14 שנות מאסר ותשלום פיצויים של חצי מליון ש"ח נגזרו על המחבל שדקר את נירית זמורה.
בגזר הדין שנפסק היום למחבל שדקר את נירית זמורה הוטל על המחבל עונש מאסר של 14 שנה, ותשלום פיצויים של חצי מליון ש"ח לזמורה. במהלך הקראת גזר הדין ישב המחבל וחייך.
עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו שמלווה את המשפה מסר "רק לראות את החיוך של המחבל כששמע את שנות המאסר בפועל היה כדי להבין את גודל המחדל ואת חוסר ההרתעה".
"בעקבות תחשיב הנזק שהוגש אכן נפסקו פיצויים מעבר לפיצויים הפליליים הרגילים, אך עדיין לא פיצויים שמשקפים בכלל את הנזק האמתי. כאמור בפסיקות קודמות, לבית משפט צבאי יש הסמכות לפסוק פיצויים נזקיים, ועל כן תמוה מדוע לא טרחו השופטים לפסוק פיצויים הקרובים לשיעור הנזק גם על דרך האומדנא", אמר עו"ד בלייכר.
לפני מספר חודשים הגיש עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו בקשה לבית הדין הצבאי לחייב את המחבל שדקר את זמורה בתשלומי פיצויים על סך 5 מליון שקלים.
הסכום בנוי על תחשיב הנזקים אותם גרם המחבל לזמורה וכולל חישוב של פגיעה בה, כאב, סבל ופיצוי עונשי. את בקשתו תומך עו"ד בלייכר על סעיף 182 לצו בדבר הוראות ביטחון, שם מסמיך החוק הצבאי את שופטי בימ"ש היושבים בדין הפלילי לפסוק פיצויים אזרחיים, על פי תחשיב נזקי אשר מוגש בד"כ בתביעות אזרחיות. בהחלטת בימ"ש היום דחה בימ"ש את הבקשה באמור וגזר על המחבל פיצויים בסך של חצי מליון ש"ח בלבד.
כזכור, אופן התנהלות בית המשפט הצבאי בתיק זמורה קומם אנשים רבים במדינה.
שופטי בימ"ש הצבאי סא"ל צבי היילברון, סא"ל אתי אדר ורס"ן חיים בלילטי זיכו את המחבל חמזה פאיז, מעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונת תחילה והרשיעו את המחבל בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין.
אלא שקריאת פסק הדין מעלה כי השופטים ניהלו התפלפלויות משפטיות מדהימות כדי ללמד על המחבל זכות בכל דרך אפשרית, ותוך סתירת כל היגיון.
בפסק הדין מדגישים השופטים כי המחבל דקר דקירה "יחידה", ומציינים כי "נדירים היו המקרים בהם הרשיע בית המשפט נאשם בעבירת רצח או ניסיון לרצח בגין דקירת סכין אחת, אף אם הביאה למותו של הקורבן".
אלא שבשלב זה מתייחסים השופטים לפרט "השולי" באירוע, והוא שלהב הסכין ננעץ בגופה של האשה, וקת הסכין נשברה, ולכן המחבל לא יכול היה לדקור דקירה נוספת, אלא בחר לנסות ולהימלט.
"בענייננו, טוענת התביעה, כי עקב שבירת הקת לא היה ביכולתו של הנאשם לשוב ולדקור את המתלוננת פעמים נוספות, אלא שאין בעובדה זו כדי ללמד שהיה ברצונו לעשות כן", טוענים השופטים.
"אדרבה, בהעדר כל ראיה לכך שהנאשם ביקש לדקור את המתלוננת שוב ושוב, אין אלא להניח לטובתו כי לא ביקש לעשות כן. לא זו אף זו, באמרתו המשטרתית עת נשאל כמה פעמים תכנן הוא לדקור, השיב בפשטות: "פעם אחת"".
| בריחת המחבל עומדת לזכותו
"בנוסף לכך יש לציין את התנהלות הנאשם מיד לאחר הדקירה. הנאשם דקר את המתלוננת ומיד ברח. בריחתו זו של הנאשם עשויה ללמד על כך שהנאשם חדל מרצונו לדקור את המתלוננת או למצער להקים ספק ביחס לכך. במצבים בהם הופסקה הדקירה ביוזמת הנאשם, למשל בשל בריחתו מזירה העבירה, ראה בכך בית המשפט אינדיקציה להעדר כוונה להרוג".
לצד האמור, המשיכו השופטים להתפלפל וכתבו כי "ערים אנו לכך שלעתים בריחת נאשם מזירה תוך שהוא נמנע מלסייע לקורבן עשויה ללמד דווקא ההיפך, והכל בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי".
השופטים ממשיכים ומחפשים זכות על המחבל, והפעם בנוגע למיקום הדקירה – בעמוד השדרה.
הנפגעת ניצלה בניסי ניסים, ובמרכז הרפואי שערי צדק הצילו את חייה בעבודת קודש מדויקת ומקצועית.
"היבט נוסף נוגע למיקום הדקירה. אין חולק כי הנאשם דקר את המתלוננת באופן מפתיע. המתלוננת לא ראתה את הנאשם מגיע לכיוונה ולפיכך לא הייתה יכולה לחמוק מן הדקירה.
עובדה זו, מבלי למעט מן הכיעור שבמעשה וחומרתו, ככל שהיא נוגעת לכוונה להרוג, מחזקת את הספק בדבר קיומה של כוונה להרוג. להווי ידוע כי מיקומה של הדקירה הוא משתנה חשוב בעת הערכת כוחה של חזקת הכוונה. יצוין כי באותם מקרים נדירים בהם ראה בית המשפט להרשיע ברצח בגין דקירת סכין אחת, היה זה בשל דקירת סכין בליבו של אדם או בחזהו באופן שהביא למותו. אין חולק כי בעניינו פגעה דקירת הסכין בחוליה T3 שבגבה העליון שהמתלוננת ולא באזור אחר", כתבו השופטים.
| "רעדתי פיסית כשקראתי את פסק הדין"
הנפגעת ובני משפחתה, המיוצגים בידי ארגון חוננו, זעמו לאחר מתן פסק הדין שהשווה לסדום ועמורה.
ברשתות החברתיות זכה פסק הדין לשיתופים רבים וזעם רב. "מי שמחפש חומר קריאה ליום השואה אני ממליץ על קריאת פס"ד מס' 6831/15 של ביה"ד הצבאי ביהודה בו השופט היילברון מזכה מחבל שדקר יהודיה מאשמת "נסיון לגרימת מוות". מצמרר. פיסית רעדתי כשקראתי את זה", כתב עיתונאי כאן אבישי עברי.
"ביום בו בבית המשפט מתפתלים בטיעונים מטורללים בכדי להצדיק רצח יהודים, אי אפשר לדבר על לקחים שנלמדו מן השואה והציווים האלמותיים הופכים היום לגמרי מופרכים. במצב זה אפשר ומומלץ להתעלם מהצפירה, הטקסים והנאומים היוצאים מן השפה אל החוץ. לעולם לא עוד עלק...", כתב יגאל מלכה בחשבון הטוויטר שלו.
בזכות קוראים כמוך – נשמיע את הקול היהודי ונשנה מציאות!
הפוסט שקראת עכשיו, לא במקרה נמצא כאן, בקול היהודי. צוות הקול היהודי משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לגולשים שלנו חדשות ומידע שאין בשום מקום אחר, ולתת במה לקול היהודי, שפעמים רבות מושתק בידי כלי התקשורת והרשויות במדינה.
כעיתונות עצמאית, אנו פועלים ללא מטרות רווח. כעת יצאנו לקמפיין גיוס המונים מוגבל בזמן, כדי להקים מערכת תחקירים חדשה שתיצור שינוי משמעותי במציאות.
הצטרפו עכשיו לפרויקט – והיו שותפים בתקשורת יהודית-ערכית ועצמאית
