שקר שקר תרדוף

השבוע דחה בית המשפט העליון את ערעורו של עמירם בן אוליאל על הרשעתו ברצח.

בית המשפט כתב מילים חריפות מאוד בגנות המעשה, עם זאת ה"הוכחות" על הקשר בין עמירם בן אוליאל לאותו מעשה דלות מאוד.

מי שבאמת חושב שאין שום ספק בעניין, וברור לו שעמירם הוא זה ששרף את בית משפחת דוואבשה, בעבורו מאמר זה לא נועד. אך מי שחושב אולי יש איזה ספק, ולו הקטן ביותר, אולי יש סיכוי אפילו קלוש שלא עמירם עשה את המעשה, מה שעל פי החוק במדינת ישראל אמור לזכותו, הרי שעמירם עומד לקבור את חייו בכלא על מעשה שהוא לא עשה, וחובת כולנו שלא לעמוד על דם רענו.

הדברים ידועים, ואין טעם להרחיב בהם, לכן אגע רק בכמה נקודות:

הבסיס לטיעון שעמירם עשה את המעשה, היא "הודאתו" שניתנה לאחר שעונה.

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

אין חולק על כך שהוא עונה, אין חולק על כך שהוא הכחיש כל קשר למעשה, ואין חולק על כך שה"הודאה" ניתנה אחרי עינויים רבים וממושכים, תוך איום שאם לא יודה העינויים ימשיכו. כל בר דעת מבין שבחקירה בעינויים אפשר לגרום לכל אחד להודות בכל מעשה, ואין קשר בין "הודאה" כזו לבין בירור האמת.

יתירה מזאת, ה"הודאה" שלו סותרת את הממצאים בשטח, ואת דבריהם של תושבי דומא, וביניהם שכנים של משפחת דוואבשה ובני משפחת דוואבשה עצמה.

אמנם ב"שחזור" הכפוי על עמירם, כאשר היה משהו שלא "התאים" למציאות השטח, זה שעינה אותו עמד שם ו"הזכיר לו" תעשה כך ולא אחרת. ועדיין יש הרבה סתירות בין ה"שחזור" לבין הממצאים בשטח.

(רק לצורך הדוגמא: העדויות והממצאים בשטח מעידים כי היו שני אנשים שהגיעו ברכב, ואילו ב"הודאה" וב"שחזור", נאמר שהוא בא ברגל ועשה זאת לבדו.)

וגם את העדויות שעמירם היה באותו זמן במקום אחר, הפרקליטות ובתי המשפט לא רצו לשמוע ולא רצו לקבל.

אם מישהו עדיין מאמין לפסיקת בית המשפט העליון ש"אין ספק שהוא ביצע את המעשה הנורא", וכל הטענות המובאות לעיל ועוד הרבה שלא הובאו במאמרי זה, אפילו ספק אינן יוצרות, כנראה משוכנע ששופטי בית המשפט הינם מורמים מעם, ואינם יכולים לטעות...

כי מי שבאמת בוחן את העובדות, מבין שלא רק "ספק" יש, אלא אין שום קשר בין עמירם בן אוליאל, לבין מה שקרה באותו לילה בדומא.

ועבור מי שפתוח לבו לבדוק אפשרויות נוספות, אזכיר רק עובדה פשוטה: בתקופה שקדמה לאירוע הוצתו ונשרפו בכפר דומא ארבעה בתים של בני משפחת דוואבשה המורחבת, ועוד שני בתים לאחר האירוע. אך בפרקליטות לא בדקו את האפשרות, אולי שריפה זו היא חלק משרשרת הההצתות הנוספות בכפר. הרי "היו שם כתובות בעברית"  (כתובות בשני כתבי יד שונים, ושאף אחד מהם אינו כתב היד של עמירם!). באמת הוכחה שיהודי עשה זאת, שהרי הערבים לא ידעים לכתוב עברית כדי לטשטש עקבות....

כאמור, לא באתי במאמרי זה להוכיח את השקר שבמשפט.

נכתבו על כך מאמרים רבים, ועוד יכתבו.

באתי לנסות לתקן את מערכת השקר שמולה אנו מתמודדים.

התיקון שבעיני נדרש לעשות, ששופט ששפט בזדון דין שקר, או פרקליט שהגיש כתב אישום המבוסס על שקר, יהיה חשוף לתביעה פלילית ואזרחית.

כשם שעד המעיד עדות שקר, הוא עלול על פי החוק להיכנס לכלא לשבע שנות מאסר ולתביעה אזרחית על הנזק שגרם בעדותו, כך גם פרקליט שמעוות את המציאות בבית המשפט, ראוי שישב במאסר ויתבע אזרחית על הנזק שגרם.

דרך אגב, כמו כל איש מקצוע שנותן חוות דעת שמתברר שאינה נכונה.

וכך גם שופט. המצב בו שופט יכול "לשפוט" ככל העולה על רוחו, להתעלם מהעובדות ולעוות דברים, בלי שיש לו אחריות על פסק הדין, אינה הגיונית.

שופט צריך לדעת, שאם בעתיד יתברר שפסק הדין שלו התבסס על עובדות שקריות, ואם בזדון בחר להתעלם מהאמת העובדתית, ולהכריע שלא על פי האמת והצדק, הוא ייתן את הדין על כך, כמו כל איש ציבור שמשתמש בסמכותו שלא כדין.

דין אחד לאזרח, לפרקליט ולשופט.