אין לנו מושג בגודל צערם של הממתינים להיפקד בפרי בטן. הנסיון שלהם הוא נסיון של טלטול בין ייאוש לתקווה.
הכרתי כמה משפחות שאחרי המתנה של שנים רבות, אחרי שהייאוש כמעט קנה מקום של קבע בלבבם, זכו להיפקד. יש לי חבר שעבר עם אשתו מסכת ייסורים של שנים ארוכות. הוא כבר התייאש והרים ידיים, ואשתו הייתה באה בקביעות להתפלל במערת המכפלה בכל ערב ראש חודש. אחרי 25 שנות נישואין, הם נפקדו ב"ה.
"מעשה אבות סימן לבנים". והתורה מספרת לנו שההורים הקדושים שלנו, אברהם ושרה היו במצב הזה של אחרי הייאוש. "ואברהם ושרה זקנים, באים בימים". כבר אין שום סיכוי ללדת! ו"מאת ה' הייתה זאת, שיהיה בנין האומה דווקא אחר היאוש הגמור, שלא האמין שום אדם ואפילו שרה שתיפקד עוד", כדי ללמדנו לדורות: "כי זה כל האדם הישראלי - להאמין שאין להתייאש כלל, לעולם ה' יתברך יכול לעזור!" (דברי סופרים, ט"ז).
כך דורש רבי צדוק הכהן מלובלין את הפסוק "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם". אם נחלשת בדעתך, אם יש לך לב שרעל היאוש מזהם אותו, הבט למעלה אל אברהם ושרה, זכור שגם התחלת בניין האומה הייתה אחרי הייאוש!
אברהם אבינו הוא הראשון שקבע את הכלל: "אין ייאוש בעולם כלל!" לכן "אין ליהודי להתייאש משום דבר, בין בענייני הגוף בין בענייני הנפש, אפילו נשתקע למקום שנשתקע וחטא בדבר שתשובתו קשה, או שרואה עצמו משתקע והולך בענייני עולם הזה, אל יתייאש בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש עוד, כי אין ייאוש כלל אצל איש יהודי, וה' יתברך יכול לעזור בכל ענין".
הלוואי שנזכה להיות תלמידים טובים של אברהם אבינו, ונתחזק להיות מלאי תקווה בכל המישורים, בחיים הפרטיים והלאומיים.
מי הכניס לנו ללב שאין שום יאוש בעול 1 כ"ג חשון תשפ"א 19:32 מי הכניס לנו ללב שאין שום יאוש בעולם כלל?