"למה מכסים את עיני הציבור?"

בשבוע שעבר נרצח נתנאל עראמי בפתח תקווה בידי פועלים ערבים, כך טוענים בתוקף בני משפחתו. חבר הכנסת משה פייגלין הגיע לנחם את האלמנה והיתומים וחזר עם פוסט מרגש ונוקב בדף הפייסוק שלו. הנה הוא לפנכם בשלמותו

"מחשבות של מוצ"ש

"ביום שיש הלכתי לניחום אבלים אצל הוריו, אחיו, אחותו – ובעיקר, אלמנתו ההרה ושני יתומיו של נתנאל עראמי הי"ד".

"איש לא היה שם כשהגעתי.

בהמשך נכנסו בודדים".

"חשבתי על כל הניחומים שעשיתי בזמן 'צוק איתן'. על הליווי הצבאי הצמוד כל העת לכל משפחה. על תחושת הסולידריות שעטפה את המשפחות. המנחמים הרבים שאינם פוסקים מלצאת ולבוא".

"הסיפור של נתנאל אינו פחות מזעזע מסיפורם של שלושת הנערים. אם אני אתה ואת היינו שם בקצה החבל בקומה ה18, הרוצח הערבי היה חותך לנו את החבל והיינו צונחים אל מותנו המזעזע, בדיוק באותה מידה. הוא לא רצח את נתנאל מסיבה אישית – הוא רצח אותו כי הוא יהודי – בדיוק כפי שנפל הדבר בגורלם של הנערים".

"נתנאל היה מן צדיק שכזה. עמל קשה כדי לפרנס את משפחתו הצעירה. בדיוק החל לעבוד באופן עצמאי. לא בא מרקע מבוסס, משפחה ישראלית צעירה בתחילת הדרך. עובד קשה, אוברדראפט – אתם יודעים איך זה, קבלנים משלמים, שוטף + ועכשיו תמתין... ובכל זאת העסיק עמו עובד שנפלט מכל מני מסגרות – גם הוא מטופל בילדים. "לך ל 'שילב' תקנה כל מה שאתה צריך אני אשלם" אמר לעובד שלו, שלא ידע שהמוצצים שקנה באו על חשבון המוצצים של התינוקות של נתנאל..".

"5 שעות שכב נתנאל מרוסק על הקרקע. לאמו נודעה התאונה מדווח באתר ynet ... העובד הגיע לשם עם המשטרה. הם עלו לגג וראו את החבל החתוך, שמעו את הערבים צוחקים".

"חבל סנפלינג חתוך נראה אחרת לגמרי מחבל משופשף. ויש שניים - אחד ראשי ואחד לביטחון. מה כבר יש פה להסתיר חוץ מהרצון לחסום, לכסות את עיני הציבור".

בערב התקשרו מהמשטרה לאלמנתו הטרייה. דיברו אליה כמו אל חצי פושעת.

"את צריכה לבוא למשטרה" הסבירו למסכנה – תינוקה על זרועותיה.

"למה?"

" את רוצה לקבור את בעלך לא?"

" ברור אבל למה לבוא למשטרה?"

" את צריכה לבוא לחתום על הסכמה לנתח את הגופה".

"אבל אין לי רכב".

וכך התגלגלה האלמנה הטריה, בליל הוודע הרצח, למשטרה , כדי להתווכח על ניתוח גופת בעלה. ומאז שום דבר. לא נציג של המשטרה, לא מישהו שיעדכן, פסיכולוג שילווה, רווחה לילדים - משהו, התעלמות מוחלטת. וצו איפול על החקירה והתעלמות של התקשורת - אולי הם בכלל פושעים, לך תדע...

מן פטנט שכזה לפתרון בעיות.

נגיד שזה אולי פלילי. נשאיר את זה פתוח. בשם צרכי חקירה כביכול נחסל פה משפחה. כמו שעשינו למשפחתה של שלי דדון הי"ד, שהשר הרופס לביטחון פנים מיהר לסייר בטייבה ולהודיע שנבדקים עוד כווני חקירה, כמו שעשינו למשפחתו של הרב משה טלבי שנרצח בצומת יקיר והמשטרה מיהרה לרצוח את זכרו והודיע שהתאבד (רק לאחר שנים ומאבר הרואי של המשפחה הודו שמדובר ברצח), כמו שעשינו במקרים רבים אחרים. העיקר להפנות את ראש הציבור לכיוונים אחרים.

תתארו לכם מה היה קורה אם הסיפור היה הפוך. שפועל ערבי היה צונח אל מותו, החבל נמצא חתוך ועל הגג פועלים יהודים צוחקים... לא היה נשאר מקום להיתקשקש בעיניני גדעון סער מרוב התעסקות תקשורתית. הנשיא וחצי ממשלה היו רצים לנחם את המשפחה. המשטרה היתה מקימה צח"מים על גבי צח"מים. השר הרופס לביטחון פנים כבר היה קורא לחסל עוד כמה התנחלויות וכו וכו.

מתחוללת כאן אינטיפאדה רצחנית. בכבישים. בערים המעורבות. בירושלים שורפים בתים. מי עוד מעז לעלות לרכבת הקלה?

זה מתחיל מהוויתור על הריבונות בהר הבית. משם זה זולג לירושלים, ומשם לכל מקום בו חיים יהודים וערבים בסמיכות זה לזה. יהודים פשוט חיים כאן בפחד בכל מקום בו יש ערבים. כמובן לא בתל אביב. שם אין ערבים ונא לא להפריע עם העובדות.

מה שמגוחך בכל העניין הוא, שהתנהלות הבת-יענה הזו, על גבן של המשפחות השכולות, מבטיחה שלא יהיה כאן שלום בין העמים. כי יש גרעין של ערבים, במיוחד צעירים, שכן רוצה לחיות עמנו בשלום. הם מתעבים את הח"כים הערבים מחרחרי המלחמות. הם מקבלים את עובדת היותה של המדינה הזו מדינה יהודית – בדיוק כמו הדרוזים והצ'רקסים ומיעוטים אחרים. הם מכבדים את המדינה ומבינים היטב שזכו בגן עדן. אבל הגננת שבורחת מהגן משאירה את הצעצועים לילדים האלימים ורוב הילדים מצטרפים למעגל האלימות כי התייאשו שהגננת תחזור – השר הרופס לביטחון פנים פשוט לא משאיר להם ברירה אחרת. אני פוגש את הערבים האלה. הם באים אלי לכנסת. אני יודע על מה אני מדבר. הבריחה מאחריות, חוסר הצבת גבולות ברורים לציבור הערבי, דופקת קודם כל את היהודים, אבל מיד אחר כך את הערבים שמבקשים באמת להיות נאמנים למדינה ולחיות עמנו בשלום. ההתנהלות הזו הולכת ומצמצמת את מספרם של הערבים הללו ומבטיחה את המשך מעגל האלימות.

טוב נחזור למשפחת עראמי.

נכנס הילד מהגן – מחפש את אבא, עדיין לא מבין. בין לבין אני מבין שיש פה גם בעיה כלכלית. זה סיפור מטורף – פשוט מטורף.

לא התכוונתי לערבב את הסיפור הזה עם אירוע המאה אלף. רציתי אירוע בסבבה, ראש טוב לקראת השנה החדשה.

אבל תעשו לי טובה.

כשאתם מגיעים בשני בערב לפארק הירקון, תביאו ספר צ'קים. לך תדע כמה זמן והתעללות עוד יעברו עד שיכירו במשפחתו של נתנאל כנפגעי פעולות איבה (אם בכלל יכירו, לך תדע מה עוד יעוללו להם) . והקבלן – למה שישלם על עבודה שלא הסתיימה. וגם אם ישלם, מי בדיוק יפרנס בהמשך.

כמובן שאני נכנס לעניין בכל הכח – אבל אין תחליף למה שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו.

אני לא יכול לחשוב על מצווה חשובה יותר להיכנס אתה ליום הדין. צדקה שכזו, צדקה לאלמנה ויתומים שכאלה - אז בואו בכיף לפארק אבל תביאו אתכם ספר צ'קים – אני אגיד לכם במקום לפקודת מי לרשום.

או לחילופין תרמו לאלמנתו ולילדיו של נתנאל ישירות: מס' החשבון של מוריה ערמי (זפדנסקי) 340639 סניף 382 בנק אוצר החייל 14

וחוץ מזה – תעשו עוד מצווה. לכו לנחם ותסיימו את השנה עם שתי מצוות חשובות.

הכתובת – טרומפלדור 13 בית דגן.

שבוע טוב".