עבדות דמוקרטית או חירות מלכותית

נראה כי שנים רבות של התנגחויות, פוליטיות וחברתיות, עייפו את עם ישראל.  עייפו אותו מאידיאלים, עייפו אותו ממאבקים, וכן גם גרמו לו לפתח אדישות מסוימת. 

ועם זאת, המאבקים ממשיכים, איתנו או בלעדינו. אם פעם היינו אומרים שהאויב הערבי מרים את ראשו בגלל חוסר חשק של עם ישראל להיות בכל מרחבי ארץ ישראל, הרי שהיום ניתן לומר שבמידה רבה, האויב מרים את ראשו בגלל חוסר חשק של עם ישראל להיות עם ישראל. הרי ברור לכל שעובדה שרק אחד (!) משורת הפיגועים שפקדו את עמנו האהוב היה ב'שטחים'. מה זה אומר לנו? שהאויב מעוניין לפגוע ביהודים, לא ב'כובשים', ולא ב'מתנחלים',  ביהודים.

ראו זהו פלא, שדווקא האויב שלנו רואה בנו עם אמיתי, כשלעתים אנו שוכחים זאת ומנסים להיות עם אחר. זוהי הקריאה שיוצאת מהטרגדיות האחרונות -  שיעבדנו את עצמנו, במצרים של עצמנו. ניסינו לשכנע ולהשתכנע שנוכל גם נוכל להיות מדינה מערבית 'נאורה', כזו שיהדותה רק חלק מהפולקלור התרבותי, כזו שגם שעריה פתוחים לרווחה –  ואדרבה, מדוע לצמצם את הגיור עד כדי הלכה ורבנים?

ואכן עבדות קשה היא זו, שכן בחומר ובלבנים בנינו את הארץ  -  ולאחר  מכן התחלנו לפרק אותה אבן אחרי אבן. את הדם שבשנים הראשונות היו נוקמים בצורה ממלכתית וגאה, היום אפילו לא יודעים 'מאי דמך סמוק טפי' (=מה דמך סמוק יותר) לגריעותא, לא מבינים שכל היהודים בנים הם לאביהם שבשמים  - הם והם בלבד (והנלוים עליהם , גרי הצדק). ולכן כל דם יהודי שנשפך זה דמנו ממש, ואיך עמי לא התבונן?! ואיך לא נראה שכל הדמיון של להיות מדינה ככל העמים, סניף קטן של אירופה במזה"ת, מתנפץ לרסיסים פעם אחרי פעם? כל פיגוע זוהי תזכורת – אם  יהודים נרצחים והמדינה לא נעה ולא זעה, משועבדים אנו. אם החלום שבשמו יצאנו לדרך, לא מצליח לשמור על ההבנה הפשוטה שיש הבדל בין יהודי לגוי, ואכן על אבדן חיי יהודים צריכים אויבינו לסבול קשות יד חזקה וזרוע נטויה, הרי אנו עבדים ליציר כפינו.       

כמובן, יש דברים טובים כיום במדינה, וגם בעבר עשו דברים טובים. אבל ללא החזון האמיתי של עם ישראל בארצו גם את הדברים הטובים אנחנו נראה ורואים מתפוררים והולכים.

וכן, גם בדמוקרטיה יש הרבה רעיונות טובים, ואותם וודאי צריך לאמץ במקומם הנכון, אך לא נהיה לה לעבדים, לא להמצאה אנושית, נהיה בני חורין בעבדותנו למלך האוהב צדקה ומשפט. וינסטון צ'רצ'יל אמר פעם "דמוקרטיה היא שיטה גרועה, אך היא פחות גרועה מכל אלו האחרות", וכן הוא – מהשיטות הקיימות. אך לנו עם ישראל, יש 'שיטה' אחרת, והיא שליחותינו מריבונו של עולם לעשות לו יתברך דירה בתחתונים ע"י כינון מלכות ישראל בארץ ישראל - מלכות שתפיץ חסד ואמת בכל העולם כולו.

מדוע נישאר במצרים? מה 'נרוויח' משם? קצת הכרה מאומות העולם? גם אם נקבל קצת (ואנו יודעים שההיסטוריה אומרת אחרת), הרי שאם נקיים את יעודנו האמיתי כל העולם כולו יאמר "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". ידוע וברור שהעבדות הכי גרועה היא כאשר מנסים למחוק לך את האישיות ואת הייחודיות, מנסים למחות ממך את  מה שאתה באמת ולנסות להפוך אותך למישהו אחר. כך אנו מנסים כבר שנים לעשות לעצמנו, אך הגיע הזמן להשתחרר מכך ולתת לנפש שלנו להתבטא במלואה, בפרט ובכלל. מוכח מהמציאות שמיותר לרדוף אחרי הזנב של עצמנו, בואו נתקדם יחד אל הדבר האמיתי.

"קול דודי דופק פתחי לי". והכל תלוי בנו, אם נחליט שבאמת רוצים אנו להיגאל, רוצים להנחית מכה קשה על אויבינו ולנקום את דמי אחינו, ורוצים להיות בני חורין כמו שה' רוצה שנהיה – "ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל"!

עם יקר ואהוב,  בואו נצא יחד ממצרים.