'יהודי לא מענה יהודי' - נייר עמדה

במטה 'יהודי לא מענה יהודי' עמלים בימים אלה במרץ רב על קיומם של אירועים שונים למען העצורים בפרשת דומא.

כחלק מהפעילות ובשביל להגדיר את מניעיה ומטרותיה הוציאו היום (א') במטה נייר עמדה. בנייר, חוזרים אנשי המטה ומפנים אצבע מאשימה לממשלה שאחראית, לדבריהם, באזלת ידה כפיט הטרור הערבי, על כך שצעירים יוצאים לביצוע פעולות בלתי מרוסנות כלפי ערבים.

כמו כן, מציבים אנשי המטה יעדים מוגדרים, הן יעדים לטווח המיידי - הקפאת החקירה, חקירת העינויים וכו' - והן יעדים לטווח הרחוק יותר - סגירת המחלקה היהודית בשב"כ.

המסמך המלא:

אנחנו בתקופה מאד לא פשוטה, תקופה שמזכירה את ההסתה הפרועה שאחרי רצח רבין. בימים כאלה חשוב "לסדר את הראש", כדי לא ליפול לעצבות או לייאוש חלילה.

המטרה של המסמך הזה היא גם להבין את המציאות בהקשר הרחב, וגם לומר בבירור מה אנחנו רוצים, לעצמנו ולאחרים.

הרופא לשבורי לב

קודם כל, חשוב להבין שאנחנו בתקופה קשה לאנשים רבים. כולם כולם שבורים.

יש השבורים בגלל שהם וחבריהם מוכים ומעונים, יש השבורים בגלל שכובד האחריות שהם מרגישים על כתפיהם גורם להם להתאכזר ולהתכחש לאחים אהובים, ויש השבורים בגלל חוסר היכולת לעמוד מול אומות העולם ולהיות גאים ביהדותם. כאשר מבינים זאת, יכולים לעמוד מול הציבור בלי להתבלבל, אבל גם בלי לאבד את אהבת ישראל הבסיסית שלנו לכל יהודי.

פרשת העינויים

יהודי לא מענה יהודי – לחקור את פשעי המחלקה היהודית!

הדרישה שלנו ממשיכה להיות:

הקפאת החקירות מיד – כלומר, להוציא מיידית את העצורים מידי המחלקה היהודית בשב"כ המתעללת בהם ומענה אותם.

יש לערוך בדיקה מיידית – אישי ציבור נקראים לבקר את העצורים ולשמוע מכלי ראשון מה שעברו, או לפחות להיפגש עם המשפחות ועורכי הדין.

אנו דורשים הקמת ועדת חקירה והסקת מסקנות כלפי האחראים (כך קראו גם הרבנים במכתבם).

אין מנוס מסגירת המחלקה היהודית בשב"כ, שאין הצדקה לעצם קיומה (כמו שקורא מו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א).

העובדות העיקריות ברורות כבר כעת: יהודים עונו (וכנראה עדיין מעונים) בברוטליות ואכזריות ("אמצעים מיוחדים" בלשונם). אין שום הצדקה לעינויים במקרה הזה, גם מוסרית וגם מבחינה משפטית, לפי חוקי המדינה ופסיקות הבג"ץ (וזו הסיבה שמנסים להכחיש או לטשטש את קיומם של העינויים). המושג "פצצה מתקתקת" אינו קשור למציאות במקרה דנן (כמוסבר בקריאת הרבנים).

כדי להצדיק את המעשים, המחלקה היהודית והממסד שמגבה אותה מנפחים דמיונות שוא. ולעומתם יש להבהיר:

א. בניגוד לדבריהם, אין "התארגנות" כלשהי אלא מעשים של יחידים בלבד.

ב. יש בהחלט רצון להתקדם לקראת מדינה יהודית מתוקנת לפי התורה, אין רצון לפרק ולמוטט את המדינה או לגרום לאנרכיה.

ג. הניסיון להציג פעולות כגון אלו כ"מסוכנות יותר מאיראן" הוא נלעג ועלבון לאינטליגנציה.

כל המתקפה הנוכחית נועדה לחפות על מחדלי מערכת הביטחון בכלל, בהשגת ביטחון לאזרחים, ועל מחדלי המחלקה היהודית בשב"כ בפרט.

ככלל, אנחנו נגד עינויים ואכזריות לכולם. צריך להבין שאילו המדיניות הביטחונית הייתה נורמאלית, לפי התורה, וממילא מטפלת בשורשי הטרור ונוקטת בהרתעה, גם מחבלים לא היה צורך לענות אלא במקרים חריגים מאד.

"פרשת דומא"

קשה לדעת אם נדע אי פעם מה קרה בדומא. גם בעבר, הודאות שקשה להלמן עם המציאות נגבו בכוח ובעינויים (פרשת זדורוב, עמוס ברנס). לא כל רצח פוענח. בוודאי שאי אפשר לדעת מה קרה על סמך הודאות מעין אלו.

בכל מקרה – גם אם חושבים שהמבצעים הם נערים יהודים, מי שאשם במצב בו נערים יהודים מרגישים חסרי אונים ופונים לאפיקי פעולות תגמול עצמאיות, הוא הממסד שמפקיר את ביטחונם, רודף אותם ועושה להם דמוניזציה ודה-לגיטימציה.

חבל שהמגנים ומשחירי הפנים לא עשו מאמץ לפגוש ולראות מקרוב את אלה שאותם הם קוברים חיים.

כך או כך, הפרשה נופחה מעל ומעבר לכל פרופורציה, בגלל אותם דמיונות שכבר הזכרנו: מדמיינים שיש התארגנות טרור [זאת בעוד לעשרות רוצחי היהודים בחדשים האחרונים מקפידים להתייחס כ"מפגע בודד"], מדמיינים שיש כאן תמיכה רחבה בהרס המדינה ובאנרכיה, וממילא מדמיינים שיש כאן אויב מסוכן קיומית למדינה – כל זאת בעוד מדובר בכמה נערים חמים שכואבים את מעשי הטרור והרצח הנמשכים כנגד יהודים. הדמגוגיה הזו נועדה רק להסיט את תשומת הלב הציבורית מאזלת יד ביטחונית שלא הייתה כמותה.

ביטחון היהודים

צריך לחזור ולהזכיר את הדברים הפשוטים. מהי הבעיה הביטחונית האמיתית של היהודים?

הערבים רוצחים אותנו שנים ארוכות ורבות, והתגובה של הממסד כיום משדרת רפיסות בלתי נתפסת. רוצחי ערבים משתחררים, הסתה ערבית פרועה ("סרטון החתונה" מחוויר לעומת ההסתה היום יומית שם, כולל בטלוויזיה לילדים בערבית, למשל). מחליטים החלטות ולא עומדים בהם (לדוגמא: לאחרונה ממש החליטו לא לשחרר גופות, ומיד אחרי זה חזרו בהם ושחררו, כמו שסוקר בכלי התקשורת).

במקום להילחם באלימות הערבית בתקיפות הראויה על מנת למגר אותה, הפכה "תפיסת הבטחון" לתפיסת רפיסות – להכיל, להקל על האוכלוסיה, לתת להם נשק.

כל זה גורם באמת למצב בלתי נסבל בכל רחבי הארץ, ועל זה השלטון רוצה מאד שלא נדבר.

יתרה מזו. לא רק במעשים, גם בכוונות. מדברים על רצון לפרק את המדינה. מי שבאמת רוצה לפרק את המדינה אלו הערבים. את זה לא אומרים. ולא קומץ קטן של נערים ערבים, אלא ציבור ענק של מאות אלפים. אבל כאמור גם על זה אסור לדבר. אולי זו אפילו הסתה לגזענות... זאת בעוד יהודים נרצחים יום יום – אף אחד לא זוכר את השמות אפילו. מישהו יודע לומר מי נרצחו בשבוע שעבר?

זו הסכנה האמיתית, והיא מכה במדינה יום יום, מפילה את המורל הלאומי ומאיימת על כל עתידה של המדינה. לומר שהיהודים הם הסכנה – זה פשוט דמיונות.

לכן הממסד, ובעיקר השב"כ, עושים מאמץ גדול מאד לייצר מכבש ש"ישטוף את המוח" לכולם, כדי שלא ישימו לב מה באמת קורה כאן, שלא ישימו לב למחדלים העצומים שלהם.

פרשיית "סרטון החתונה"

כן, אנחנו יודעים, כאן אנחנו אמורים להזדעזע עמוקות ולהסביר שזה לא אנחנו. אבל סליחה – אנחנו לא כלי משחק בידי השב"כ!

באותו יום שיצא הסרטון – נרצחו שני יהודים. שאלו את עצמכם: על מה חשבתם יותר, על היהודים שנרצחו – או על הסרטון? עכשיו אתם מבינים שיש כאן מניפולציה?

אחרי ששמנו לב לזה, אפשר לדבר על הסרטון. הסרטון הזה הוצא לתקשורת בתזמון מושלם, במטרה להסיט את תשומת הלב הציבורית ממחדלי השב"כ והעינויים מצד אחד, ומהפיגועים היומיומיים שמסתיימים ברצח יהודים מצד שני – ולהעלות לכותרות במקום זה מעשה סמלי, סר טעם ככל שיהיה, שמבטא בעיקר את המצוקה הקשה שבה נמצאים יהודים רבים [לא נתייחס כאן לטירוף של חדירה לפרטיות, החרמת קלטת חתונה, הפצתה וכו'].

ולגבי מה שרואים בסרטון: נזכיר שאת השיר "זכרני נא" שרים בחתונות רבות בציבור הדתי, וכן ע"י חיילי צה"ל בהזדמנויות רבות (וזכור לטוב חברינו עידודי זולדן הי"ד ש"הכניס" את השיר הזה לחטיבת גולני).

תסלחו לנו, אבל הריקוד הזה לא בא מתוך שנאה (בניגוד להילולות הרצח הפרועות של אויבינו הערבים, שמהוות חממה לרצח וטרור בלתי פוסקים כלפינו). כמו שהוא נראה, הוא מבטא תסכול, הוא מבטא כעס, על אזלת היד של הממסד מול הרציחות הבלתי פוסקות. בפנימיות, הוא מבטא רחמים על עם ישראל הנמצא במצוקה קשה – בדיוק כמו שמשון הגיבור, שאמר את הפסוק הזה כשהיה אסור, עיוור ומעונה, בידי הפלישתים. זאת בדיוק הבעיה עם הריקוד הזה: החיצוניות שלו לא מבטאת את הפנימיות. כשקורה פער כזה, ניגוד כזה, בין פנימיות לחיצוניות – נוצרות תקלות מהסוג הזה.

לענות יהודים בשם קדושת המדינה?!

הכוח שמחזיק אותנו כאן הוא הערבות היהודית והאחווה של עם ישראל, והמסגרות הן ביטוי וכלי שרת לזה.

כאשר הופכים מסגרת אנושית לבעלת סמכות אלוקית בלתי ניתנת לערעור, עלולים לעשות בשמה מעשים לא אנושיים, כמו עינויים. יש כאלה שחושבים שמותר להם לענות נערים כדי לשמור על שלמות המדינה. לזה קוראים פאשיזם, וזה בעצמו מפרק את המדינה – כי לא מדינה כזו אנחנו רוצים. כל מדינה נשענת על הציבור שרוצה בה, וכך מרחיקים את הציבור מהמדינה, כי ציבור רחב מאד מזדעזע מהעינויים ומתעב אותם, ומתרחק מהמדינה שמענה יהודים יותר ויותר.

בהמשך, גם מנסים לאסור כל ביקורת על המערכת, ורודפים כל מי שמעז לדבר נגד השב"כ שמענה. זה גם עוול גדול עוד יותר, וגם מפרק עוד יותר את המדינה.

כאשר הגולם קם על יוצרו – כאשר המערכת חשובה יותר מכל ומצדיקה התנפלות חסרת רסן ומניעת כל ביקורת – אין כאן שום תועלת לעם ישראל, ואף שלטון מתוקן אין כאן אלא התנהלות של משטרים אפלים.

לאן הולכים?

ביחד עם העמידה לימין המעונים, מתוך אכפתיות פשוטה מחברים יקרים, אנחנו גם רוצים מאד לעזור לעצמנו וליהודים אחרים להסתכל נכוחה על המציאות ולהבדיל בין עיקר לטפל, בין אויב לאוהב.

אנחנו מקוים שה' הרופא לשבורי לב ירפא ויחבוש שבר לב כולם, יקרא דרור לעצורים המעונים וישחרר את כולם מדמיונות שוא ומדוחים.

משיח בן דוד שבא משבט יהודה הוא "בר נפלי", נופל ואינו מתייאש אלא ממשיך מכל נפילה ומצמיח ממנה ישועה.

שנזכה לישועה ולגאולה שלמה בביאת משיח צדקנו בב"א!