הדחת קצינים ולוחמים התקפיים, שמירה על מדיניות ההכלה והימנעות מתגובה חריפה לפיגועי טרור: כמעט חודשיים אחרי הטבח בעוטף עזה במערכת הביטחון מסרבים לשנות את התפיסה בהתנהלות הכוחות ביו"ש.
זה כמעט ארבעה שבועות מגיעים אליי עוד ועוד סיפורים מקוממים הקשורים בהתנהלות הפיקוד הבכיר ביהודה ושומרון. לא נוח להתעסק בביקורת במהלך מלחמה, אבל נדמה שבמקרה הזה מדובר בדברים שחייבים להגיע דווקא עכשיו לידיעת הציבור כדי לתקנם בהקדם. אחרי המלחמה זה עלול להיות מאוחר מדי.
מרבית הקצינים והלוחמים חששו להתראיין מחשש שיבולע להם בעתיד; חלקם הקטן הסכים לדבר בעילום שם, ויחידים הסכימו לדבר בפנים גלויות. משלל העדויות שהצטברו הבאתי כאן את סיפוריהם של שלושה קצינים ששירתו ביו"ש מפרוץ המלחמה, והם שוזרים יחד תמונה מדאיגה ומדירת שינה שאמורה להטריד כל אדם בישראל.
אחד הראשונים שחוו על בשרם את השלכות הקונספציה ששררה בפיקוד מרכז הוא רס"ן (במיל') שלמה בשן, תושב תקוע ומפקד הפלוגה המזרחית של גדוד ההגמ"ר בגוש עציון, שהודח מתפקידו בשבועות הראשונים של המלחמה. "לצערי ביהודה ושומרון הצבא לא רוצה לנצח אלא 'לנהל את הסכסוך'", הוא קובע. "מהיום הראשון למלחמה הכנתי את הפלוגה שלי ליום פקודה שבו לא נוכל להיעזר במערכת, כי היא תקרוס בדומה למה שקרה בעוטף עזה, ונצטרך לפעול בכוחות עצמנו.
"לצערי מערכת הביטחון במתכונתה הנוכחית לא מבינה את האירוע ולא יודעת לנהל מלחמה אלא רק ביטחון שוטף, בט"ש. יש שני מונחים מקצועיים בצבא: אבטחה והגנה. זה נשמע דומה, אבל יש ביניהם הבדל גדול", מסביר בשן. "אבטחה זה בשגרה. עומדים בתוך גדרות היישובים ומתכוננים לסכל פיגוע. היכן שעומדים הכוחות שלנו, זהו קו המגע.
הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
"במלחמה יוצאים להגנה, והיא לא פועלת מתוך גדרות היישובים אלא בכל המרחב. לכן אנחנו נקראים הגמ"ר – הגנה מרחבית. בהגנה קו המגע צריך לצאת החוצה, מחוץ לגדרות. הגנה זה לא להיות מוכן לפיגוע אלא להיות מוכן למתקפה. אתה מנתח את השטח, מגדיר שטחי מפתח, יוצר עומק ועתודה ומרחיק החוצה את קו המגע. זה נקרא ניצחון במלחמה. זה מה שמלמדים כל צוער בקורס קצינים.
"לצערי הצבא מבקש מאיתנו להיות בבט"ש מוגבר, כלומר להיות חזקים יותר בעמדות אבל לא להרחיק את קו המגע ולא לצאת החוצה. אוגדת איו"ש היא כרגע חברת האבטחה הכי גדולה במזרח התיכון, אבל מאבטחים זה לא צבא. בדרך הזו לא נוכל להציל את היישובים מהתקפה.
"העליתי את הטענה הזאת שוב ושוב לפני כל המפקדים שלי, ולצערי לא קיבלתי מענה", קובל בשן. לדבריו, הלוחמים בפלוגה שבפיקודו הבינו מהר מה נדרש מהם לעשות במצב מלחמה, אולם המערכת הייתה רחוקה שנות אור מתפיסת העבודה של הלוחמים. "בכל הימים הראשונים של המלחמה עבדנו קשה לפי תוכנית הגנה כדי להגן על היישובים, והמטרה שלנו כל הזמן הייתה להרחיק את קו המגע מבתי היישוב.
"יצאנו החוצה, פרצנו צירי ביטחון, הקמנו עמדות תצפית וחסמנו נתיבי חדירה אפשריים שמהם יוכלו הכפריים באזור לפתוח במתקפת פתע על היישובים. החטיבה והפיקוד לצערי לא היו בסיפור בכלל, וכל צעד הכי קטן נתקל בערמת בירוקרטיה. העובדה הפשוטה שאנחנו נמצאים עכשיו במלחמה לא חלחלה למערכת.
"מצאתי את עצמי לא ישן בלילות, לא בגלל פעילות מבצעית אלא בגלל תחקירים בחטיבה ומילוי טבלאות אקסל. חוץ מלהערים קשיים החטיבה לא עשתה כמעט שום דבר, ונאלצנו אפילו להביא כלים הנדסיים אזרחיים בשביל לבצע פעולות ביטחוניות בסיסיות", הוא מספר בצער.
"המשימה הייתה להחזיק את הגזרה שקטה. להחזיק את איו"ש כזירה משנית ולהימנע בכל דרך ממצב של מחבלים הרוגים. אמרו לי במפורש שזה נובע מלחץ אמריקאי. האמריקאים מסתכלים מה המתנחלים עושים, ולכן לא יכולים לאפשר לנו לפעול עכשיו.
"בתחילת המלחמה קיצרו את נוהל מעצר חשוד והורידו את השלב של הירי באוויר, אך הדגישו לנו שאנחנו צריכים לירות אך ורק כדור ברגל ולא ירי על מנת להרוג, כדי שלא נגיע למצב שיש ערבים הרוגים, בנימוק שכל הלוויה מעוררת עוד התקוממות".
בשן הודף את הטענה הזאת ומציג נתונים הפוכים מהשטח. "היו לנו בתחילת המלחמה שני אירועים שנאלצנו בהם לפתוח באש לעבר מחבלים. האירוע הראשון היה ירי על מחבלים שיידו אבנים מצוק גבוה לעבר כביש ראשי. סכנת חיים מובהקת. לפי ההוראות הותר לנו לירות להם רק ברגל, אך אחד המחבלים הסתתר מאחורי קיר, ואנחנו ירינו סביב מקום המסתור שלו כדי לנטרל אותו, וזה גרם לחיסולו.
"האירוע השני היה אירוע של התפרעות המונית מהכפר תקוע הערבי שיצאה לכיוון היישוב. הלוחמים של הפלוגה יצאו לעבר ההתפרעות ונתקלו במטר אבנים, זיקוקים וירי גולות מרוגטקות, דבר שעלול לגרום בקלות לפציעה חמורה. הכוח שנפרס בשטח הצליח להעלות על הכוונת את אחד מהמחבלים בזמן שזה ירה מהרוגטקה, וחיסל אותו. בתוך דקה פוזרה ההתפרעות והמחבלים נמלטו לכפר.
"בהלוויה, שעה לאחר מכן, עוד ניסו להתקרב לציר הקרוב, אבל נתקלו בתגובה נחושה שלנו, שכללה ירי ברגלו של אחד המחבלים, ומאז פשוט שקט. זה כפר שבימי שגרה היה מוציא טרור לכל הגזרה כמעט בכל יום, ומאז שהוא נענה בתגובה נחושה שלנו הוא הבין את המסר", מספר בשן.
באופן מקומם וחרף התוצאות המובהקות בשטח החליטו בחטיבה להדיח את בשן מתפקידו בעקבות שני האירועים האלה ועוד כמה אירועים שבהם נחסמו צירי תנועה שעלולים לשמש להימלטות או להסתערות מחבלים על היישוב למרות העדפת הפיקוד להשאירם פתוחים כדי שלא לשבש את שגרת תושבי הכפרים באזור. איתו הודח עוד לוחם בפלוגת ההגמ"ר, ועוד מפקד הועבר מתפקידו.
בד בבד עם הדחתו של בשן הודח גם א', קצין במילואים מאחת החטיבות המרחביות ביו"ש שאחד מחייליו דרך נשק על מחבלים שירו לעברם זיקוקים בכינון ישיר. א' הואשם כי גיבה את הלוחם, וכבר למחרת היום הודח.
"בליל שבת לפני שבועיים יצאנו עם הגדוד לפעילות מבצעית באחד הכפרים באזור, ומחבלים ירו עלינו זיקוקים מתוך התקהלות. בתגובה חייל שלי דרך את נשקו מול המחבלים. ניגשתי אליו ושאלתי מה קרה ולמה דרך, והוא הסביר שירו עליו מלמעלה זיקוקים בכינון ישיר. אמרתי לו: מצוין, אם יורים שוב ואתה חש בסכנת חיים, תירה. מאחוריי, מתברר, עמד הסמח"ט, והוא נזף בנו על דריכת הנשק. אמרתי לו שזו הייתה סכנת חיים מובהקת, ואני עומד לחלוטין מאחורי הפקודה. הסמח"ט לא התייחס וקבע: אף אחד לא ידרוך נשק. הודיעו לי שידיחו אותי מהתפקיד, וכמה שעות לאחר מכן הודחתי, אפילו ללא שימוע", סיפר א'.
אצל מ', לוחם לשעבר בחטיבת הקומנדו וקצין במילואים בחטיבת בנימין, ההדחה ארכה מעט יותר זמן, אך כבר מהימים הראשונים, הוא מספר, ננזף בגין הפעילות שהוביל בגזרה. "הצבא לצערי לא התעורר למרות המלחמה", קובע מ'. "התפיסה אותה תפיסה, שקט ייענה בשקט; כל עוד שקט הכול בסדר. בצבא אומרים לנו כל הזמן שמה שקרה בעזה הולך לקרות גם ביו"ש, וכשזה יקרה אנחנו נהיה בבעיה. מגדירים מראש יישובים בסיכון גבוה ומעבים שם כוחות, אבל מסרבים בתוקף להקדים רפואה למכה".
בשיחה טעונה מגולל מ' שורת אירועים שהתמודד עימם הכוח שבפיקודו מאז פרוץ המלחמה, שברבים מהם נענה בנזיפות ובתחקירים, אך הוא סירב לקבל עליו את הדין והתעקש שוב ושוב מול הפיקוד כי התנהלות הכוח הייתה נכונה עד שנאלצו בפיקוד להודות כי אכן פעלו כשורה.
"בימים הראשונים למלחמה היינו בפעילות מבצעית באחד הכפרים הכי עוינים בסביבה, ורכב ערבי הגיח לפתע וניסה לדרוס אותי ואת הלוחמים שבכוח. קפצנו הצידה וירינו לעבר הרכב, ושני מחבלים נפצעו. בחטיבה עשו תחקיר מקיף, אבל הודו בסוף כי פעלנו כשורה. המח"ט גם אמר שהם מחבלים והבטיח שהם ייעצרו.
"כמה ימים אחרי האירוע הזה הבחין כוח ההגנה ביישוב עטרת בערבים שמתקינים מצלמות אבטחה בכביש הראשי בצומת הכניסה לרוואבי. עד שקפצתי לשטח הערבים כבר הספיקו לברוח, והחלטתי להוריד בינתיים את המצלמה החדשה שהם התקינו.
"אז התקשר אליי המג"ד ושאל למה הורדתי את המצלמה. אחר כך הגיע קצין נוסף וסיפר שאת מצלמות המעקב התקינו מנגנוני הביטחון הפלשתיניים, אבל אמר שבמנהלת התיאום והקישור החליטו לאשר זאת. הסברתי לקצין שזה מעשה שגובל בטירוף, ובכל רגע ורגע שאני מציב כאן מחסום או נכנס לפעילות יושבים פה ערבים ועוקבים אחרי התנועות שלנו.
"אמרתי לו גם שזאת הכניסה היחידה לגוש ערורה, גוש כפרים רצחניים שמכונה גם המשולש השחור, ובעצם עכשיו הערבים שולטים כאן מודיעינית על הכניסה, ובפועל כששולחים אותי לתפוס מבוקש ביציאה, הוא למעשה יכול לצפות בי מראש ולתכנן את צעדיו. כמובן, המצלמות נותרו שם.
"אחרי אירוע כזה אתה פתאום חושב לאחור על כל הפטרולים והמארבים שעשית שם ומבין שיכול להיות שרבים מהם היו נתונים למעקב. זה בלתי נתפס. הזהרתי עוד באותו ערב את כל החיילים שלי מפני המצלמות הללו. בהתחלה התעצבנו בגדוד על ההתנהלות שלי, אבל בסוף המג"ד התקשר אליי ושיבח אותי על התפקוד באירוע.
"האירוע השלישי שעצבן את הפיקוד התרחש לפני כשלושה שבועות. במהלך מחסום שביצענו הגיע רכב שקיבלנו לגביו התראה מראש על כוונתו להוציא פיגוע, רכב שכבר ביצע לאחרונה פיגוע של השלכת בקבוקי תבערה על רכב יהודי, וקיבלנו הוראה לעכב אותו. ברכב היו ערבי וערבייה בהיריון. הערבי עצמו עלה במערכת כמסורב שב"כ, כלומר יש לגביו אינדיקציה לעיסוק בטרור. בחטיבה אמרו לנו לחכות וכרגע לא לעצור אותם.
"אחרי כמעט שעה שהרכב חסם את התנועה הוריתי לערבי להתקדם ברכב כמה מטרים למפרץ שבצד הכביש. לפי הנהלים בכלל לא הייתי אמור לתת לו לנהוג ברכב כשהוא מעוכב, אבל החלטתי להתחשב באישה ההרה שהייתה שם", מתאר מ'. "הערבי ניצל את הרחמנות שלי, נתן גז, ניסה לדרוס את אחד הלוחמים וברח. בהמשך נתקל במחסום נוסף של חיילים שלי, והם ירו לעברו, אך גם שם הוא הצליח לברוח. אחרי האירוע הזה נקראתי לשיחה אצל המפקדים שלי, והם הודיעו לי שאני 'סוס דוהר מדי בשביל הפלוגה והגדוד', ולכן לא רוצים אותי כאן ושאלך הביתה.
"ההדחה הזאת מאוד כואבת לי. זאת פגיעה אמיתית בי ובחיילים, המחלקה שלנו מרוסקת. כל החיילים אומרים: הוא צודק, על מה העפתם אותו. המצב של הציוד שסיפקו לנו כאן מהיום הראשון הוא בקנטים. הכול לא מאורגן, והכי קל לוותר, להגיד 'הכול דפוק כאן' וללכת הביתה. אבל אתה מתגבר, נושך שפתיים וממשיך, כי זאת המדינה שלך. ואז מגיעה ההדחה, וזאת פשוט יריקה בפנים. אני עוד לא ממש מעכל את זה. מבאס גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית שהצבא בוחר בפרות עצלות במקום בקצינים שהם סוסים דוהרים מדי", מתאר מ' את התחושות הקשות.
מ' ממשיך ומספר על משימה שהוטלה עליהם ומצביעה בעיניו על בלבול עמוק במערכת. "בלילה שלאחר הפיגוע שהתרחש ליד רימונים, שבו תקפו מחבלים בגרזן רועה צאן יהודי, וזה פונה במצב קשה מאוד לבית החולים, היינו אמורים לצאת לפעילות מבצעית באזור ללכידת מבוקשים.
"ברגע האחרון לפני שעלינו לכלים הודיעו לנו שהמח"ט החליט לבטל את כל הפעולות ההתקפיות הלילה, והמשימה שלנו היא לשמור על הכפר טייבה מפני פעולות תגמול של יהודים. אני התקוממתי מייד ואמרתי למ"פ שלא באנו לכאן בשביל לשמור על ערבים, ואם אתה הולך ושומר עכשיו על כפר שיצאו ממנו מחבלים רק לפני כמה שעות, אתה מראה לכפר שמעשי הטרור שלו לגיטימיים. להפך, מה שצריך לעשות כאן עכשיו זה להודיע לאוכלוסיית האויב בכפר שיש להם ארבע שעות לעזוב, ואחרי זה אנחנו מתחילים להפציץ. אין שום הבדל בין עזה למחבלים שפה. יצאו מהכפר הזה חמישה מחבלים עם גרזינים, וכל הכפר פה מבסוט.
"הורידו אותנו מהאוטובוס בשער של היישוב רימונים, ואני קמתי ואמרתי למ"פ: אני התגייסתי לצבא ההגנה לישראל, לא לצבא ההגנה לטייבה. יש משטרה, יש מג"ב, ואם הם רוצים, שיפעלו בנידון. עוד חיילים הצטרפו אליי והביעו ביקורת חריפה על המשימה שהוטלה עלינו. המ"פ סירב לוותר ואמר לי: אתה עולה כי זאת פקודה.
"המג"ד הגיע עם מפה של השטח והתחיל לחלק אותנו לעמדות סביב הכפר, למחלקות ולצוותים שיתמקמו סביבו. הוא גם התחיל לספר לנו שבטייבה בכלל יש אוכלוסייה ידידותית ולא עוינת. בציניות הורדתי את הנשק והאפוד ואמרתי לו: אם ככה, אני נכנס עכשיו לטייבה, ניפגש בצד השני של הכפר. המג"ד הבין את המסר והתחיל לצעוק לי: לא, לא, תישאר פה. אמרתי לו: רק לפני שבוע רצחו יהודים בעוטף עזה, עוד לא סיימנו לקבור את הגופות, והבוקר שוב קמו וניסו לרצוח יהודים. מה ההבדל בין מה שקרה כאן למה שקרה בעזה?
הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
"המג"ד אמר שהוא מסכים, אבל אי אפשר אחרת כי אין לגיטימציה בין-לאומית, וצריך לשמור על מרקם החיים ועוד כל מיני תירוצים. אני כבר לא התאפקתי והטחתי בו שאם הוא מבטל עכשיו פעילות מבצעית של לכידת מבוקשים לטובת המשימה הזאת, הוא חתום על הפיגוע הבא שיוציאו המחבלים הללו, שיישארו חופשיים.
"הוא הרים טלפון למח"ט ואמר לו: תשמע, החיילים לא רוצים לצאת למשימה, יש פה בלגן. זה לא סדיר, זה מילואים. בסוף הוא נכנע והורה לנו לחזור לבסיס".
מ' מוסיף ותוקף את כלי התקשורת, שלדבריו יוצרים מצג שווא כאילו האוכלוסייה הערבית סולדת מטרור. "בתקשורת מספרים לנו שרוב הערבים חפים מפשע. עשינו פה מחסומים במשך שבועות בגזרה, כל ערבי שמעוכב אנחנו עורכים לו חיפוש ברכב ובטלפונים, וכולם משתפים סרטונים מהשבת השחורה, כולם מעודדים ג'יהאד וחמאס. עצרנו עשרות אנשים אקראיים שכותבים 'הלוואי שיכולתי להצטרף לחמאס'. כל הכפרים באיו"ש מלאים בפוסטים של הסתה לרצח יהודים. כולם רק מחכים לרגע שיוכלו לשחוט אותנו. הם כבר היו עושים את זה אם רק היו להם הנשק והיכולת. אנחנו חיים כרגע על זמן שאול", הוא מזהיר.
"אסרו עליי לפטרל בכפר הסמוך כי 'זה יוצר אירועים'. אמרתי למ"פ: במקום שהאזרחים יהיו בחזית ויחטפו את האש, אנחנו הלוחמים אמורים להעמיד את עצמנו בקו הראשון. במקום שמחבל ינסה לדרוס אזרחים בחוץ, הוא מנסה עכשיו לדרוס אותי בכפר. זה התפקיד שלנו, לא לשבת לאכול בבסיס ורק להגיב על אירועים.
"בתחילת המילואים נכנסנו לגזרה מלאה בפיגועי טרור. הכפרים באזור היו מוציאים פיגועי אבנים כמה פעמים בשבוע. מהרגע שהגענו החלטנו על שינוי מדיניות. בלילה הראשון הודעתי למפקד שלי: אני כל לילה עושה פטרול בכפר, מי שאני רואה מסתובב באופן חשוד, אני תופס אותו ומעכב אותו. כל ערב נכנסנו לכפר, עיכבנו עשרות ערבים והעברנו רבים מהם למעצר שב"כ. החיילים שלי כבר מכירים את הכפר על כף היד, כמו שצבא צריך להיות במלחמה. חודש שלם עבר מאז, ויש אפס אירועים של זריקות אבנים. הורדנו את הטרור כאן לאפס והבאנו לגזרה שקט אמיתי וביטחון. כל זה קרה רק בזכות כל הפעולות שלנו, שהפרו את השקט הקדוש. על התוצאה אי אפשר לחלוק, היא מדברת בעד עצמה.
"אחרי שהודיעו שמדיחים אותי הגיע אליי הרבש"ץ של אחד היישובים כאן ואמר לי: איזה באסה, תדע שכשהכוח שלך פה אנחנו ישנים בשקט. החשש והפחד הכי גדול כאן של המערכת הוא שיקרה אירוע ש'יצית את יהודה ושומרון'. השקט הוא הדבר הכי חשוב. בעיניהם אני, שמנסה לטפל כאן בטרור, גרוע מהמחבל בכפר. אני היעד של הפיקוד", מסכם מ' בעצב.
תגובת דובר צה"ל: "לוחמי צה״ל בסדיר ובמילואים נדרשים לעמוד בפקודות ובנהלים ולפעול בהתאם לערכי צה״ל. אירועים חריגים שבהם משרתי צה״ל פועלים שלא בהתאם לפקודות, מתוחקרים על ידי המפקדים ומטופלים משמעתית ופיקודית".
נחמה פורתא 1 י"א כסלו תשפ"ד 09:05 אבי