"חנקו אותה וגנבו לה את הפלאפון"

הפוסט שלפניכם פורסם בדף הפייסבוק של תכנית 'צינור':

"השעה 12:58, אני בדרכי לקניון ערים לפגוש את חברה שלי ענבר.

אני רואה שהסוללה מתרוקנת אז החלטתי לשלוח לה הודעה שלא תדאג ושתחכה לי במקום מסויים. הפלאפון שלי נכבה.

אחרי חמש דק אני מגיעה למקום שכביכול קבעתי איתה, היא לא שם. לאט לאט עוברת דקה ועוד דקה. לא אופייני לענבר לאחר.

אני מחליטה לחפש אותה בקניון, אולי נכנסה בלעדיי.

בקושי היו אנשים בקניון, הסתכלתי בכל פינה, עברתי על כל הקומות אולי 10 פעמים.

הייתי מתוסכלת, זה מחשיד. ראיתי מישהי שאני מכירה וביקשתי ממנה שיחה, התקשרתי ואין מענה. הכי לא אופייני. הילדה הזאת לא יוצאת מהבית בלי 100 אחוז עגול.

הסתובבתי בקניון, שאלתי אנשים אם ראו אותה, ילדה בלונדינית בערך בגיל שלי בין מעט מעט אנשים פה לא כזה יהיה קשה לזהות.

איו שום סימן. שאלתי את כל השומרים.. אותה התגובה.

החלטתי ללכת בדרך שלה, אולי היא התעכבה בדרך, אולי גנבו לה את הפלאפון. לא מצאתי אותה בשום מקום,

התחלתי לשמוע ניידות, מלא ניידות. והחלטתי להתקשר 100.

הודעתי על נעדרת כבר שעה וחצי, לא נמצאת בשום מקום ואין סימן.

חזרתי הביתה, קיבלתי טלפון מאחותה "חנקו אותה וגנבו לה את הפלאפון. היא במשטרה"

מה?! חשבתי שקרה משהו, אבל לא דמיינתי עד כדי כך.

לא הצלחתי לתפוס את ענבר.

פתאום אחרי בערך שעתיים היא מתקשרת.

היא פשוט בכתה. לא הייתי צריכה עוד מילה אחת כדי להבין, רצתי לבית שלה, מצאתי אותה עם חולצה של יחידה משטרתית ועם חול על הצוואר והגב.

היא לא הפסיקה לבכות.

חברה שלי הלכה בתמימות ברחוב ליד הבית שלה,

בגלל שהיא הייתה עם אזניות היא לא שמעה כלום.

היא הרגישה זרוע על הצוואר שלה, שרק הולכת ומתהדקת. היא אשכרה חשבה שזה אחד החברים שלה שעובד עליה, ונסתה לומר "די, זה לא מצחיק, זה כואב" אבל ללא הצלחה. החניקה הייתה הדוקה מדיי.

הוא גרר אותה לאיזה כניסה של בניין, היא ניסתה להאבק בו, אבל ללא הועיל.

הוא הפיל אותה על הרצפה, רכן עליה- וחונק אותה יותר חזק ויותר חזק, והיא כבר מתחילה לאבד את זה.

היא ניסתה להגיב, לצרוח, והוא אמר לה "תהיי בשקט!".

היא חשבה לעצמה שאם הוא מבקש להיות בשקט אולי הוא צריך עזרה ממנה, או שהוא רוצה כסף. אבל זאת לא הייתה הסיבה.

הוא חנק אותה שוב.

והיא כבר לא ממש הבינה מה קורה סביבה.

לפני שהיא הספיקה להבין- הוא פשוט ברח.

היא גררה את עצמה לאמצע הרחוב, ישבה על הרצפה יחפה ופשוט התחילה לצרוח כמו משוגעת בתקווה שאולי מישהו ישמע.

זה נגמר בשכנה מלמעלה ששמעה את הצרחות, היא העלתה את ענבר לבית שלה, ענבר לא הפסיקה למלמל.

לקחו אותה לתחנת משטרה , ענבר אומרת שלפי המראה שלו הוא היה נראה ערבי. וככה זה נגמר פחות או יותר.

עכשיו היא בבית. אני פה איתה. וב"ה הכל בסדר והיא עוד מוצאת איך לצחוק על זה.

אבל שלא תטעו, ופה החלק החשוב-

תשמרו על עצמכם בזמנים האלה, ובכלל.

המדינה שלנו היא לא המקום הכי בטוח שיש וגם מעולם לא הייתה.

לכל מי שקורא ואולי עדיין תוהה- כן. זה על רקע לאומני.

הוא לא עשה את זה במטרה לגנוב לה את הפלאפון, ולא עשה את זה כדי לאנוס אותה.

זאת הייתה חד משמעית תקיפה.

תיזהרו, תפקחו את העיניים. תלכו בדרכים גלויות. ותשתדלו שלא לבד.

אנשים אומרים "לי זה לא יקרה", אל תסמכו על זה כל כך, מי היה מאמין שזה יקרה לה ועוד באור יום.

מה שיש לענבר לומר, זה שכואב לה, פיזית ונפשית.

וגם יכאב לה וזו צלקת שתלווה לאורך הזמן.

אבל אין ככ מה לעשות, אין לה ארץ אחרת.