פרקליטות מחוז דרום הגישה הבוקר (א') לבית המשפט המחוזי בבאר שבע שני כתבי אישום נגד חאלד אבו ג'ודה וזאהי אבו ג'ודה, שניהם בדואים תושבי כסייפה שבנגב, באשמת רצח החייל רון קוקיה הי"ד בערד לפני כחודש.
מהודעת הפרקליטות עולה כי אחד המחבלים עבד כטכנאי הרדמה במרכז הרפאי סורוקה וכי הוא תכנן לחטוף חייל, באמצעות חומרי הרדמה להם היה נגיש מתוקף תפקידו. יש לציין כי דוברות המרכז הרפואי סורוקה, הוציאה הודעה בה נאמר כי המחבל הינו סטודנט במכללה באשקלון אשר הגיע להתנסות במרכז הרפואי סורוקה כחלק מלימודיו ושהה במקום במשך שבועיים בלבד.
על פי הודעת הפרקליטות, כתב האישום נגד חאלד מייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה שהינו מעשה טרור, ניסיון לרצח שהינו מעשה טרור, החזקת סכין שהינה מעשה טרור, הכנה לביצוע מעשה טרור שהינו רצח ופעולה בנשק למטרות טרור.
לנאשם זאהי מיוחסות עבירות של ניסיון לרצח שהינו מעשה טרור והחזקת סכין שהינה מעשה טרור ועבירות נלוות לרבות שיבוש מהלכי משפט, סיוע לאחר מעשה והדחה בחקירה.
מכתבי האישום שהוגשו עולה כי המחבלים הינם אחים למחצה וכי חאלד הינו בעל השכלה בהנדסה רפואית ועבד כמתמחה בחדרי הניתוח במרכז הרפואי סורוקה במהלך החודש האחרון.
כתבי האישום נגד הנאשמים כוללים שני אישומים: האחד מתאר את האירועים אשר קדמו לרצח, והאישום השני מתאר את רצח החייל וחלקו של כל אחד מהנאשמים באירוע זה.
על פי כתבי האישום, חאלד נהג לצפות בהזדמנויות רבות באתרי אינטרנט ובפייסבוק בסרטוני פעילות צבאית של כוחות צה"ל ברצועת עזה וכן בסרטונים בשבח ארגון החמאס.
מתוך החומר בו צפה, הושפע חאלד מפעילותו של ארגון החמאס ותורתו ולאור זאת, החל לפרסם בעצמו, בחשבון הפייסבוק שלו, פוסטים אודות האמונה באללה ודברי שבח לאסלאם. כך למשל ביום כתב חאלד פוסט שנוסחו: "אלוהים תשמור את ארץ המוסלמים ותעשה מאויבך אויבי הדת, בראשיתם תפיל אותם ותיתן לנו את הניצחון על שבט הכופרים".
בעקבות האמור גמלה בליבו של חאלד החלטה לעשות מעשה למען העם הפערבי וזאת, בין היתר, על מנת להביע במעשים את תמיכתו בארגון החמאס ולהאדיר שמו שלו בארגון. במסגרת זו, גיבש חאלד החלטה ולפיה יבצע פיגוע כנגד חייל צה"ל.
לצורך כך, ביצע חאלד מספר פעולות הכנה מקדימות, בין היתר משיכת סכום של 54,000 ₪ מחשבונו בבנק לצורך מימון מחייתו לאחר ביצוע הפיגוע, עת יהיה בבריחה ומבוקש על ידי כוחות צה"ל, רכש רכב שישמשו להימלטות לאחר ביצוע הפיגוע. בתחילה תכנן חאלד לחטוף חייל באמצעות חומרי הרדמה, אליהם היתה לו נגישות מתוקף תפקידו בסורוקה כטכנאי הרדמה, ולנהל משא ומתן על שחרורו תמורת שחרור אסירים פערבים הכלואים במדינת ישראל. אולם משהבין כי הוצאה לפועל של פיגוע מסוג זה מסובכת, חיפש תוכנית חלופית לביצוע הפיגוע.
בשלב מסוים שיתף חאלד את זאהי אחיו כי בכוונתו לבצע פיגוע טרור כאמור ושיתף אותו באופנים השונים בהם חשב להוציא את הפיגוע אל הפועל.
בהמשך לכך ביקש חאלד מזאהי לצאת עמו לביצוע סיורים בשטח על מנת לנסות לאתר חייל ולהוציא את תכניתו אל הפועל. זאהי הסכים והשניים קשרו ביניהם קשר ולפיו יבצעו יחד פיגוע במתווה של מציאת חייל חמוש, לבדו, בשעות הלילה, אותו ידקרו בסכין למוות לצורך חטיפת נשקו האישי. השניים אף סיכמו ביניהם כי מעתה יקראו לנשק במילת קוד-"פיצה", על מנת שכוונותיהם לא יחשפו. חאלד אף הציג בפני זאהי את הסכין שעתידה לשמש לביצוע הרצח.
במסגרת הקשר ביניהם, במספר מועדים בשעות הלילה, יצאו חאלד וזאהי לסיורים רכובים באזור ערד, במהלכם תצפתו על תחנות אוטובוסים ובתי קפה לצורך מציאת קורבן למימוש תכניתם. השניים הבחינו בחיילים רבים הולכים לבדם בשעות הלילה, אך אלו לא היו חמושים ולכן לא יכלו לבצע את זממם. בשלב מסוים התמקדו השניים בבסיס הצבאי "תל ערד" הנמצא בסמוך למקום מגוריהם, כמקום בו יוכלו למצוא מטרה לצורך ביצוע הפיגוע.
בעקבות כך במספר הזדמנויות, הגיעו השניים לאזור הבסיס הצבאי "תל ערד", וחיפשו חיילים במטרה לבצע הפיגוע. השניים הצטיידו בקפה ואוכל בכדי ליצור מצג שווא של מטיילים במקום. בכל אחת מההזדמנויות, לא הבחינו השניים בחייל בגפו אלא בקבוצות חיילים, ולכן לא יכלו להוציא הפיגוע אל הפועל.
| יש פיצה
בתאריך י"ב בכסלו תשע"ח, בעת שנסע חאלד ברכבו ברחבי העיר ערד, הבחין בחייל סמ"ר רון יצחק קוקיה הי"ד לבדו, כשהוא חמוש בנשק, והחליט לבצע את הפיגוע שתכנן.
חאלד יצר בסמוך לשעה 21:13 קשר טלפוני עם זאהי ומסר לו כי "יש פיצה", מילה שסוכמה ביניהם כמילת קוד ל"נשק". בסיום השיחה, ירד חאלד מהרכב כשהוא מצויד בסכין, וצעד לכיוון החייל שישב אותה עת על ספסל במקום.
בסמוך לשעה 21:17, התקרב חאלד לחייל מאחור ודקר אותו מספר דקירות- בצוואר, בעורף ובקרקפת, תוך שהוא מנסה לחטוף מהחייל את נשקו האישי.
החייל בכוחותיו האחרונים אחז בנשק על מנת למנוע חטיפתו, אך חאלד הצליח לחטוף מהחייל את נשקו ונמלט ברכבו מהמקום לכסייפה, כשהוא מותיר את החייל מדמם למוות.
החייל שנותר במקום מדמם, הלך מספר צעדים על הכביש ועוברי אורח שהבחינו במצבו התקרבו אליו וראו אותו מדמם מצווארו ומפיו ואומר "אני מת, אני מת".
כעבור זמן קצר, אכן נקבע מותו של החייל.
לאחר הימלטו מהמקום, הגיע חאלד לביתו שבאזור כסייפה, שם פגש בזאהי, הציג בפניו את הסכין כשהיא מגואלת בדם ואת נשקו האישי של החייל. חאלד סיפר לזאהי כי רצח חייל, חטף נשקו ובכך מימש את תכניתם.
מיד לאחר מכן, הסתירו השניים את נשקו של החייל, וחאלד שטף את הסכין על מנת לנקות ממנה את דמו של החייל והסתירה, והכל בכוונה להעלים ראיות.
