ניצחון הדגל של מערת המכפלה

נכתב בכ"ט אייר התשע"ח, 51 שנה לשחרור חברון בכ"ט אייר התשכ"ז.

דגלי ישראל מעטרים את מערת המכפלה ככלה ביום חופתה.

לפני שלושה שבועות הגעתי לביקור בעיר חברון, ולהפתעתי, ראיתי את מערת המכפלה, עטורה דגלי ישראל ככלה ביום חופתה. לאחר בירור קצר עם תושבי חברון, התברר שבשנים האחרונות, כך הוא המנהג, לעטר את המערה בדגלי ישראל לרגל יום העצמאות, ולהשאירם עד יום שחרור חברון בכ"ט באייר. נפעמתי מהמראה ונזכרתי במעשה.

דגל הדיו של מגדל דוד על מערת המכפלה

ביום שחרור חברון כ"ט באייר התשכ"ז, הצטרף הרב שלמה גורן זצ"ל הרב הצבאי הראשי דאז, אל כוחות צבא הגנה לישראל בתנועתם לכיבוש חברון. הוא עקף עם רכבו הצבאי את כל הכוחות, והגיע ראשון עם בוקר, לעיר חברון ולמערת המכפלה. הרב גורן ועוזריו ירו לעבר שער המערה במהלך הניסיון לפרוץ את השערים אך שערי הענק נותרו סגורים. עם הגיע הטנק הראשון לקרבת המערה ביקש הרב גורן מצוות הטנק דגל ישראל והן מסרו לו דגל מיוחד במינו דגל דיו מאולתר שהוכן על ידי הלוחמים בזמן כיבוש העיר העתיקה בירושלים, ונתלה קודם לכן על מגדל דוד בירושלים המשוחררת, והם לקחו אותו עימם, על גבי הטנק הראשון שפרץ את הדרך לעיר האבות בחברון במטרה להניפו על בנין הממשל בחברון. הרב גורן שכנע אותם שהמקום הראוי ביותר לדגל הוא חלקת גדולי האומה בחברון, וטיפס בעצמו לתלות את הדגל מעל שער הכניסה למערת המכפלה.(ראה תמונה למעלה).

בהמשך ביקש מוט ברזל ופרץ יחד עם החיילים את שערי המערה. עם כניסתו גירש את שומרי הווקף המוסלמים ופינה את השטיחים וכל ציוד המסגד כשהוא דואג להכניס למערה ארון קודש וספר תורה להציב עובדה מוגמרת ומוחלטת שמערת המכפלה חוזרת לרשות עם ישראל לנצח נצחים.(ארכיון צה"ל – מתוך עדות הרב גורן לאחר המלחמה).

אפר את ההוראה ואלחם בך בכל כוחי

בזיכרונותיו מספר הרב גורן את הסיפור הבא:

"ביום בו נחוג הניצחון של מלחמת ששת הימים בכנסת בירושלים נודע לי כי שר הביטחון משה דיין החליט למסור חזרה את מערת המכפלה לידי המוסלמים. אחזה בי תדהמה. קיבלתי הוראה בכתב מהרמטכ"ל, יצחק רבין בפקודת שר הביטחון, לפיה: 

א. עלי להוריד את הדגל מן המערה המהווה מסגד מוסלמי. 

ב. עלי להוציא את ספר התורה וארון הקודש ואביזרי הקודש מן המערה. 

ג. בתוקף תפקידי כממונה על המקומות הקדושים תחת הממשל הצבאי, אהיה ממונה על ההסדר הבא: יהודים יוכלו לגשת למדרגה השביעית להתפלל כרצונם, אך מי שרוצה להיכנס לתוככי המערה עליו לחלוץ את נעליים כנהוג במסגדים. 

לא האמנתי למראה עיני. עליתי מייד למשה דיין והבהרתי לו דברים קשים מאוד. האם ידוע לך כי הנך מסגיר את המקום השני בקדושתו בארץ ישראל – מערת המכפלה, המקום שנקנה ע"י אברהם אבינו, בו במשך אלפי שנים התפללו יהודים בבית כנסת ששהה בתוך המערה, עד אשר נאסרה עלינו הכניסה כליל ע"י הממלוכים. עם ישראל לא יסלח לך, אין זה מסגד, הם הפכו מקום יהודי למסגד ואף לכנסיה ושוב למסגד. זו זכותנו להישאר כאן, שכן שבנו אל מקום יהודי שנשדד ממנו. הוספתי ואמרתי – "על הדגל לא אתווכח איתך – אדוני השר – אף על פי שלפי דעתי על הדגל להוסיף ולהתנוסס מעל המערה, אני לא אוריד את הדגל אבל אם תשלח קצין להורידו לא אצא למאבק על כך; אבל על ספר התורה, וארון הקודש ועל חליצת נעליים אני אפר את ההוראה ואלחם בך בכל כוחי...".  

מסירות נפשו ועמידתו האיתנה של הרב גורן עשו את שלהם ולמחרת קיבל מכתב נוסף מהרמטכ"ל ובו נכתב שההוראה הראשונה לגבי הורדת הדגל שרירה וקיימת, אבל באשר להוצאת ספר התורה וארון הקודש מהמערה, ובאשר לחיוב כל יהודי שייכנס למערה לחלוץ נעליים- הביצוע של הוראות אלו נדחה עד להודעה חדשה...

הורדת הדגל ותוצאותיו

הרב גורן עוד ניסה לשכנע את שר הביטחון להשאיר את הדגל במקומו אך כפי שהודיע מראש חזר והדגיש כי על הדגל אינני מקדש מאבק כמו על ספר התורה אך לדגל יש משמעות לאומית יהודית ולפי דעתי צריך להשאירו. שר הביטחון חשש שלא ימלאו אחר הוראתו ועל כן שלח במיוחד מהקריה מלשכתו בתל אביב, קצין בדרגת סרן שיוריד את הדגל ממערת המכפלה. הקצין מילא אחר ההוראה והוריד את הדגל, ובדרכו חזרה נהרג בתאונת דרכים ירחם ה'. לאל נתכנו עלילות. (בעז ותעצומות בעריכת אבי רט, עמ' 284-297).

עשרות הדגלים מעל מערת המכפלה

בראותי השנה, את עשרות הדגלים מעל מערת המכפלה, שנתלו באישור ובהסכמת מערכת הביטחון, אמרתי בליבי, כי אמנם בהר הבית אנו עוד משלמים את מחיר הכניעה והוויתורים של משה דיין, אך לפחות במערת המכפלה, עדים עשרות הדגלים המתנופפים מעל המערה כי ניצח הרב גורן את משה דיין, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם לנצח נצחים. אמן.

יהודה ליבמן. מגדלים ת"ו