להמשיך להיאבק עד למבצע צבאי אמיתי

המבצע הנוכחי רחוק מלפתור את בעיית הטרור מצפון השומרון, זה הזמן לשוב להיאבק במשנה תוקף על יציאה למבצע מקיף ואמיתי בכל רחבי יו"ש.

את האמת שכבר מתחילת המבצעון הנוכחי היה ברור לי שזה ייגמר במשהו מוגבל ומצומצם מאוד, שלא ימגר את תשתיות הטרור בג'נין ופרבריה אלא גג ישים פלסטר קטן שיספיק לכמה שבועות - ויאמץ רשמית את שיטת ה"סבבים" של עזה לג'נין.

למבצע הזה יצא צה"ל כשהוא מגמגם, מתנצל ומבהיר כל חצי צעד שלו, ובעיקר חסר אמונה בצדקת הדרך. מהתדרוכים שיצאו לכלי התקשורת ומפקודות המבצע שפורסמו, נעדרו שתי מילים חיוניות - "הכרעה וניצחון".
דובר על "סיכול", על "החלשת האויב" ובעיקר על "יצירת דינמיקה חיובית באזור" שמשמעותה החזרת שלטון הרש"פ לג'נין. כן כן, אותה רש"פ ששולחת את קציניה וחייליה לבצע פיגועים ומממנת את משכורותיהם של המחבלים - קטן כגדול.

על ההבנה הפשוטה שכדי לשמור על ביטחון באזור לאורך זמן לאחר הכרעת המבצע, דרושה התיישבות אזרחית במקום לא היה בכלל על מה לדבר.

גם העובדה שאחד החמ"לים הצבאיים ששלטו על העיר בזמן המבצע, הוקם בנקודה אסטרטגית שנמצאת במקרה על חורבות הישוב כדים, לא גרמה לאלוף הפיקוד יהודה פוקס לחתום על הצו המחיל את ביטול חוק ההתנתקות על הישובים הללו ומאפשר את חידוש ההתיישבות במקום.

אז למה לא כתבתי כלום? מהסיבה הפשוטה: לעם ישראל שעבר כל כך הרבה רדיפות יש נטייה להאמין בכל פעם שהנה עכשיו מישהו התעשת והמבצע הזה יהיה שונה בכל פעם. כל פעילות קטנה (ומתוקשרת היטב) מכניסה אותנו לאופוריה ומנתקת ממנו את השכל הישר שמזכיר לנו כי אין שום סיבה שמשהו בפעם יהיה שונה כי השורש עדיין רקוב.

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

אחרי יציאת כוחות צה"ל מג'נין ונפילתו של הלוחם דוד יהודה יצחק הי"ד, ברור כעת לכולנו כי הפעילות האחרונה שיהיה עלבון למונח "מבצע" לכנות אותה ככה, לא פתרה את בעיית הטרור מצפון השומרון ואולי אף העמיקה אותה כשבאמצעות פעילות מוגבלת ומצומצמת הצליח צה"ל למסמס את הדרישה הציבורית הרחבה למבצע רחב ושורשי בצפון השומרון.

בנוסף, גם במבצע הזה חזר צה"ל על טעויות העבר ככלב השב על קיאו, כששוב ביכר את חיי האויב על פני חייהם של חיילנו ונמנעו מפגיעה ב"חפים מפשע" - שנתנו מעטפת למחבלים, ושוב נמנע מלהכריע והבהיר כל הזמן ש"לא באנו לכבוש את ג'נין".
המחבלים אולי חטפו מכה מסויימת, אבל קיבלו באותה מידה רוח גבית להמשך הלחימה, כשהצבא שנלחמו מולו התגלה כמהוסס וככזה שפועל עם יד אחת קשורה.

מה"מבצע" שהבטיחו להם וממנו פחדו עד היום, יצאו כמעט ללא פגע ועם מצב תחמושת לא רע לאחר שמספר הנשקים התקניים שהוחרמו לא עלה על כמה בודדים.

***********

אז מה נותר לנו כאזרחים לעשות?

א. ברמה הפשוטה, לא להרפות לרגע מהדרישה למבצע מקיף, שורשי ואמיתי - לא רק בצפון השומרון אלא בכל כפרי יו"ש. מבצע שמטרתו ניצחון והכרעת האויב ולא קיבוע מצב של "סבבים" מדממים אחת לכמה חודשים.

ב. להזכיר לעם שלנו ולמערכת הביטחון את הערכים ששכחנו במהלך השנים וחיוניים למלחמה באויב. לכם זה אולי דברים פשוטים, אבל לצערנו העולם היום מעוות לגמרי.

ג. לצאת למחאות.

המבצעון הנוכחי היה תוצאה ישירה של מחאות נרחבות של תושבי יו"ש, אליהם הצטרפו מאוחר יותר ח"כים ואישי ציבור. אם זה היה תלוי בצה"ל, גם הפעולה הזאת לא היתה יוצאת לפועל והיתה נדחית לעד. אם נצא למחות גם על אירועים "קטנים" כמו פיגועי אבנים ובקבוקי תבערה, ונבהיר למערכת הביטחון שלא נעבור על כך לסדר היום אם מדיניות ההכלה תימשך, נוכל למנוע מהטרור לעלות מדרגה לפני שהמצב יצא משליטה.

************

ומילה לסיום, את דוד יהודה יצחק הי"ד לא הכרתי יותר מדי. רק כשראיתי הבוקר את תמונתו באתרי החדשות נפל לי האסימון. באחד מימי שישי לפני כחודשיים הוא קפץ לכאן, לרמת מגרון, בחור ביישן על אופנוע, דפק בדלת ואמר שבא להכיר את הגבעה. לחזק ולהתחזק. ישבתי איתו כאן בבית על קפה לשיחה ארוכה שארכה יותר משעה וחצי, בה סיפר בין השאר על התסכול מכך שהציבו את הפלוגה שלו ככוח שיטור בישוב חומש שאמור למנוע מיהודים להיכנס למקום.

את חייו הקריב למען עמו וארצו ונפל בעת שהגן עליהם במסירות נפש. 

יהי זכרו ברוך