סנסציה: ניתן לקבל מגרש בלב ירושלים - חינם! כך קובע נוהל קרקעות חדש ומהפכני בירושלים.
בפרט, פורסמה לאחרונה החלטה, שקיבלו בחשאי גורמים רשמיים. על פי ההחלטה, 28 “נציגי שכונות” יהיו רשאים להחליט שאדם זה או זה ייחשב מהיום והלאה, “בעל עניין בקרקע” -- כלומר בעל זכות מוכרת בקרקע כולו או חלקו.
אולי הדבר נשמע הזוי, אך הנוהל פורסם בערוצים רשמיים (ספקנים: ראו בלוג מטות ערים). בפרסום עוד הובהר, שהעניין קיבל “תעודת כשרות” מבכיר במשרד המשפטים - המשנה ליועמ”ש ארז קמיניץ. אדרבא, על פי מה שפורסם, כל הנוהל המוזר נולד מעצתו הטובה (או לא?) של היועץ המשפטי קמיניץ.
ספוילר לכל אותם קוראים שמיהרו לעיין בטור זה בתקווה לקבל מגרש חינם: אז זהו, שלא תקבלו. מדובר על סידור למגזר הערבי בלבד, איך לא. במלים פשוטות מדובר בישראבלוף מקומם: בריאת “קרקע ערבית פרטית” (על כל המשתמע מכך), יש מאין, וזאת - בלב ירושלים.
מדוע? מאיפה זה צץ? הנה השערה:
העולם הרי, אינו מושלם. ברור שבתקופה היסטורית מסוימת, שררה אנדרלמוסיה משפטית פוליטית צבאית ומנהלית באזורנו. עובדה זו אולי מצערת רבים מאומות העולם. אבל, לתשומת לבו של היועץ המשפטי קמיניץ, מכאן ועד לגרוע באופן מקומם ביותר, ממאגר הקרקעות הדל העומד לרשות העם היהודי, ועוד בבירתו, המרחק רב. הרי היועמ”ש קמיניץ היה יכול להציע מערך של “נציגי שכונות”, מתוך מטרה מצומצמת, שמדינות האיזור ינסו לאתר את כל “בעלי העניין בקרקע” מאותה תקופה, ערבים כיהודים, כדי לפצותם כספית, אז אולי משום דרכי שלום ולאור הסיפא של הצהרת בלפור היה על מה לדבר, במסגרת הסדר שלום כזה או אחר בעתיד הרחוק.
אבל כאן לא מדובר על פיצוי כספי מכולם לכולם. מדובר על השתלטות בפועל על קרקעות בבירה - מתוך מאגר טריטוריאלי קטן עד אימה. לכן, מדובר על החלטה שגויה ועל ניצול לרעה של המצב – מצד היועמ”ש קמיניץ. קשה להאמין שקמיניץ התייעץ עם השרה האחראית על משרדו, שרת המשפטים איילת שקד, לפני שקפץ למסקנה נמהרת שיש לנהוג באופן שגוי זה. ואם אכן היועץ המשפטי לא התייעץ עם השרה, והעדיף בנושא רגיש זה לפעול על דעת עצמו, ביודעו שהוא עלול לייצר עובדות מסוכנות ובלי הפיכות, רק על כך הוא מוכרח “לקבל על הראש”.
בנוסף, נציין שציבורים רבים בעולם דורשים קרקע שלדעתם היה שלהם בעבר, במקומות רבים. מדובר בציבורים הרבה יותר ראויים מערביי מזרח ירושלים העוינים, שגם אם איבדו קרקעות, היה זה באשמת מנהיגיהם שלהם. אירופה שלאחר השואה, למשל. ארצות ערב מקום משכנם של מאות אלפי יהודים, למשל. האם מישהו שמע על חלוקת קרקעות בנוהל שמציע קמיניץ, באותם האיזורים? לניצולי השואה בפולין, למשל? ואם לאו, מדוע יועץ משפטי מטעמנו נוקט בשיטה שכזו?
שרת המשפטים שקד מוכרחה אם כן לקרוא לסדר, את היועמ”ש קמיניץ. מדוע הוא העלה על דעתו שהוא רשאי להעניק זכויות קרקע אסטרטגיות ביותר, בלב הבירה, סתם כך, לאנשים פרטיים מהציבור הערבי (העוין בחלקו)? ומדוע הוא העלה על דעתו שכך צריך לנהוג רק על פי הבל פיהם של “נוגעים בדבר” מאותו ציבור ערבי עצמו? איך יתכן שיועץ משפטי ימליץ המלצה מעורפלת וקלוקלת שכזו?
בנוסף, היות שהעניין נחשף באיחור (שוב האחריות על כך על כתפיו של עו”ד קמיניץ שהכניס את המדינה לסבך מיותר) – על המדינה לטפל באופן מיידי בביטול ההחלטות שהתקבלו כתוצאה מעצתו הבלתי-מתקבלת-על-הדעת של היועמ”ש קמיניץ. כל זאת, כדי למנוע מבירתנו הנצחית להפוך לחצי-בירה-שלנו-חצי-בירת-מדינה-ערבית-פלשתינית. זוהי כמובן כוונתם הגלויה של חלק מן השחקנים מעבר לים, המממנים את המושכים בחוטים, בפרשה עצובה ומסוכנת זו.
לא למותר להזכיר נשכחות: למעט קרקעות פרטיות מוכחות, במובן הצר, אדמות המולדת אמורות לשמש להתיישבות יהודית דווקא. אמירה זו לא נובעת (רק) מן האתוס הציוני. זוהי אמירה המסתמכת על סעיף 80 למגילת האו”ם ומדובר הרי במסמך בעל מעמד חוקתי במשפט הבינלאומי. עם זאת, גם אילולא היה כן, רק הנימוקים הביטחוניים מספיקים על מנת לקבוע באופן פשוט שכך חייב להיות. ושוב, לא מיותר להדגיש, כי ההגינות כלפי האומה הערבית העתיקה נשמרת על אף זאת. שהרי, הזכות להגדרה עצמית, שהובטחה לנו בלעדית בירושלים כולה, מכח סעיף 80 כאמור, מובטחת גם לאומה הערבית העתיקה, במקומותיהם. כלומר לא בירושלים, אלא במדינות הערביות הרבות שהוקמו לאומה הערבית העתיקה - עת הקהילה הבינלאומית נתנה דעתה לאזורנו במאה הקודמת, בעקבות מלחמת העולם הראשונה.
זה הזמן!
הפרויקט מוגבל בזמן, אם לא נגיע ליעד - כל הכסף שגייסנו עד כה ילך לטמיון. הצטרפו עכשיו להקמת מערכת תחקירים שתשפיע במציאות הרבה יותר.
יש תשורות שוות ומעניינות - אל תפספסו!
היכנסו עכשיו ותתמכו
חוצפה שכזו פשוט משאירה אותנו 3 י"ט אב תשע"ח 21:42 שלומי
רק עברנו את ט' באב ושוב חורבן הבירה 2 י"ז אב תשע"ח 22:29 אויה לנו
הזיה-הזיה-הזיה 1 י"ז אב תשע"ח 22:14 שמאי