די להתבונן בפניו ובשפת הגוף של נפתלי בנט כדי להבין את התהליך הנפשי אותו עובר מי שמתיימר כיום להיות ראש ממשלת ישראל. אני נוקט בלשון "מתיימר" שכן די ברור ש"בובה בנט" כפי שמכנים אותו כיום בכנסת אינו אלא סטטיסט המתחזק קואליציה רופפת, חלשה, עלובה ובעיקר מפסידה כרונית. אולי נכון יותר לומר שאפילו את זה איננו עושה שכן מי שבאמת מושך בחוטים (לפחות כאשר הוא מכבד אותנו בנוכחותו בעשותו פסק זמן מחופשות בחו"ל) הוא ריקא (יאיר לפיד).
בובה בנט זוכה למחמאות מאלה הספונים יחד עמו על סיפון הטייטניק הזו, בהמתינם לטביעה הבלתי נמנעת. יאיר גולן מזהה התהליכים מחמיא ואומר שבנט התפכח ומבין כיום שמדיניות לאומנית קיצונית אינה טובה. הערבים תומכי הטרור מצניעים חיוך של ניצחון וסופרים את כספי האתנן כל הדרך אל הבנק. מלחכי פנכה מקצועיים מזדנבים אחריו לתמוך והתקשורת השמאלנית העוינת (זו המכונה "התקשורת" "הישראלית") מעניקה לו גיבוי בלתי מסויג, מכסה על שחיתויות שלטוניות, על התנהלות כספית שערורייתית, על כזב ושקר שהיו ללחם חוקו ועל כל מעלליו הפוליטיים העקומים – כאלה שמטרתם אחת – להבטיח הישרדותו פוליטית כראש הממשלה.
ברבות הימים, עת יעשה אקזיטים בחו"ל יהיה רשום לו לבנט ברזומה שכיהן כראש ממשלת ישראל. לעתים נדמה שזה כל מה שחשוב לו. מה המניע? האם מדובר בתאוות בצע? כנראה שלא, לבובה בנט יש כסף לרוב. מהיכרות עמו עוד בטרם החל את פעילותו בכנסת אני יכול רק לספר על התרשמותי – מדובר בתאוות שליטה וכוח, ככל הנראה בלתי נשלטים ולאו ברי כיבוש. אלה מניעים אותו ופועלים בו חזק יותר מכל דבר אחר. תמורת הגשמת מאווייו אלה יסכים ככל הנראה לעשות כל דבר – לשקר, להפר הבטחות מפורשות, לחבור לאויב הערבי מבית, להמליך תומכי טרור כבעלי הבית בעניינים שונים, לשתף פעולה עם השמאל הקיצוני ביותר הקיים, להפקיר "ערכיו" המדומים ולהשליכם מאחורי גבו, להפנות עורף לבסיס שתמך בו והביאו עד הלום ולבגוד בבוחריו שסמכו עליו שינהל מדיניות אחרת – זו אותה הבטיח לקדם לאורך שנות פעילותו כפוליטיקאי.
כיום בובה בנט הנו "פרסונה נון גרטה" ולא בכדי. ברחוב אינו יכול להסתובב, לנחם נפגעי טרור הוא מתקשה מאד, מהישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) הוא מדיר רגליו. רק באולפנים הוא זוכה לליטופים ולחיבוקים – ומה הפלא? הרי הוא מגשים להם את חלומם מימים ימימה – לאיין את מדינת היהודים ממאפייניה היהודים, לדכא את החרדים, לפגוע בקדשי ישראל, להושיב את מר"ץ, רע"מ, העבודה ולאחרונה גם את אחמד טיבי ואיימן עודה בעמדות השפעה וכוח. ראו לאיזה שפל מדרגה הגיע האיש הזה התלוי היום בעופר כסיף שונא ישראל, בגבי לסקי פרקליטת בני השטן הרוצחים הערבים ובמהלל השאהידים המסוכן אחמד טיבי.
לשותפיו מבית (מה שמכונה מפלגת ימינה) אין לתת הנחות. איילת שקד המנסה בכוח ובאופן לא משכנע להציג דבקות באידאולוגיה ימנית שותפה מלאה במעל. פינטו, קארה ועוד לא יוצלחים היו למלחכי פנכה מקצועיים שזו אומנותם. מתן כהנא ירד כל כך נמוך עד כי היה ללעג ולקלס בכל אתר ואתר בו דרים יהודים אמוניים.
בובה בנט, איילת (שסר חינה) שקד, פינטו הדהויה ומתן כהנא אבדו את כבודם, ויתרו על זהותם, הפכו את עורם ותוך הפקרת בוחריהם משתפים היום פעולה ודרים בכפיפה אחת עם האויב הערבי מבית, עם מרץ הפוסט ציונית והאנטי יהודית, עם מרב מיכאלי המסובב/בת והמתוסבך/כת, עם ריקא נטול הערכים ונושאי הכלים הבבונים שלצדו, עם עופר כסיף המופרע שתועד חובט בראשו של שוטר במדים, ועם ליברמן השובר בכל פעם מחדש שיאים של אנטישמיות צרופה, הסתה והפצת שנאה עד כדי התרת דמם של יהודים טובים וכשרים – אלה החרדים לדבר השם.
שפל מדרגה של אנשים שפלים שאבדו כל דרך, ויתרו על כל ערך, מנותקים מהעם וחיים בתוך בועה שאך פלא הוא שההבל הרעיל שבה אינו מכלה אותם – פוליטית, נשמתית, רגשית ומצפונית.
בתוך כל הסחי הזה, הפוליטי והאנושי, נותר רק לקוות כי גודש הרע הזה מקרב את הפתולוגיה הזו אל קיצה. בין כישלון אחד למשנהו, במציאות של בוקה ומבולקה ובעצם בהעדר יכולת למשול – התפרקות יצור הכלאיים הזה שטרם חווינו כמותו – נראית בלתי נמנעת בעליל. ככל שחלקיו הבלתי תואמים יתפזרו לכל עבר, ומהר – כן ייטב.
