התופעה היא מתמשכת, אבל בזמן האחרון רואים יותר ויותר ערבים שעוברים על החוק, גונבים חובלים ומזיקים, ואין דין ואין דיין. המשטרה סוגרת את התיקים ללא סיבה עד שעורך דין מחננו מתערב, לא עוצרת חשודים ולא מפתחת חקירה גם כאשר הנאשמים ברורים וגלויים.
בימים האחרונים פורסמה בקול היהודי כתבה על ערבי שגנב מחנות, פגע ברכב שניסה למנוע ממנו לברוח, והמשטרה סגרה את התיק פעמיים (!) אף על פי שזהות הערבי ידועה לה; כתבה על ערבים מהשילוח שזרקו אבנים על נהג משאית יהודי, אבל המשטרה אמרה שזה לא לאומני, כי הם ישראלים; עשרות ערבים בשער שכם היכו יחד יהודי אחד מול המצלמות – והמשטרה, שוב, סגרה את התיק, ואלו כמובן רק טעימות. התופעה הזו מוזרה ומקוממת, בלשון עדינה, אפילו עוד לפני ההשוואה לאכיפת החוק כלפי יהודים, הישיבה בחומש, גבעות, ועד להריגתו של אהוביה סנדק.
מהי הסיבה לתופעה הזו? למה באמת מדינת ישראל פחות אוכפת את החוק על הערבים?
אפשר לומר שהסיבה היא שהערבים הם מיעוט, ומיעוט פחות תופס את חוקי המדינה כמחייבים אותו, וממילא יותר קשה לאכוף אותם. אבל אף על פי שההסבר הזה הוא נכון, הוא לא מספיק.
הסיבה העיקרית היא שאנחנו לא יודעים מספיק להגיד לעצמנו מה אנחנו עושים פה, וממילא אנחנו לא יודעים להגיד זאת לערבים. בעומק ליבנו ברור לנו שהארץ הזו שייכת ליהודים כי הם יהודים, וכי ה' הבטיח לנו את הארץ הזו. אבל אף על פי שבעומק ליבנו זה ברור לנו – אנחנו לא מעיזים להעלות זאת על דל שפתינו, ובדרך כלל גם לא על מחשבתינו. כלומר, יכול להיות שהרבה יהודים חושבים כך, אבל בבית משפט אי אפשר להגיד את זה, וממילא גם בתקשורת אסור להגיד את זה, וממילא גם בכנסת זה קשה, וממילא בסופו של דבר כך החברה נבנית.
ניקח לדוגמה את הפלונטר הפוליטי: אף אחד מאיתנו לא מעיז להגיד שהפלונטר הפוליטי נוצר מכך שאנחנו נותנים לערבים להיות חלק מהחלטות גורליות של העם היהודי. הרי אם ההחלטה מי יהיה ראש הממשלה היתה בידי היהודים בלבד – היה הרבה יותר קל לראות איזה גוש יותר גדול, ולתת לו להכריע. אלא שהמנדטים של הערבים עומדים באמצע, ולא מאפשרים הכרעה.
הוא אשר אמרנו: קשה מאוד כיום בחברה שלנו להגיד שזו הארץ שלנו, כי ה' הבטיח אותה לנו. מה שאנחנו אומרים באופן רשמי זה שהארץ שייכת למי שגר בה, והולכת על פי הרוב, וכרגע במקרה הרוב הוא יהודי. אלא שהאמירה הזו לא עומדת במבחן המציאות:
אם הארץ הזו לא שייכת ליהודים כי הם יהודים – למה חוק השבות נותן רק ליהודים אזרחות באופן אוטומטי? ולמה לערבים ביהודה ושומרון אין זכות בחירה? ולמה הערבים תמיד באופוזיציה, ואף פעם לא מקבלים תפקיד שר? ולמה הערבים לא מתגייסים לצבא, ואף אחד לא אומר כלום? ולמה תמיד אפילו השמאלנים הכי גדולים עושים חשבונות איך יישאר במדינה רוב יהודי?
הערבים יודעים שזו הארץ שלנו, ורואים שאנחנו מפחדים להגיד את זה. הם רואים שאנחנו מרגישים גזענים, ולכן אנחנו מפחדים לעשות דברים לערבים, כדי שלא נחשב עוד יותר גזענים. לכן מה שמותר לערבי אסור ליהודי. שכן אם המשטרה מענישה יהודי היא לא תיחשב גזענית, אבל אם היא מענישה ערבי – היא עלולה להיחשב גזענית.
מכאן גם הקשר בין הפלונטר הפוליטי למהומות של הרמדאן. הרבה כתבו שאין הרתעה כלפי המיעוט הערבי, ולכן יש מהומות. אבל בדרך כלל אותם אנשים, חברי כנסת, עיתונאים וכו', לא מעיזים לומר שהפלונטר הפוליטי נוצר מכך שאנחנו מרשים לערבים להתמודד על הנהגת המדינה. להיפך, כמה וכמה חברי כנסת שמדברים בקול על כך שאין מספיק הרתעה, מוכנים להקים ממשלה יחד עם ערבים ולהסתמך עליהם. ממילא, כל עוד אנחנו לא מוכנים לומר שזו המדינה שלנו, הערבים מרגישים שאנחנו לא יכולים ולא רוצים באמת לאכוף את החוקים שלה.
אני חושב שאין כמעט אף אחד מחברי הכנסת היהודים שהיה רוצה לראות ערבי שר ביטחון, והוא היה עושה כל שביכולתו כדי שזה לא יקרה. האם זו לא גזענות? אז אם מותר לומר שערבי לא יכול להיות שר ביטחון, ולא יכול להיות בקבינט – למה אי אפשר לומר שאסור לערבי לקבוע את ההנהגה?
אולי אפשר לומר אפילו שבדברים מנהלתיים אפשר להניח לדמוקרטיה לעשות את שלה, והערבים יוכלו להיות שותפים בהחלטות שנוגעות גם אליהם. אבל בנוגע להנהגה ונושאי ליבה – ערבים לא יכולים להשתתף, כי זו הארץ של היהודים.
אגב: סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה בדק ומצא שרוב מוחלט של הציבור היהודי סובר שהחלטות גורליות של שלום וביטחון צריכות להתקבל ברוב יהודי. יותר מזה: רוב הנשאלים אף אמרו ש"החלטות גורליות למדינה בנושאי שיטת הממשל ומבנה הכלכלה והחברה צריכות להתקבל ברוב יהודי".
ישנה קבוצת איים באוקיאנוס ההודי שנקראת 'האיים המלדיביים', ועליה קיימת 'רפובליקת המלדיביים'. ברפובליקה הזו אסור למי שאינו מוסלמי לקבל אזרחות, ואף על פי כן המדינה הזו חברה באו"ם ואף אחד לא אומר שהיא גזענית, ובאופן כללי לאף אחד זה לא איכפת.
כך צריך להיות גם אצלנו: המדינה שלנו צריכה להיות מדינה של יהודים, וממילא אסור שתהיה בה אפשרות שהערבים (או בני כל דת אחרת) יחליטו על הנהגתה ועל גורלה.
