כנופיות ערביות בכסות של חברות שמירה

הפרוטקשיין והטרור החקלאי בנגב, בגליל וביהודה ושומרון אינם תופעות חדשות. כבר שנים ארוכות שהחקלאים ובעלי העסקים שמנסים להמנע מתשלום דמי החסות סופגים מכות כלכליות קשות. רק בשנה האחרונה הוצתו ברחבי הגליל עשרות משאיות ואוטובוסים, מתבנים טרקטורים וציוד חקלאי, ואף בוצעו כמה מעצרים של "חיילים" בארגוני הפשיעה, אלו שביצעו בפועל את אותם הצתות.

אמנם, הפרקטיקה של אותם ארגוני פשיעה מאפשרת להם להשאר מוגנים בחסות החוק, כשלמעשה הם מפעילים ברישיון חברות שמירה, ובדרך כלל הם אפילו לא צריכים להעביר לבעלי העסקים שניזוקו את דרישות התשלום, כיוון שבכל איזור כבר יודעים מי היא "חברת השמירה" השולטת.

הבעיה הולכת ומחמירה, כשבחסות של אותם חברות שמירה חוקיות, ארגוני הפרוטקשיין שנשלטים ברובם המכריע על ידי משפחות פשע מהמגזר הערבי, מחזיקים למעשה במיליציות פרטיות עם חיילים חמושים בנשקים תקניים שלמרבה הצער לא חסר בכלל בקרב החברה הערבית, ויעידו על כך אירועי הירי הרבים, בין במסגרת חתונות ושמחות ובין במסגרת קרבות בין חמולות.

חברת "שמירה"

בכתב אישום שהוגש לאחרונה כנגד בדואי מתראבין ניתן לקבל הצצה אל האופן שבו אותן חברות מתנהלות.

על פי כתב האישום, עדאל אלסאנע (בן 37), הפעיל במשך כ-5 שנים חברת שמירה שנקראה "עין האופק" באמצעותה סחט קבלני בנייה בסכומים של כ – 2.26 מיליון ₪, זאת בנוסף לכספים שקיבל במרמה בגובה של 2.09 מיליון ש"ח ועבירות כלכליות נוספות.

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

 אלסאנע מואשם בסחיטתם של 11 קבלנים, תוך שהוא משתמש במוניטין הפשיעה והאלימות של בני שבט טארבין כדי לגרום לאותם קבלנים להבין את חומרת האיום.

עם הגשת כתב האישום אמרו בפרקליטות כי "בשנים האחרונות התגברה תופעת סחיטת דמי החסות ("פרוטקשן"), ובפרט באזור הדרום. מדובר בתופעה חמורה המאיימת על יסודות הסדר החברתי, על עקרונות משטר החוק, על שלוותם של אזרחים ועל יכולתם לנהל את חייהם האישיים והעסקיים מבלי מפריע וללא איומים. במסגרת התופעה, גורמים עבריינים, הציעו שירותי "שמירה" לקבלנים ובעלי עסקים שונים, בתמורה לתשלום. בעל עסק שסרב לשלם לאותם גורמים, נחשף לאיומים, פגיעות ברכוש, גניבות ונזקים שונים". 

אין צורך באיומים

בפרקליטות תיארו עוד כי לנוכח התופעה הרווחת של השמירה הכפויה, "ברבים מהמקרים הנאשם כלל לא נדרש לאיים מפורשות לשם קבלת עבודת השמירה באתר הנמצא ב"טריטוריה" שלו, "המוניטין" שצבר לעצמו כ"נותן החסות" בשטח, מבהיר לקבלן הבניה שעליו להיענות ל"הצעת השירות" של הנאשם, ללא כל איום מפורש מצידו. קבלנים מסוימים אף פנו מיוזמתם לנאשם, מבעוד מועד, כדי להינצל מנזקים וגניבות".

בכתב האישום נגד אלסאנע תואר בין השאר כי במקרה אחד, נופצה שמשת טרקטור של קבלן שהודיע על הפסקת השמירה, במקרה אחר, באתר חדש שבו טרם ניתנו שירותי השמירה שלו, ידע אלסאנע להשיב במהירות טלוויזיה גנובה בשווי של עשרות אלפי שקלים, ובתמורה דרש וקיבל את השמירה גם באותו האתר. כמו כן, קבלן שהתחמק מלחתום מולו על חוזה "שמירה", יד עלומה גנבה דלק מכלי העבודה במספר הזדמנויות.

 עוד על פי המתואר בכתב האישום, אלסאנע נהג להדביק מדבקה המזוהה עם העיסוק שלו באתרי הבנייה על מנת לסמן לאחרים כי האתר הזה "חוסה" תחת הפרוטקשן שלו. במטרה להסוות את העובדה שהוא מבצע גביית דמי חסות ופרוטקשן, אלסאנע הקים חברה המעניקה כביכול שירותי שמירה, קנה כלי רכב והדביק עליהם מדבקות עם סמל ושם החברה, והעסיק שומרים. אמנם, בניגוד לארגוני פשיעה גדולים, אלסאנע הפעיל את חברת "עין האופק" כחברת שמירה וזאת מבלי שקיבל רישיון כדין לתת שירותי שמירה.

"העבריינים מצפים שיפנו אליהם"

תיאור דומה מאד לכתב האישום כנגד אלסאנע, תיאר גם כתב הצפון של ynet יאיר קראוס לפני מספר שבועות. אז, לתריסר משאיות של חקלאי משק "בראשית" הסמוך למרום גולן, הוצמדו בקבוקי בנזין ומצית.

"מה על אנשי בראשית לעשות כעת? לפנות אל משפחת הכנופיה ששולטת בטריטוריית הפרוטקשן ולבקש מהם שרותי שמירה. החקלאים ישלמו להם ויקבלו חשבונית מוכרת במס. תמימים חושבים שתגיע בהמשך דרישת פרוטקשן, העבריינים מצפים שיפנו אליהם ואם לא היום אז יפנו מחרתיים, עם 5-6 משאיות פחות ויותר ניסיון חיים. שיהיה ברור: הפרקטיקה הזאת מותרת על פי חוק. אין שום דרך חוקית למנוע זאת מאחר וחוק השומרים היום נשען על חוקי המנדט ובבתי המשפט משחררים כמעט בו במקום חשודים במעשים אלו וגם הענישה כלפיהם מקלה מאוד", כתב קראוס בטוויטר.