל עצמאי בארץ ישראל הייתה על פי התוכנית האלוקית. נכון, הלכנו שוב לאובססיה מחודשת במרדף אחר הפיזי, יחד עם השחיתויות והתאוות האישיות שהדבר מביא איתו, אך זה, מסביר הרב קוק, הוא חלק טבעי וזמני של התהליך, לפני שהמשאבים הרוחניים המובנים שלנו מביאים את המטוטלת חזרה לאיזון, שתאפשר לבנות מחדש את מלכות דוד המחודשת על בסיס מאוזן בדיוק בין הגשמי לרוחני. סובלנות!
בינתיים מה עלינו לעשות? הרב קוק כותב: "בעלי ההשפעה צריכים למצא את האורה הרוחנית שיש בנטיה החומרית, ואת מטרתה הפנימית, וכפי מה שיגלו זה ברבים כן תתרפא מחלת החוצפא ותאבד את סימניה הרעים, ותתעורר האומה בכלל למציאותה הטבעית, ויגלה עליה הדר נשמתה." (אורות ישראל, ד.)
