ללמד זכות על בעלי נטיות הפוכות?

שנים רבות הרגשתי שתורת "אזמרה" המפורסמת, בה רבי נחמן המצווה לדון כל אדם לכף זכות, היא תורה שהופכת אנשים לרדודים, חסרי עמוד שדרה ודרישה גבוהה מעצמם, ברמה כזאת שכשאדם נמצא במצב "מוצלח" בחיים, מוטב לו לדלג מעליה ולהשאיר אותה למסכנים ולחלשים, או מקסימום למדריכות בבני עקיבא שמחפשות משפט יפה לצ'ופר בסוף הפעולה.

גרוע מזה, אנשים שמתנהגים ברשעות ובחוסר יושר יכולים בקלות לנופף בדבריו של רבי נחמן ולהצדיק בהם את כל העוולות שבעולם כולל כל המעשים הכי הזויים והכי מעוותים (שלהם כמובן, בד"כ זה לא עובד כשהם ידרשו לדון לכף זכות את האחר והשונה מהם).

והדבר כואב שבעתיים בתקופה זו בה אנשים מתנהגים הפוך מדרך היושר והקדושה מנופפים בדברי רבי נחמן לדון אותם לכף זכות, שלשיטתם הכוונה לתת לגיטימציה למעשים שלהם, אך כמובן לא זאת התכוון המשורר!

ולא ניתן בשום פתגם או אמרה חסידית, שתצא מפיו של הגדול שבגדולים, לעקור או להמעיט באיסור קל שבקלים ממנהגי ישראל, ובוודאי לא בחמורות שבחמורות.

ההבנה הזאת נובעת מקריאה שטחית בכתבי רבי נחמן, ומחוסר הכרות עם כללי הלימוד בספרו המרכזי - ליקוטי מוהר"ן, כללים שנמסרים מדור לדור החל מר' אברהם חזן, דור רביעי לרבי נחמן ועד לדורינו אנו - אצל תלמידי תלמידיו של רבי נחמן שאת תורתם אנו מלבנים ומלמדים בשנים האחרונות במסגרת פעילות בית מדרש נהר דעה.

בפה מלא אמר רבי נחמן על סוגיה זו, כי "אסור ללמד זכות על זה שעבר על משכב זכור" (ספר המידות אות ניאוף ח"ב אות ח').

ודבריו הנוקבים, יחד עם ההבנה שאחינו ובשרינו זועקים לנו להבנה ועזרה - צריכים ביאור.

הכלל בתורת רבי נחמן אומר, שכל מילה הינה מדוייקת כמו במקרא, ומעיון קל ופשוט בתורת "אזמרה" המפורסמת (המצווה לדון כל אדם לכף זכות) נבין את הדרך הישרה לצאת מהפרדוקס שכולנו נקלענו אליו לאחרונה, ואת הדרך בה כן לעזור ולשחרר את אותם אנשים טובים ולהחזירם לדרך נורמלית וישרה: "דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו איזה מעט טוב ודן אותו לכף זכות על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה".

מטרת תורה זו היא ברורה- להוציא את האדם מהמקום הלא טוב שלו, ולעזור לו להשתנות לטובה.

ולא ההפך, לתקוע אותו ולהשאיר אותו "רשע".

ואיך עושים את זה?

ב 3 שלבים:

1. דבר ראשון מסכימים עם העובדה המצערת שלפנינו אדם שמתנהג ברשעות.. "רשע גמור", כרגע. ללא ההבנה הבסיסית הזו אצלינו - איך נוכל לעזור לו להשתנות ולהחזירו בתשובה? דומה הדבר לרופא שטוען בלהט באוזני המטופל שלו שהוא בריא לחלוטין וזה לגיטימי לגמרי כל מה שהוא מרגיש "מה לעשות? נולדת עם בעיה כזו וכזו, ה' ברא אותך ככה ואני מבין אותך לגמרי". מי צריך בכלל כזה רופא?

2. בשלב השני צריך להסכים שלא יתכן שהבן אדם שלפנינו כולו רשע! יהודי הוא עצם הטוב, ובוודאי יש בו מעשים נוספים טובים- אבל שימו לב! כאן אנו מסתכלים על מעשה אחר ממעשיו הרעים "מעט טוב ששם הוא לא רשע", מעשה שיעזור לנו לראות אותו מזווית אחרת – יפה וטהורה, והרבה יותר אמיתית לו. כי בעומק- כמה שמעשיו רעים וחטאים, ככה כל "מעט טוב" שהוא מתגבר ועושה - מעיד על השייכות הפנימית שלו אליו והיכולת להחזיק בו בכל מצב! זה יכול להיות תעצומות הנפש שלו לצום ביום כיפור או למול את בנו, זה יכול להיות העובדה הפשוטה שהוא גר בארץ ישראל ולא הצטרף למאות אלפי היורדים מהארץ, ועוד. עכשיו , כשהבנו שיש כאן אדם העושה מעשה לא טוב, אבל האדם עצמו הוא סה"כ טוב.... ניתן בקלות, בע"ה, לשחרר אותו ממקומות הרעים שלו!

3. וכאן הגענו לשלב השלישי להסתכל על המעשה הרע שלו, ולהרגיש (וזה קורא אוטומטית) שפשוט לא יתכן שאדם כל כך נפלא יעשה מעשה כל כך רע! ההבנה הזו יוצרת בלב מין ניגון של רחמים, שפועלת גם במישור הרוחני וגם הכי אנושי בעולם - כי אותו אדם ירגיש שהסביבה שלו אוהדת אותו סה"כ, רק מצפה ממנו להתאמץ להפסיק ממעשיו הרעים ולשוב למקומו הטבעי.

שוב דוגמא, והפעם מעולם ההוראה: מורה טוב מגיע לכיתה ונתקל בתלמיד מופרע. אם הוא יאמר "אני דן אותו לכף זכות" "הוא ילד עם הפרעת קשב או בעיה מהבית, זה לא כזה נורא שהוא מדי פעם מפריע..." אותו מורה קובר את התלמיד במחשבותיו, ולא יוכל לעזור לו ולקדם אותו לשום מקום. אבל אם הוא יאמר לעצמו: המעשה הזה נורא ואסור להתנהג כך!

 אבל בא נסתכל רגע על מעשיו הטובים של התלמיד ונראה מה הוא שווה באמת - מעבר להסתכלות הבריאה של המורה, התלמיד עצמו ירגיש שיש לפניו מורה שמאמין שהוא יכול, וגם יודע שהוא ילד טוב סה"כ, והוא מעצמו יתעורר לשנות את מעשיו הרעים וישוב בתשובה. ולענייננו ,לעניות דעתי, לאדם שלא מתבייש בנטיות ההפוכות שלו (אחרת איך התגלגל לפתחו של כל נער וכל זקן הידיעה שהוא כזה? מי ביקש ממך לפרסם זאת ברבים?)

 ודורש במפגיע הבנה והכלה - לא נוכל לעזור לו בשום פנים ואופן. ואם נדון אותו לכף זכות, אדרבא, נתקע אותו יותר בחיים, כי לעולם לא נצליח להעלות אותו באמת לכף זכות.

על אותו אדם ואותם אנשים הפועלים במרץ )תרתי משמע..( לבקשת לגיטימציה, להבין כי עליו ועלינו החובה לעבוד בצורה נכונה על שלושת השלבים של יציאה מכף חובה לכף זכות: להבין שיש כאן בעיה, להבין שהאדם טוב ורק המעשה הוא רע, להתייחס כך אל הסוגיא ולתת לו את כל הכח (והכלים המקצועיים והחברתיים) לחזור לדרך ישרה. אני יודע שזה נשמע פשוט בצורה פרדוקסלית, ולא התיימרתי להקיף את הנושא הרפואי או הרוחני של הנושא, אלא רק לדייק בתורת רבי נחמן , שבאמת רוצה לעזור לכל הזקוקים לכך בכל תחום! וכמובן לא לשכוח גם בנושא זה- להרבות בתפילה.

להצטרפות לקהילת בית המדרש נהר דעה