עסקת הכניעה של ישראל מתקדמת לשלב השני, והתקשורת הישראלית מגויסת כולה להשלמתה. 'השלמתה' אין פרושה בהכרח שכל החטופים יחזרו, יותר נכון לומר שברור לכולם שלא כולם יחזרו. 'השלמתה' פרושה הפסקת המלחמה מצד ישראל, הרמת דגל לבן מול המרצחים, הפקרה אכזרית של הנותרים מאחור, והחשוב מכל – קץ לחלום שהחל להתעורר בקרב רבים על כיבושה מחדש של עזה וגרוש האויב האכזר ממנה. כעת זכו מהנדסי התודעה בחיזוק משמעותי עם שחרורו של ירדן ביבס, אשר משפחתו הפכה לסמל החטופים, תוך ניצול ציני של מצוקת המשפחה להמשך קמפיין הכניעה.
כך שמענו את אחותה של שירי ביבס, הנמצאת עדיין בשבי עם ילדיה במקרה הטוב ביותר, וככל הנראה מצבם גרוע מכך - "סיימו את העיסקה על כל שלביה. עד החטוף האחרון. אל תתנו לקולות קיצוניים לפוצץ את העיסקה. זו המחויבות שלנו כעם לראות את כולם חוזרים. זה מה שמבדיל אותנו מאויבינו".
כמובן, שלא באנו להעביר ביקורת או לשפוט אנשים במצוקה נוראית כמו משפחת ביבס, אלא לדון בשימוש הציני שנעשה בדבריהם, כאילו אמור להיות להם משקל במדיניות קבלת ההחלטות של ישראל. ראוי לציין, אגב, שעצם החשיבות שמעניקים לדבריהם יותר מלכל אדם אחר בסוגיה היא חלק מהנדסת התודעה, במסגרת העקרון האוילי של 'מה היית אומר אילו היה זה הבן שלך?'. שכחו רק להזכיר, כי במידה ובנו של ראש הממשלה, לדוגמא, היה שבוי, היה ברור לכולם, כי הוא נגוע בניגוד עניינים חריף, והיועמ"שית היתה דואגת מיידית לשלח לו מכתב התראה שלא יעסוק בנושא. על-אף זאת, דורשים ממנו הקפלניסטים לנהוג כאילו בנו שבוי...
מכל מקום, המשפט שרציתי להתיחס אליו הוא מה שאמרה אחותה של שירי ביבס – "זה מה שמבדיל אותנו מאויבינו". מבלי שנתכוונה לכך, ספקה האחות הדואגת לחמאס את כל מבוקשו. כל הרעיון העומד בבסיס חטיפתם של תושבי העוטף בנוי על ההנחה המופרכת הזאת, ש"זה מה שמבדיל אותנו מאויבינו". החמאס ידע היטב, כי הדיפ-סטייט בישראל סבורים, כי יש להקריב את בטחון המדינה כולה ולסכן חיי מליונים תמורת החזרת חטופים. כך היה בעסקת שליט, כך היה קודם בעסקאות טננבאום וג'יבריל ובכל העסקאות המחפירות. אילולא ידעו, ש"זה מה שמבדיל אותנו מאויבינו", לא היו חוטפים יהודים. ארגון הרצח האכזרי, שאנשיו אינם בוחלים בכל צורה אכזרית לרצוח יהודים – נמנע מלעשות זאת לא משום שהוא מרחם על תינוק ג'ינג'י חמוד, אלא משום שהם יודעים, שבאמצעות חטיפת יהודי אחד הם יוכלו בעתיד לרצוח מאות ואלפים באמצעות עסקאות עם טיפשים שחושבים, שהתנהגות אובדנית וחסרת אחריות היא "מה שמבדיל אותנו מאויבינו".
המשפט האומלל הזה מזכיר משפט דומה הנשמע מאותם מחוזות במדינת תל-אביב, הסבורים כי הרחמנות המטופשת שלהם על האויב היא "מה שמבדיל אותנו מאויבינו". לדבריהם, העובדה שאנחנו מרחמים עליהם בשעה שהם שוחטים אותנו – היא שעושה אותנו 'יותר טובים מהם'. יותר מתים אמנם, אבל העיקר שיותר 'טובים'.
אז בואו נעשה סדר – אין שום ערך מוסרי ושום דבר טוב בלרחם על אכזרים, וחז"ל כבר למדונו, ש"כל המרחם על האכזר – סופו להתאכזר על הרחמן". יש לי אמנם קושיה על המילה 'סופו' שבמאמר חז"ל, משום שאצל אותם אנשי שמאל זה לא קורה רק בסוף התהליך, כפי שקרה אצל שאול המלך, אלא זה קורה מיידית. אבל נניח כעת לקושיות ודיוקים. ההפקרות של סיכון חיי האומה, בזיון כבודה והזמנת הטבח הבא בתמורה לחטופים – זה לא עושה אותנו טובים יותר, ואבוי לנו אם הטפשות הזאת היא מה שמבדילה בינינו לבין אויבינו.
אתם יודעים מה באמת מבדיל בינינו לבין אויבינו? דברים הרבה יותר מהותיים. אנחנו עם ה', אנחנו בניו בחיריו של מקום. לנו, ורק לנו, הוא נתן את הארץ הזאת משום שהוא רוצה שנקים בה ממלכת כהנים ונהיה לגוי קדוש לפניו. רק לנו הוא נתן את התורה הקדושה, המבדילה באמת בינינו לבין אויבינו. מכוחה אנו זוכים לעליונות המוסרית שלנו על-פני האומות, ולא מכוחה של מוסריות מזויפת של טפשים בעלי יצר התאבדותי.
וזהו לב הויכוח אשר יכריע את גורלו של עם ה' – מה באמת מבדיל בינינו לבין אויבינו. מי שאין לו תורה – מחפש את ההבדל מחוצה לה ומגיע לתוצאות עגומות. אם מים אין בו – נחשים ועקרבים יש בו. כאשר ננחיל לכלל האומה את ערכי התורה ומושגיה - לא רק את המצוות המעשיות, כי אם את היסודות שעליהן עומדות אותן הלכות – אז ממילא לא יחפשו את היחודיות שלנו בבארות הנשברים של תרבות המערב הקלוקלת. אז יאמר כל ילד יהודי כשהוא קם בבוקר – "אשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו". כאשר נעשה זאת, מלבד הברכה העצומה שנזכה לה כאומה, נוכל גם לדעת, שאף יהודי לא יחטף עוד בידי האויב האכזר.
