"גדולה נקמה שנאמר 'אל נקמות ה'"[א]. בדרך כלל, בין אדם לחברו, הנקמה היא מדה רעה – "לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'"[ב], ומדת הצדיקים היא "הנעלבים ואינם עולבים"[ג]. אך ביחס לאויבי ישראל הנקמה היא 'במקומה' הנכון[ד], איננה נובעת מגאות האדם הפרטי אלא מתוך "רוגז ברוך"[ה] על העוול במציאות ומתוך הזדהות עם כלל ישראל. ה' הוא "הנוקם את נקמתנו"[ו], וגם עלינו מוטל לנקום את נקמת בני ישראל שהיא נקמת ה'[ז].
במדינה היהודית, הנקמה היא 'תגובה ממלכתית' הולמת ונדרשת מול פיגועי טרור, ועל הציבור לתבוע נקמה (וכאשר המדינה לא ממלאת את תפקידה נוצר 'וואקום' המזמין תהו ובהו). בראש ובראשונה, יש לנקום את דם ההרוגים מיד הרוצחים – עונש מוות למחבלים! מעבר לזה, הנקמה היא פגיעה קשה וכואבת במעגלים נרחבים, בדומה לפעולות תגמול בראשית ימי המדינה – פגיעה בראשי-הנחש של ארגוני הטרור, שולחי המחבלים ועוזריהם, מסיתים ותומכים בקרב אוכלוסיה עוינת, ופגיעה במשפחות המחבלים (כהריסת בתים או הלאמתם להתיישבות יהודית, שלילת אזרחות וגירוש מן הארץ). נקמה זו היא גם בגדר 'מלחמת מצוה' לפגוע באויב הרוצה לכלותנו[ח].
לנקמה יש ערך פשוט של הרתעה, ואילו חוסר תגובה מתפרש כחולשה המזמינה פיגועים ר"ל[ט]. מעבר לזה, לאחר שכבוד ישראל הושפל לעפר, באה התגובה הטבעית של הנקמה וזוקפת את הקומה, "ידין בגוים מלא גויות... על כן ירים ראש"[י]. הנקמה מחזירה את האמון בעצמנו ובחיינו, מתוך בטחון בכח שה' נותן בנו ("כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל"[יא]) – תקומת עם ישראל בזקיפות קומה[יב].
הנקמה הראויה מעוררת שמחה, "ישמח צדיק כי חזה נקם"[יג]. לפי פנימיות התורה, הנקמה נובעת מספירת הבינה, שממנה מתעוררים 'דינים' והיא היא מקור השמחה. "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקם ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו"[יד] במהרה בימינו אמן.
נערך ע"י יוסף פלאי, לפי המאמרים 'מצוות מסירות הנפש' ו'גדולה נקמה' בספר מלכות ישראל.
[א] לפי ברכות לג, א.
[ב] ויקרא יט, יח.
[ג] שבת פח, ב.
[ד] כדברי הגמרא ברכות לג, א "במילתה מיהא גדולה היא" ופירש רש"י "במקום שצריכה נקמה דבר גדול הוא". וראה במקורות שהובאו במאמרים הנ"ל, ובמאמר 'אכן גדולה נקמה' באתר ישיבת עוד יוסף חי.
[ה] לפי זהר ח"א קפד, א.
[ו] נוסח הברכה לאחר קריאת המגילה בפורים.
[ז] ראה במדבר לא, ב-ג ומדרש רבה (במדב"ר כב, ב) ותנחומא (מטות ג).
[ח] ראה רמב"ם הלכות מלכים פ"ה ה"א "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". על הנקמה כמלחמת מצוה ראה רמב"ן במדבר לא, ו ובסוף השגותיו לספר המצוות ד"ה והנראה אלי בטענה הזאת (וראה ספר עמוד הימיני סימן טז בסופו).
[ט] כדברי אור החיים בראשית לד, לא "הכזונה יעשה את אחותנו... כי אדרבא יסתכנו בין האומות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב ופעל ועשה כחפצו ורצונו לא תהיה לשונאיהם תקומה בין העמים, ואדרבה בזה תהיה חתתם על העמים וירעדו מפניהם".
[י] תהלים קי, ו-ז.
[יא] דברים ח, יח.
[יב] "ואולך אתכם קוממיות, בקומה זקופה", ויקרא כו, יג ורש"י.
[יג] תהלים נח, יא.
[יד] דברים לב, מג. וראה ראב"ע "כי ישראל יעשו נקמה בגוים, והם יכפרו על ארץ ישראל בעבור הדם ששופך בה".
