"הפקרה מוחלטת": תושבי שער השומרון סילקו את המוסקים הערבים

צה"ל ממשיך לאשר מסיק, כולל בתוך תחומי האבטחה ואפילו בתוך ישובים ממש. תושבי מועצת שער השומרון טוענים שצה"ל מכניס ערבים מיו"ש אל תוך הישובים בלי שמירה בכלל, ומסתיר ממחלקות הביטחון של הישובים את זמני הכניסה כדי שהתושבים לא יוכלו להתנגד.

מועצה מקומית שער השומרון היא מועצה מקומית במערב השומרון שמאגדת את הישובים עץ אפרים ושערי תקווה, וצמודה גם לאלקנה. בשבוע האחרון מנהלים תושבים מהיישובים האלה מאבק עיקש נגד כניסת ערבים למסוק בתוך הישובים ופעם אחר פעם הם מצליחים לגרש את המוסקים.

בעקבות המאבק שלהם, הם מספרים שהצבא החליט לנתק את התיאום עם מחלקות הביטחון וההגמ"ר בישובים, מחשש שאלה יספרו לתושבים מתי צפוי מסיק כדי שהם יחסמו את הערבים ויגרשו אותם.

"המג"ב והצבא לא באים לשמור עלינו מפני המוסקים שלא יכנסו לבתים וירצחו" מספר לנו אלי זינגר, תושב עץ אפרים. "אם יש נוכחות של הצבא היא נועדה להגן על המוסקים מפנינו, לא להפך". "זה מטורף, עם טרקטורים ומסורים".

הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
​בטלגרם >>

לדברי אלי, הערבים מגיעים למרחק של עשרות מטרים מבתי התושבים, ואין עליהםן שמירה בכלל. "הם יכולים להגיע ממש אל קו הבתים". "בשתי דקות הליכה הם מגיעים אל קצה רחוב החרוב אצלנו, והבית השני ברחוב זה בית שיש בו צהרון עם 40 ילדים".

אלי מספר שהצבא בכל לא יודע כמה נכנסים, ואיפה הם נמצאים: "הם לא יודעים איפה הם, והם לא תמיד בטוחים כמה יש. כשהוצאנו אותם אתמול מהאזור של שערי תקווה, הם לא ידעו בכלל כמה יש בשטח ואיפה הם נמצאים. אחת החיילות אמרה שיש עשר, אחת אמרה נראה לי הכנסנו שלוש עשרה".

"הסיבה היחידה שהדבר הזה מתרחש, היא כי כרגע עבור הצבא, עבור מערכת הביטחון, השיקול שהם עושים זה שהם רוצים שקט. הערבים יעשו להם יותר בלאגן, אם לא יכניסו אותם, מאשר שהיהודים יעשו להם בלאגן, אם כן יכניסו את הערבים, ולכן מכניסים".

"זה לא עניין של בעלות על קרקע, הם לא בודקים בכלל בעלות, של מי העץ ואיפה, הם לא יודעים בכלל לאן הם הולכים למסוק, זה לא מעניין אותם, הם לא בודקים את זה בכלל. הם פשוט מכניסים אותם כי הם חושבים שיהיה להם יותר שקט ככה, שהיהודים יקבלו את זה יותר בהבנה, מאשר הערבים שיעשו בלגן אם לא יתנו להם להיכנס. זה כל הסיפור."

"ברגע שאנחנו מוכיחים לצבא שזה הפוך, שאנחנו עושים בלאגן, שאנחנו מגיעים, שאנחנו עומדים על הגדרות, שאנחנו לא נותנים להם להיכנס לנו לתוך היישובים ולהגיע למרחק שחיטה במסור של ילדים, ברגע שהם רואים שיש פה יותר אקשן, וזה גורם להם לעבוד יותר קשה, הם מבינים שעדיף להם פשוט לא להכניס את הערבים, וזאת המשוואה שאנחנו צריכים לעשות כרגע."

"לצערי, אם המערכת הזאת היתה פועלת לטובת היהודים באופן ציוני, אז כל הדבר הזה היה נמנע, כי כל הרעיון המטורף הזה של להכניס אוכלוסיית אויב בזמן מלחמה, כן, אני מדגיש, זאת אוכלוסיית אויב בזמן מלחמה פעילה, להכניס אותם לתוך גדר המערכת, לשטח שבין היישובים או לתוך היישובים, זה לא משנה, זה הזיה. מה שאמור לקרות לאוכלוסיית אויב בזמן מלחמה, זה שאם הם מוציאים את האף שלהם, ולוקחים צעד אחד לכיוון יישוב, זה שטח השמדה. זה מה שאמור להיות".

"זה שהצבא, באופן יזום, מזמין אותם להיכנס לתוך היישובים, ואפילו לא טורח לאבטח אותם, זה איבוד מאורות מוחלט. זה המשך של אותה קונספציה שהביאה אותנו לשביעי באוקטובר, וזה בדיוק מה שקורה עכשיו ביהודה ושומרון, וכשאני אומר יהודה ושמרון, אנחנו יישובים במערב השמרון, אנחנו חמש דקות מראש העין, כן? אנחנו לא עמוק בהר, אני מדבר איתך על יישובים ענקים, אורנית, שערי תקווה, עץ אפרים ואלקנה, אנחנו ביחד עשרים, 25 אלף אנשים.

בנוסף לביקורת על הצבא, אלי מעביר ביקורת גם על התושבים שלא מספיק מעורבים במאבק לשמירה על חייהם. "בהתחשב בגודל היישובים, הבעיה שלנו היא שאין מספיק יענות של תושבים. זה שעות קשות. שש בבוקר, שש וחצי בבוקר, במהלך כל השבוע, ההיענות היא מאוד לא מספקת. בסופו של דבר מעטים מצליחים לעשות פה עבודה גדולה, אבל אני חושב שצריך פה ניעור, התושבים לא לגמרי מבינים מה קורה להם מתחת לאף, ואת הסכנה. החברה האלה מגיעים ממש עד לבתים".

תגובת דובר צה"ל: "המסיק המוזכר מתנהל בשטח שבין גדר המערכת לגדר היישוב, ולא בתוך היישוב. כוחות צה״ל שולטים ומודעים לכמות המוסקים אשר עוברים מדי יום. פרטי שעות ומיקומי המסיק מועברים לאחראי ביטחון היישובים לכל יום".

"כוחות צה״ל והמנהל האזרחי מבצעים ניהול סיכונים והתאמות ביטחוניות בשטח הכוללים תיאום ואבטחה צמודה של כוחות הביטחון, בייחוד בשטחי המסיק הסמוכים להתיישבות הישראלית, לצירים ולמוקדי החיכוך בכלל".

תגובת אלי זינגר לתגובת דובר צה"ל: 

"המסיק המוזכר מתנהל בשטח שבין גדר המערכת לגדר היישוב, ולא בתוך היישוב."

שקר מוחלט. אצלנו בישוב עץ אפרים (שער שומרון), לאחר הכניסה דרך גדר המערכת, המרחק בהליכה רגלית נינוחה אל תוך רחוב החרוב הוא כשלוש דקות. אנחנו יודעים זאת מכיוון ששם אנחנו מטיילים בשבתות, וכך הגענו לשער גדר המערכת כדי למנוע את כניסת הערבים. אין כל מכשול בין גדר המערכת לבתי התושבים. ישנה גדר ישנה פרוצה לחלוטין, ושער רכב דרכו אפשר להיכנס רגלית בלא שום מאמץ.

יודגש - אין כל מניעה להליכה פשוטה אל תוך רחובות ובתי היישוב.

"כוחות צה״ל שולטים ומודעים לכמות המוסקים אשר עוברים מדי יום."

הלוואי וזה היה נכון. אין כל שליטה של הכוחות במצב. כוח קטן של חיילים בודדים מגיע לפתוח את השער, ועוזב את המקום.
השבוע באחת הפעמים בהן התושבים אילצו את הערבים לחזור חזרה אל גדר המערכת, התנהל שיח בין המ"פ לסמג"דית לגבי מספר הערבים שנכנסו. אחת אמרה שנכנסו 10, אחרת חושבת שהיו 13, ובכל מקרה לא היה להן מושג אם נשארו ערבים בשטח וכמה יצאו. רק בשל עירנות התושבים עם סריקות יזומות בשטח מצאנו את הנותרים וליווינו אותם אחר כבוד החוצה. יצויין שגם כשיצאו, הם לא עברו כל בידוק ע"י הצבא ואף לא ספירה כדי לוודא את מספרם. נכנסו לרכב טרנספורטר ונסעו בלא כל בדיקה.

"פרטי שעות ומיקומי המסיק מועברים לאחראי ביטחון היישובים לכל יום."

שקר בוטה. ההיפך הוא הנכון. הצבא באופן מכוון מסתיר את שעות הכניסה מהמועצה וממחלקות ההגמ"ר והרבש"צים.
יותר מכך, במקרים רבים הצבא מבצע הונאה אקטיבית ומוסר מידע מוטעה במכוון לגבי המיקום והשעה כדי שהתושבים יגיעו למקום הלא נכון בשעה הלא נכונה כשלאמיתו של דבר הצבא פותח שער אחר במיקום שונה ובשעה מוקדמת יותר.
נראה שהמאמץ מצד הצבא הוא כיצד להכניס את הערבים פנימה ולמנוע מהתושבים לדעת על כך בכלל, במקום להגן על התושבים מפני כניסה לשטח.

"כוחות צה״ל והמנהל האזרחי מבצעים ניהול סיכונים והתאמות ביטחוניות בשטח הכוללים תיאום ואבטחה צמודה של כוחות הביטחון, בייחוד בשטחי המסיק הסמוכים להתיישבות הישראלית, לצירים ולמוקדי החיכוך בכלל."

מלל רב שכולו שקר. אין שום אבטחה על הערבים ברגע שנכנסו לשטח. הכוח הקטן שפתח את השער והכניס אותם נעלם מיד. כשהתושבים הגיעו לשטח על מנת להוציא את הערבים, לצבא לקח זמן רב מאוד להבין היכן זה מתרחש. הכוח הצבאי ניסה להבין דרכנו איפה הערבים בשטח. כך שטענת ה"אבטחה הצמודה" היא סיפורי בדים מצוצים מהאצבע.
הליווי היחיד שמתרחש הוא לאחר שהתושבים מובילים את הערבים שנתפסו בשטח חזרה החוצה. או אז, הצבא מלווה את הערבים יחד עם התושבים עד לנקודת היציאה בגדר המערכת.