"סדום ועמורה" - כך זיכו השופטים את המחבל

שופטי בימ"ש הצבאי סא"ל צבי היילברון, סא"ל אתי אדר ורס"ן חיים בלילטי זיכו את המחבל חמזה פאיז שדקר את נירית זמורה ופצע אותה קשה בגוש עציון, מעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונת תחילה והרשיעו את המחבל בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין.

אלא שקריאת פסק הדין מעלה כי השופטים ניהלו התפלפלויות משפטיות מדהימות כדי ללמד על המחבל זכות בכל דרך אפשרית, ותוך סתירת כל היגיון.

בפסק הדין מדגישים השופטים כי המחבל דקר דקירה "יחידה", ומציינים כי "נדירים היו המקרים בהם הרשיע בית המשפט נאשם בעבירת רצח או ניסיון לרצח בגין דקירת סכין אחת, אף אם הביאה למותו של הקורבן".

אלא שבשלב זה מתייחסים השופטים לפרט "השולי" באירוע, והוא שלהב הסכין ננעץ בגופה של האשה, וקת הסכין נשברה, ולכן המחבל לא יכול היה לדקור דקירה נוספת, אלא בחר לנסות ולהימלט.

"בענייננו, טוענת התביעה, כי עקב שבירת הקת לא היה ביכולתו של הנאשם לשוב ולדקור את המתלוננת פעמים נוספות, אלא שאין בעובדה זו כדי ללמד שהיה ברצונו לעשות כן", טוענים השופטים.

"אדרבה, בהעדר כל ראיה לכך שהנאשם ביקש לדקור את המתלוננת שוב ושוב, אין אלא להניח לטובתו כי לא ביקש לעשות כן. לא זו אף זו, באמרתו המשטרתית עת נשאל כמה פעמים תכנן הוא לדקור, השיב בפשטות: "פעם אחת"".

בריחת המחבל עומדת לזכותו

השופטים ממשיכים ומציינים כי גם בריחתו של המחבל עומדת לזכותו.

"בנוסף לכך יש לציין את התנהלות הנאשם מיד לאחר הדקירה. הנאשם דקר את המתלוננת ומיד ברח. בריחתו זו של הנאשם עשויה ללמד על כך שהנאשם חדל מרצונו לדקור את המתלוננת או למצער להקים ספק ביחס לכך. במצבים בהם הופסקה הדקירה ביוזמת הנאשם, למשל בשל בריחתו מזירה העבירה, ראה בכך בית המשפט אינדיקציה להעדר כוונה להרוג".

לצד האמור, המשיכו השופטים להתפלפל וכתבו כי "ערים אנו לכך שלעתים בריחת נאשם מזירה תוך שהוא נמנע מלסייע לקורבן עשויה ללמד דווקא ההיפך, והכל בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי".

השופטים ממשיכים ומחפשים זכות על המחבל, והפעם בנוגע למיקום הדקירה – בעמוד השדרה.

הנפגעת ניצלה בניסי ניסים, ובמרכז הרפואי שערי צדק הצילו את חייה בעבודת קודש מדויקת ומקצועית.

"היבט נוסף נוגע למיקום הדקירה. אין חולק כי הנאשם דקר את המתלוננת באופן מפתיע. המתלוננת לא ראתה את הנאשם מגיע לכיוונה ולפיכך לא הייתה יכולה לחמוק מן הדקירה.

עובדה זו, מבלי למעט מן הכיעור שבמעשה וחומרתו, ככל שהיא נוגעת לכוונה להרוג, מחזקת את הספק בדבר קיומה של כוונה להרוג. להווי ידוע כי מיקומה של הדקירה הוא משתנה חשוב בעת הערכת כוחה של חזקת הכוונה. יצוין כי באותם מקרים נדירים בהם ראה בית המשפט להרשיע ברצח בגין דקירת סכין אחת, היה זה בשל דקירת סכין בליבו של אדם או בחזהו באופן שהביא למותו. אין חולק כי בעניינו פגעה דקירת הסכין בחוליה T3 שבגבה העליון שהמתלוננת ולא באזור אחר", כתבו השופטים.

"רעדתי פיסית כשקראתי את פסק הדין"

הנפגעת ובני משפחתה, המיוצגים בידי ארגון חוננו, זעמו על פסק הדין שהשווה לסדום ועמורה.

ברשתות החברתיות זכה פסק הדין לשיתופים רבים וזעם רב. "מי שמחפש חומר קריאה ליום השואה אני ממליץ על קריאת פס"ד מס' 6831/15 של ביה"ד הצבאי ביהודה בו השופט היילברון מזכה מחבל שדקר יהודיה מאשמת "נסיון לגרימת מוות". מצמרר. פיסית רעדתי כשקראתי את זה", כתב עיתונאי כאן אבישי עברי.

"ביום בו בבית המשפט מתפתלים בטיעונים מטורללים בכדי להצדיק רצח יהודים, אי אפשר לדבר על לקחים שנלמדו מן השואה והציווים האלמותיים הופכים היום לגמרי מופרכים. במצב זה אפשר ומומלץ להתעלם מהצפירה, הטקסים והנאומים היוצאים מן השפה אל החוץ. לעולם לא עוד עלק...", כתב יגאל מלכה בחשבון הטוויטר שלו.