אתמול התבשרנו, כי צוות העבודה הבין-משרדי בראשות ממלא-מקום נציב שירות המדינה, עו”ד רואי כחלון, הציג בפני ראש הממשלה את התובנות העיקריות בנוגע להשפעת הבינה המלאכותית על ההון האנושי בשירות המדינה. זאת, בהמשך להנחייתו של ראש הממשלה לפעול לקידום הנושא.
"הבינה המלאכותית מתפתחת בקצב מסחרר, ומשנה את הדרך שבה כולנו פועלים בכל רחבי העולם", אמר ראש הממשלה במהלך הדיון. "על מדינת ישראל להיערך לכך במהירות כדי להבטיח ששירות המדינה לא רק יעמוד בקצב – אלא יוביל, יתייעל, וישפר את השירות לאזרח, לעסקים ולמשק כולו.
בתום הדיון הנחה ראש הממשלה: א. לגבש תכנית אסטרטגית לחיזוק, שיפור וייעול ההון האנושי בשירות המדינה באמצעות כלי בינה מלאכותית. ב. להאיץ הטמעת כלי בינה מלאכותית בסביבת העבודה של כלל עובדי המדינה. ג. לגבש תוכנית הכשרה מחייבת לסגל הבכיר בשירות המדינה ולבעלי מקצועות שיושפעו בצורה משמעותית מבינה מלאכותית. ד. להציג לראש הממשלה דרכים להקלות רגולטוריות על המגזר העסקי, בתחום הבינה מלאכותית. עד כאן הידיעה החדשותית.
אני קורא את הדברים, ועולה בלבי מחשבה שאינה מניחה לי – ישראל רוצה לעמוד בחוד החנית, בשורה הראשונה של מדינות מתקדמות ומתפתחות שעושות שימוש בבינה המלאכותית. ראש ממשלתנו הנמרץ, כמו בזמן הקורונה, אינו נח ואינו שוקט על שמריו, כדי שנהיה מספר אחד בעולם בכל הקשור לפיתוח טכנולוגי ולניצול ההתפתחות המדעית והמחקרית לטובת המדינה ואזרחיה. ואני שואל את עצמי – היכן היה כל הידע, היכן עזרה לנו כל ההתפתחות, היכן עמדו לצדנו הקדמה והחדשנות באותו יום מר ונמהר, בו עזתים פרימיטיבים פרצו את הגדרות באמצעות טרקטורים משנות השבעים של המאה הקודמת למנינם וטבחו בנו באמצעות גרזנים וסכינים. האם הבינה המלאכותית הייתה מצילה אותנו באותו יום, או שמא החדלון שלנו נמצא דווקא בתחום הבינה האנושית, לא המלאכותית. בעודי מהרהר בענין, מזדקרים לנגד עיני הפסוקים, בהם מוכיח משה רבנו את ישראל בטרם נפרד מהם בפרשת ואחתנן שבחומש דברים (ד ה-ט) -
"רְאֵ֣ה׀ לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי ה' אֱ-לֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ. וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה. כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱ-לֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּה' אֱ-לֹהֵ֔ינוּ בְּכָל־קָרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו. וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם. רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ".
מבעד לדורות עולם, עולה ובוקעת זעקת התורה - ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים! שמירה ועשיה – שמירה מעבירות ועשית המצוות - לעשות כן בקרב הארץ, כי רק אז יאמרו עלינו, שאנו עם חכם ונבון! לא בינה מלאכותית חסרה לנו, הגם שהיא אכן יכולה לסייע ברמה הטכנית. חסרה לנו בינה אנושית, בינה תורנית, בינה של שכל ישר שמונחה על-ידי הקשר שלנו עם בורא עולם, עם החוקים והמשפטים הצדיקים שהם המפתח לקיומנו בארצנו. אילו השכלנו להשתמש באותה בינה, אילו השכלנו לחיות לאור הערכים התורניים ולבכר אותם על-פני המוסר המערבי המעוות, מוסר הרחמנות על האכזרים שאינה אלא אכזריות על הרחמנים – היינו יכולים למנוע את האסון הנורא בדרום.
עדיין לא מאוחר לתקן. כפי ששיבת ישראל לארצו היא כורח ההיסטוריה, כפי שצפה הנביא יחזקאל לפני כאלפיים וחמש מאות שנים, כך גם שיבתו אל א-להיו היא כורח ההיסטוריה, כפי שצפה באותו חזון, שאחר שהעצמות היבשות מתאחדות והופכות לגוף שלם – גם הרוח נכנסת בהם. יש לנו יעוד של עם חכם ונבון עם חוקים ומשפטים צדיקים. הבינה המלאכותית אינה תחליף לזה, כפי שגורדי השחקים בתל-אביב אינם תחליף לישוב הארץ לאורכה ולרחבה. היא יכולה רק לסייע, בתנאי שלא נשכח את היעוד, את התוכן, את הלב של קיומנו הלאומי – היותנו עם ה' על אדמתו.
