שנה אחרי: למי מאמינים? לבן גביר או לבנט?

עדויות מהעינויים. עו"ד בן גביר מדבר לאחר המפגש עם עמירם בן אוליאל (ארכיון הקול היהודי)

עו"ד איתמר בן גביר מלווה כבר שנים ארוכות את החיכוך המתמיד בין נערי הגבעות לבין מערכת הביטחון, ובכל זאת מבחינתו בפרשת העינויים השיא נשבר. "אני חושב שבפרשת העינויים בפעם הראשונה צפו באופן ברור, חד וחלק, ההבדלים וחילוקי התפיסות בציונות הדתית, ואולי בעצם בכלל בעם ישראל", אומר בן גביר בראיון לקול היהודי במלאת שנה לפרשת העינויים של עצורי דומא. "אלו שהאמינו לשב"כ, לפרקליטות ולממסד ואלו שלא".

"ראש וראשון הוא נפתלי בנט שהיום אנחנו יודעים שעבר הרבה תדרוכים ושטיפות מוח בשביל שיתמוך בעמדת שירות הביטחון הכללי. הוא שאל 'למי אתם מאמינים? לאילת שקד או לאיתמר בן גביר?'. אני חושב שרבים רבים האמינו לאיתמר בן גביר וככל שנוקפים הימים והחודשים, עוד יותר מאמינים למה שאני טענתי אז שהיום מסתבר והוכח כנכון. השב"כ שינה את הגרסה שלו. בתחילה אמרו 'אין עינויים, הם מקבלים את כל הזכויות', הגרסה הזו השתנתה במשך הזמן. במשפטים של כל עצורי הפרשה, שב"כ מודה 'הפעלנו אלימות פיזית, פעלנו בצורה של כל מיני שיטות עיוניים כאלה ואחרות' והיום ככל שעובר הזמן הגישה שלנו הוכחה כנכונה".

בן גביר מתייחס למשפטו של הנאשם המרכזי בפרשה, עמירם בן אוליאל, אותו הוא ייצג בתחילת הפרשה. לדברי בן גביר, ישנן גישות שונות בין עורכי הדין שליוו את התיק מתחילתו, גם ביחס לשאלה איך נכון להתייחס לפרשה במישור הציבורי והתקשורתי. "מצבת עורכי הדין השתנתה. הייצוג של הנאשם המרכזי עבר הרבה תהפוכות. בתחילה אני ייצגתי אותו, לאחר הגשת כתב האישום עו"ד שפטל ייצג אותו, היום עורכי הדין אשר אוחיון ואיציק בם - כולם עורכי דין מוכשרים ומצויינים אבל כל אחד רואה את הדברים בצורה שונה. אני ראיתי צורך להוציא את הדברים בתקשורת. יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן. אסור שהמשפט הזה יתנהל במחשכים, אסור שהמשפט הזה יתנהל בחדרי המשפט ואף אחד לא ידבר על זה, אבל יש עורכי דין שסבורים אחרת וזה בסדר גמור".

"בשב"כ עושים הכל כדי שכמה שיותר ייסגרו הדיונים ותימנע איזשהי הדלפה מהדיונים, הטילו איפול על חקירות אנשי השב"כ ועוד דברים בסגנון הזה".

הפרשה הזו היא חלק מהתנכלות ממושכת של השב"כ ומערכת הביטחון כלפי נערי הגבעות. איך, בעיניך, ניתן לשנות את המצב?

"יש כמה כיוונים: קודם כל העניין הציבורי - חייבים להמשיך איתו ולגרום לכך שכל מיני פוליטיקאים שמגדירים את עצמם אנשי ימין לא יוכלו להתחמק מהדברים הללו, לא יוכלו בהסכמה שבשתיקה להגן על השב"כ. מי שמצביע לפוליטיקאי צריך לחשבן את עמדתו גם ביחס לעינויים, אם הוא נתן גב. לצערי בסיפור הזה של חקירות דומא שום פוליטיקאי לא נתן גב. צריך לזכור: ברור שהשב"כ הפחיד אותם והם חשבו שהם לא יכולים להיות חלק מזה כי אחרת היו מאשימים אותם בחתונה (סרטון החתונה של יקיר אשבל שפורסם בתקופת פרשת העינויים. א.ק.) ובכל מיני דברים. לזהבה גלאון קל לצאת ולתמוך בכל מיני מחבלים נאלחים, היא אומרת בצורה חד משמעית שהיא נגד המעשים אבל גם נגד שיענו אותם, אבל הפוליטיקאים של הימין לא מסוגלים לעשות את ההבחנה הזו, לא צריך לתמוך בדרכו של נוער הגבעות בשביל לדרוש שלא ייענו אותם. הפוליטיקאים צריכים לתת דין וחשבון לציבור".

"דבר שני צריך לפעול נגד כל הדברים האלה, אסור לשתוק ולתת את הלחי השנייה. זה משהו שברוך ה' אנשים מתחילים להבין, זה נכנס לתודעה. מהשלב הראשון צריך לתעד ולצלם כל מה שאפשר, אם זה שיחות גישוש של המשטרה והשב"כ או דברים דומים".

לסיום, חשוב לבן גביר להזכיר שהעינויים בחדרי החקירות הם לא סוף פסוק וחשוב שפעילים יידעו שהשמירה על זכות השתיקה עדיין חיונית ואפשרית. "צריך לזכור שעם כל החומרה שבעינויים עדיין אפשר לשמור על זכות השתיקה, עדין בנאדם יכול לא לשתף פעולה ומנסיון מוכח מי ששומר על זכות השתיקה בחקירות כאלה בסופו של דבר הולך הביתה. יידע כל בחור שנכנס לחקירת שב"כ שאפשר לעבור את זה ו'להישאר בחיים' אבל זה תלוי באותו בחור, בשלב הזה אין עורכי דין. אם הוא מחליט שהוא שומר על זכות השתיקה בסופו של דבר רוב גדול של חבר'ה כאלה הולכים הביתה בסופה של חקירה גם אם זה לוקח שבוע, שבועיים וגם חודשיים, מה שאין כן כשבחורים מתחילים לדבר בחקירות".